הרבה יותר מכדורסל: ה־WNBA הפך למגרש הלוהט ביותר במלחמת התרבות בארה"ב
השווי של הקבוצות מזנק, ממוצע הצופים נוסק והמותגים הגדולים בעולם שופכים עשרות מיליונים בחסויות. הפוליטיקה, הקריפטו ומאבקי הזהות הפכו את ה־WNBA, ליגת הנשים האמריקאית בכדורסל, לשדה קרב שממגנט קהל
בסוף שנות ה־70, כשדייוויד שטרן המנוח פסע במסדרונות הנהלת ה־NBA בניו יורק, הליגה שהוא הפך למנהלה המצליח בשנות ה־80, נחשבה עדיין למוצר גוסס, עמוס סטיגמות וכמעט חסר סיכוי מסחרי. כפי שנזכרו השבוע בכתבה ב־The Athletic, ה־NBA נתפסה אז בתקשורת האמריקאית כליגה "שחורה מדי ומוצפת סמים". היציעים היו חצי ריקים, ערוצי טלוויזיה התייחסו למשחקים כנטל, וסדרת גמר המערב שודרה בהקלטה בשעה אחת עשרה בלילה, רק כדי לא להפריע לשידור חי של טורניר גולף. ב־1976, משחק גמר NBA התקיים אפילו בעשר וחצי בבוקר כדי לפנות מקום למשדר אחר.
50 שנה מאוחר יותר, כאשר ליגת כדורסל הנשים האמריקאית (WNBA) מציינת 30 שנות פעילות, הדרמה ההיסטורית הזו חוזרת על עצמה, אך עם תפנית כלכלית חסרת תקדים. כיום, אף רשת לא מעזה לדחוק את ה־WNBA לשעות השוליים. היציעים מפוצצים עד אפס מקום, בעוד שקבוצה חדשה כמו גולדן סטייט ואלקיריס מגיעה לשווי אסטרונומי של מיליארד דולר, וזכיונות ותיקים יותר כמו ניו יורק ליברטי ואינדיאנה פיבר מוערכים בכחצי מיליארד דולר כל אחד. הליגה כבר מתכוננת להתרחבות ל־18 קבוצות עד 2030, עם חוזי שידור של מיליארדי דולרים ורייטינג שוברי שיאים. באולמות כמו ברקליס סנטר בברוקלין, מול 17,581 אוהדים משתוללים שמשלמים מחירי שיא לכרטיס, האווירה היא תמיד כאילו מדובר במשחק שביעי בסדרת גמר בליגת הגברים.
אין טרנסג’נדרים? עדיין אפשר להתווכח
אלא שמצידו השני של המטבע, הנסיקה הכלכלית המטאורית הזו הפכה את ה־WNBA לזירת הקרב המטורללת, היצרית והטעונה ביותר במלחמות התרבות של ארצות הברית. כדורסל הנשים באמריקה כבר מזמן אינו רק ספורט; הוא הפך לשדה פעולה פוליטי שבו פוליטיקאים, טרולים ברשת, סוחרי קריפטו ופרשני ימין מנצלים כל עבירה קשה על הפרקט כדי לגזור קופון אידיאולוגי או כספי.
הזווית הפוליטית הזו בולטת במיוחד כשבוחנים את היקף הסיקור התקשורתי והמספרים שמאחוריו. נתונים שפורסמו ב־Economist לאחרונה, משרטטים תמונה סוריאליסטית: בין סוף יוני לאמצע אוגוסט הקדיש פוקס ניוז למעלה מ־200 אייטמים ל־WNBA, כאשר יותר מ־130 מהם התמקדו בנושא אחד בלבד: ספורטאיות טרנסג'נדריות. העובדה הזו מופרכת במיוחד לאור העובדה הבאה: נכון להיום, אין אף שחקנית טרנסג'נדרית בליגה. פרשנים מובילים בערוץ, כמו ג'סי ווטרס, הפכו את הליגה לנושא דיון יומי קבוע, תוך שהם מנסים לצייר את הליגה כזירת ניסויים אידיאולוגית.
