סוף עידן השעבוד: הכדור עובר למכללות
חוזי ה־NIL, שמאפשרים לשחקני מכללות להרוויח כסף גדול משימוש בשמם, דמותם ותדמיתם אחראים למהפך בזהות של כדורסל המכללות. סוכנים בעלי שם ואנשי צוות מה־NBA מתחילים להשתלב שם בעמדות מפתח, ושחקנים מבטיחים, כולל ישראלים, מוותרים על ליגות מקצועיות או דוחים את המעבר אליהן
"אז מה חדש בישראל?" שואל בחיוך מילטון ואגנר מהעבר השני של הקו. הגארד האמריקאי, שלדבריו את שנותיו הטובות ביותר בקריירה העביר בישראל בשנות התשעים, כבר בן 62. כשחקן הוא זכה עם לואיוויל באליפות ה־NCAA ב־1986, וכעבור שנתיים הוסיף לרשימת התארים שלו טבעת אליפות עם הלוס אנג'לס לייקרס, אבל הוא מתרגש יותר כאשר עובר לדבר על הקדנציות שלו במכבי רמת גן, הפועל תל אביב והפועל חולון. "אלו היו שנים קסומות", הוא אומר. "יש לי עדיין המון חברים בישראל".
ואגנר, שעד לאחרונה שימש כמנהל פיתוח שחקנים וקשרי בוגרים באוניברסיטת לואיוויל, זוכה עד היום לכותרות בארצות הברית, הרבה בשל השושלת שייסד: בנו, דג'ואן ואגנר, נחשב בראשית המילניום לפוטנציאל עצום. הוא נבחר במקום השישי בדראפט 2002 על ידי קליבלנד קאבלירס, אך נאלץ לפרוש מהמשחק בגיל צעיר בשל בעיות רפואיות. הגנים של הכדורסל לא דילגו גם על הדור שלישי: די.ג'יי ואגנר, כמו אביו וסבו, כיכב בנבחרת הכדורסל של תיכון קמדן בניו ג'רזי ונבחר לשחק במקדונלד'ס אול אמריקן. הוא התחייב לאוניברסיטת קנטאקי היוקרתית, ובעונת 24/25 עבר לשחק במכללת ארקנסו. "אם הכל יהיה בסדר, אני מאמין שד.ג'יי יהפוך לבן הדור השלישי הראשון אי פעם שישחק בליגה. זה יכול להיות דבר מדהים. אני שיחקתי ב־NBA, הבן שלי שיחק ב־NBA, ואולי בעתיד הקרוב הנכד שלי ישחק ב־NBA. נהיה השושלת הראשונה לעשות זאת".
בניגוד ללחץ הרב שהופעל על אביו דג'ואן להצטרף לכדורסל המקצועני בגיל צעיר, מבחינת די. ג'יי ואגנר התקדים ההיסטורי יכול לחכות. בסתיו הקרוב יפתח הנכד את שנתו השלישית בקולג'ים. אחת הסיבות המובהקות לכך היא העובדה שכבר עכשיו הוא צפוי להרוויח יותר מ־2 מיליון דולר. "לנכד שלי יש עכשיו הזדמנות להישאר בקולג' ולעבוד על המשחק שלו ולהגיע לליגה הרבה יותר בשל", אומר מילטון. "מה שקורה עכשיו זה תיקון עוול של עשרות שנים. עוד כשהייתי במכללות ראינו איך האוניברסיטאות עושות מיליונים, והחבר'ה על הפרקט לא מקבלים כלום. היה ברור שזה יתפוצץ יום אחד. תראה את FAB FIVE של מישיגן (חמישייה ששיחקה במכללת מישיגן בתחילת שנות ה־90 שכללה שחקנים כמו כריס וובר, ג’יילן רוז וג’ואן הווארד, א”ג), הם כבר אז הרגישו את זה, והם לא פחדו לדבר. היום, סוף־סוף, הילדים מבינים שיש להם ערך. לכן גם הרבה פחות לחוץ להם 'לצאת' ל־NBA בשנה הראשונה. אם אתה יכול להרוויח סכום מכובד במכללה, תוך כדי שאתה בונה את עצמך מקצועית ומבחינת בגרות, אז למה לרוץ?"
השמות הגדולים מגיעים
כדורסל המכללות, שהיה במשך עשורים נתון בבלעדיותם של מאמנים ופרופסורים, עובר בימים אלה מהפכת זהות. יותר ויותר שמות גדולים - סוכנים, שחקנים פעילים, אנשי צוות מה־NBA - מתחילים להשתלב בעמדות מפתח, ולוקחים חלק פעיל בגיוס שחקנים ובהתוויית הדרך. כך, למשל, מונה סטף קרי לעוזר הג'נרל מנג'ר במכללת דיווידסון, המקום שבו הפך לכוכב; טריי יאנג חזר לאוקלהומה בתפקיד דומה; וטרנס מאן מפלורידה סטייט מופקד כבר היום על גיוס, קשר עם בוגרים וסוגיות כספיות. השחקנים הם כבר לא רק השראה, הם המנגנון. "אני עוזר בהחלטות לגבי סגל השחקנים, תקציבים, שיחות עם שחקנים", אמר יאנג ל־CBS. "אפילו סגרתי עסקה עם שחקן בשבוע שעבר".
כל זה קורה בזכות חוזי ה־NIL, מנגנון כלכלי חדש, שמ־2021 מאפשר לשחקני מכללות להרוויח משימוש בשמם, דמותם ותדמיתם (Name, Image, Likeness – NIL) כבר מגיל 18. איך זה עובד בפועל? המכללה לא משלמת לשחקנים, רק מאפשרת את קיומו של ההסכם לפי חוקי ה־NCAA, שברוב המקרים נחתם מול הקולקטיב (קבוצת תומכים שמגייסת כספים לשחקנים והן מעין חברה בת שבשליטת האוניברסיטה).
יובל שחם, סוכן שחקני מכללות: "חוזי NIL מאפשרים לשחקני קולג’ים לחתום על הסכמי חסות, פרסום ושיווק, החל מהופעות פרסומיות ועד קמפיינים ברשתות חברתיות”
"המהלך הזה, שנחשב למהפכה של ממש, משנה את כללי המשחק, ומשפיע לא רק על שחקנים אלא גם על מאמנים, אוניברסיטאות, מגייסים, ואפילו על ליגות מקצועניות כמו NBA", אומר יובל שחם, שב־2019 הקים סוכנות לגיוס שחקנים למכללות וכיום הוא כבר מוצף בעבודה. "חוזי NIL מאפשרים לשחקני קולג'ים לחתום על הסכמי חסות, פרסום ושיווק, החל מהופעות פרסומיות ועד קמפיינים ברשתות חברתיות. השחקנים יכולים להרוויח סכומים משמעותיים, לעיתים של מיליוני דולרים, עוד לפני שדרכו על מגרש מקצועני. שחקנים כמו קופר פלאג וקמרון בוזר, ששיחקו השנה במכללת דיוק, כבר הרוויחו מיליונים".
חוזי ה־NIL שינו את מאזן הכוחות בין המכללות. אוניברסיטאות עם תומכים עשירים ו־Collectives, אותן קבוצות תומכים שמגייסות כסף לשחקנים, מצליחות למשוך כישרונות על חשבון מוסדות קטנים יותר. מאמנים מדווחים כי שחקנים בוחרים מוסדות לפי גובה ההצעה, ולא בהכרח לפי התאמה מקצועית. גם ה־NBA מרגישה את ההשפעה: רק 106 שחקני מכללות נרשמו לדראפט 2025, הכי מעט מאז 2015 (ב־2021, לשם השוואה, נרשמו 363). שחקנים מעדיפים להישאר במכללות ולהרוויח, במקום להסתכן בחוזים לא מובטחים בליגה המקצוענית. "פוטנציאל הצמיחה הכלכלית במכללות הוא פשוט מטורף", ממשיך שחם. "שחקן שמרוויח 50 אלף דולר באוניברסיטה צנועה, ונותן עונה טובה עם 13 נקודות בממוצע ו־40% מהשלוש - יכול לקפוץ ל־400 אלף בעונה שאחרי. שחקן שקלע רק 8 נקודות למשחק באוניברסיטה נחשבת עשוי למצוא את עצמו עם חוזה של מיליון דולר. בגלל זה לשחקנים לא משתלם להתחייב ליותר מעונה אחת, וגם לא לאוניברסיטאות, שמעדיפות להישאר גמישות כלכלית".