אבל כשהבחירות לקונגרס בפתח, והבוחרים האמריקאים מוטרדים מיוקר המחיה וממצב המשק, הפוליטיקה האמריקאית מחפשת נושאים זהותיים ומגדריים כדי לסמן גבולות גזרה. השחקנית סופי קנינגהם מאינדיאנה פיבר הפכה לאחרונה למאמי הלאומית של הימין השמרני אחרי שהיתה מעורבת באירוע אלים על המגרש שבו הגנה על כוכבת הקבוצה, וזכתה לכינוי "MAGA Barbie", לאחר שהתבטאה בראיונות נגד שילוב נשים טרנסג'נדריות בספורט הנשים. קנינגהם, שחקנית ספסל שולית שמחזיקה במאזן מטורף של כ־8 מיליון עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק – מספרים שמתחרים בכוכבי NBA מובילים – אמנם אינה מגדירה את עצמה רשמית כרפובליקנית או דמוקרטית, אך גילתה פתאום שהציטוטים שלה הופכים לנשק פוליטי בשידור חי.
מנגד, כוכבת־העל הלבנה גם היא, קייטלין קלארק, הוגדרה כ־"cause célèbre" פוליטי: 11 מחוקקים רפובליקנים שיגרו מכתב נזעם רשמי להנהלת הליגה בטענה שקלארק סובלת מיחס אגרסיבי ומפליא על רקע גזעי מצד יריבותיה השחורות, ודונלד טראמפ מיהר לאשר בפומבי ש"מתייחסים אליה באופן קשוח מדי". המנוע הכלכלי מאחורי הטירוף סביב קלארק ברור: גמר המכללות של 2024 בהשתתפותה משך 18.7 מיליון צופים, נתון שהיה גבוה ב־4 מיליון צופים מגמר הגברים המקביל. כשהדינמיקה הזו מתודלקת מכל כיוון, המגרש הפך לשדה קרב גלוי. עבירה קשה שביצעה דייג'ונאי קרינגטון משיקגו סקיי הובילה אותה לכתוב ברשתות החברתיות "WHITE PRIVILEGE", תוך תיוג הקבוצה היריבה, בעוד הימין ממהר להגדיר את המהלך כתקיפה ממניע גזעני ואף לתבוע כתבי אישום על תקיפה. הנהלת ה־WNBA מצאה את עצמה מגמגמת מול הסערה, וזאת אחרי שנזפה בשעתו באוהדים שלבשו חולצות תמיכה בספורטאים טרנסים, אך נסוגה במהירות מול גל המחאה והאשמות בצביעות.
אם המאבק הפוליטי נשמע טעון, הימים האחרונים הוכיחו שהקרקס מסוגל להעפיל למחוזות אבסורדיים עוד יותר. במהלך משחק טלוויזיוני מרכזי, נכנסו לאולם פרובוקטורים וסוחרי קריפטו והמטירו צעצועי מין (דילדו) למרכז הפרקט באמצע המשחק. המפגינים הללו השתמשו בסיסמאות של "הגנה על ספורט נשים" ובתמיכה בקנינגהם ככסות אידיאולוגית. בפועל, המטרה הייתה לייצר פרובוקציה ויראלית שתגרוף מיליוני צפיות ותזניק את הערך של "מטבעות מם" (Meme coins), מטבעות קריפטו הנסחרים אך ורק על בסיס רעש תקשורתי. התופעה הזו המחישה עד כמה הפכה הליגה לכר פורה בעבור מחפשי זהב דיגיטליים שאין להם שום עניין בכדורסל.
במקביל, הליגה סובלת מחדירה של ליצני תקשורת ופרובוקטורים מקצועיים. שחקן ה־NBA לשעבר אנס קאנטר פרידום הגיע למשחק בין אינדיאנה לשיקגו כשהוא לובש חולצה עם הציטוט הפרובוקטיבי "WOMAN: adult human female", נקלע לעימות חזיתי מול השחקנית נטאשה קלאוד והורחק מהאולם על ידי האבטחה, עד ששיקגו סקיי הודיעה על הרחקתו לצמיתות משחקיה. פרידום ושחקן עבר נוסף, רויס וייט, הגדילו לעשות כשדרשו להירשם לדראפט ה־WNBA בטענה הפרודית ש"אם הצהרה עצמית מספיקה, גם אנחנו עומדים בקריטריונים". הליגה הבהירה שמדובר בתעלול יחסי ציבור קטנוני, ושחקניות הליגה, כמו לואיזה גייזלסודר הגרמנייה, הוקיעו את המעשה כ"חסר כבוד, מזלזל בקהילה הטרנסג'נדרית ומנצל נושא רגיש למשיכת פוקוס זול".