יותר משלושה עשורים לפני שחוזי NIL הפכו למציאות חוקית, Fab Five של מישיגן כבר זרעו את זרעי המרד. חמישה פרשמנים (שחקני שנה ראשונה) אפרו־אמריקאים, כולם כוכבים עוד לפני שדרכו על הפרקט, שינו את המשחק מבחינה ספורטיבית, והציבו מראה נוקבת מול הממסד. בעוד חולצותיהם נמכרו במיליונים, הם עצמם לא קיבלו סנט. כריס ובר וחבריו מחו על הכלכלה הצבועה הזו, שבה האוניברסיטאות והליגות התעשרו והשחקנים נותרו בצל.
היום חוזי NIL מהווים תשובה (מאוחרת אך נדרשת) לקריאה ההיא לצדק. "הם מאפשרים לשחקנים להרוויח משמם, מדמותם ומכישרונם - בדיוק מה ש־Fab Five דרשו אז, ללא הצלחה", אומר דניס פייג' מייסד מגזין הכדורסל האמריקאי SLAM. "הקבוצה ההיא הגיעה פעמיים ברציפות לגמר NCAA (ב־1992 ו־1993, א"ג), הישג נדיר לקבוצת פרשמנים, אך בעקבות פרשת תשלומים לא חוקיים שהתפוצצה רק שנים אחר כך, הם נמחקו מההיסטוריה הרשמית. הם היו הראשונים לצעוק את האמת: השיטה לא הוגנת".
מעבר לאוקיינוס
בעוד בארצות הברית מהפכת ה־NIL יוצרת כללי משחק חדשים, ההשלכות שלה חורגות הרחק מעבר לאוקיינוס, וגם בישראל כבר מרגישים את הרעד: יותר ויותר שחקנים צעירים שגדלו במחלקות הנוער המקומיות שוקלים מסלול שונה - כזה שעובר דרך המכללות האמריקאיות. אם בעבר הדילמה הייתה בין הישארות בליגה הלאומית או מעבר מוקדם לאירופה, כיום יש אלטרנטיבה שלישית: קולג' אמריקאי שמציע גם במה מקצועית, גם השכלה וגם הכנסה נאה.
עומר מאייר, למשל, בחר לעזוב את מכבי תל אביב ולחתום בפרדו מה־NCAA, עם חוזה NIL שמוערך בחצי מיליון דולר. עבור מאייר, זה לא רק צעד מקצועי - זו הצהרה. והוא לא היחיד. גם רון ציפר מהפועל באר שבע חתם החודש במכללת LSU תמורת 600 אלף דולר לעונה, יותר מפי 10 ממה שהשתכר העונהה. "שיטת התשלום העכשווית (באמצעות ה־Collectives) מעבירה את מלוא התשלום לשחקן עוד טרם החלה העונה. עוד ועוד ישראלים, ובעיקר הוריהם, מתחילים להבין שהשיטה האמריקאית כבר לא משעבדת שחקנים, אלא הופכת אותם לשותפים שווים", מסכם שחם.
מי שעתידה מאוד להיפגע מהצעד הזה היא הליגה הישראלית, שצפויה לאבד כישרונות צעירים ומבטיחים. עמוס פרישמן, יו"ר איגוד הכדורסל, אמר: "בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר שחקנים צעירים שיוצאים לשחק במכללות. התופעה התגברה עוד יותר לאחרונה כשגם שחקנים מליגת העל ומנבחרות ישראל יוצאים החוצה. יש פה מצב מורכב שבו השחקנים מקבלים חוזים גבוהים שקשה לקבוצות בארץ להתחרות איתם, אבל מאידך אני לא בטוח שמבחינה מקצועית הצעד הזה נכון לכולם".