תוך כדי שכולם עסוקים במלחמות התרבות, הסיפור האמיתי ממשיך להתרחש על הפרקט. ב־Guardian שירטטו לאחרונה את דמותה של אנג'ל ריס ("Bayou Barbie"), כוכבת אטלנטה דרים, כאחת הדמויות המרתקות, הרווחיות והמוכשרות בליגה אך גם כזו שסופגת את האש המרוכזת ביותר מצד טרולים ברשת. על המגרש, המספרים של ריס מדהימים: השבוע היא הובילה את אטלנטה לסדרת ניצחונות כשהיא מעמידה ממוצעי שיא קריירה של 16.1 נקודות למשחק, מנפקת משחק של 31 נקודות ו־14 ריבאונדים מול פיניקס, ואז מנפצת את השיא ההיסטורי של ה־WNBA לריבאונדים במשחק יחיד ובעונה שלמה עם 26 ריבאונדים מול הספארקס. ובכל זאת, מנגנון הטרולים שנוצר סביבה מעדיף להתמקד דווקא בהחטאות. צבא אנונימי מציף את הרשתות החברתיות בסרטונים המאשימים אותה בהחטאות מכוונות מתחת לסל רק כדי לאסוף את הריבאונד של עצמה, תופעה שזכתה לכינוי הגנאי "Mebounds". אליהם הצטרפו אמירות סקסיסטיות מקוממות מצד שאקיל אוניל, שהציע לשחקניות הליגה להנמיך את הסלים וללבוש מכנסונים קצרים.
מרצ’נדייס לממים רעילים
אלא שריס מייצגת דור חדש של ספורטאיות שאינן מוכנות להישאר בתפקיד הקורבן. בגאונות שיווקית מרשימה, היא לקחה את הלעג והפכה אותו למנוע צמיחה פיננסי. ריס רשמה סימן מסחרי על המילה "Mebounds", והשיקה ליין מוצרים שגרף רווחים של שש ספרות, כשכל ההכנסות נתרמו לארגונים למניעת בריונות ברשת. "אני אוהבת כשהם עושים את זה", אמרה ריס בפוסט ויראלי. "מי שהמציא את 'Mebounds' ־שיחקתם אותה, כי הרעיונות שלכם מצוינים ואני גוזרת מזה קופון".
היריבות התקשורתית בין ריס לבין קלארק, שנולדה עוד בימי המכללות הסוערים בטורניר ה־NCAA, ממונפת ללא הרף על ידי גופי השידור כדי לייצר רייטינג פנומנלי ושוברת שיאי צפייה. המפגשים ביניהן מייצרים באופן קבוע את המשחקים הנצפים ביותר בהיסטוריה של כדורסל הנשים, כשקלארק עצמה מספקת תצוגות ענק כמו משחק של 37 נקודות ו־8 שלשות מול שיקגו. אך למרות ההצלחה המסחרית, המחיר האישי כבד: ריס חושפת בגלוי כי היא סופגת איומים על חייה, הטרדות מיניות ואמירות גזעניות על בסיס יומי, רק משום שהיא אישה שחורה חזקה ומצליחה שאינה מתנצלת על הנוכחות שלה.
הדינמיקה הזו מעמידה את ה־WNBA בצומת. מחד, הליגה מעולם לא הייתה רווחית או פופולרית יותר. הערכות השווי של הקבוצות מזנקות במאות אחוזים, ממוצע הצופים באולמות עבר את רף ה־10,000 למשחק בקבוצות המובילות, והמותגים הגדולים בעולם שופכים עשרות מיליוני דולרים בחסויות. מאידך, הפיכתה למגנט של פוליטיקאים וטרולים מאיימת לשרוף את הגשרים עם בסיס התמיכה ההיסטורי שלה – קהילת הלהט"ב – שבנתה ותחזקה את הליגה במשך 30 שנה. הנהלת ה־WNBA אינה צריכה להיבהל מהרעש או לנסות לרצות את המסיתים, אלא להזכיר לכולם את העובדה שהדרמה האמיתית, האיכות והיופי שייכים למה שקורה על הפרקט.
