כמו של ג'יימס דין, אבל חדש: החנות היחידה בארץ לשיחזורי ג'ינסים קלאסיים נפתחה בתל אביב
יצרני ההריטג' משחזרים באובססיביות קיצונית את הג'ינסים האמריקאיים של שנות ה־40 וה־50 עד לרמת הסיב, התפר והתווית. הכל מתוך כמיהה לימי הזוהר של הגבריות האמריקאית המחוספסת וכאנטיתזה לאופנה המהירה. חנות ראשונה המוקדשת להם נפתחה בתל אביב
כבר כשמתקרבים ל"רולרס", חנות בגדים ולייף סטייל לגברים ברחוב לבונטין 1 בתל אביב, מושכים את העין מכנסי ג'ינס נדירים ומגפי עבודה גבריים. על הקירות תלויים שטיחים מתחילת המאה ה־20 משבט הנבאחו, כמה מפתחות לחדרי מוטלים אמריקאיים, ובצדם תמונה חתומה של בוב דילן, ותמונה מסרט הקאלט "איזי ריידר" חתומה על ידי שני כוכביו, דניס הופר ופיטר פונדה. אפשר להתעכב שעות על כל פרט עיצוב בחנות המיוחדת הזאת של ארי כץ.
"רולרס" היא החנות הראשונה והיחידה בארץ שמוקדשת לג'ינס הריטג' לגברים - זרם אופנה ייחודי המנסה לשחזר בדיוק את הבד, הבנייה והאיכות של הג'ינסים משנות ה־40 וה־50, תקופת הזוהר של הג'ינס האמריקאי. הבד נארג בשיטת הסלבג' (Selvedge) – שיטת אריגה מסורתית שהייתה הסטנדרט בתעשייה לפני שהייצור ההמוני החליף אותה בשנות ה־60 וה־70. האריגה נעשית על נולים ישנים ואיטיים, שמייצרים בד צפוף עם קצה גמור ונקי שמונע פרימה. יש הקפדה על כל פרט ופרט – החומרים שמהם עשויים הכפתורים, הניטים, התווית מעור, והרוכסנים שמוחלפים בכפתורי מתכת. סגנון ההריטג' הוא לא רק אסתטיקה, הוא אנטיתזה לאופנה מהירה. הוא נשען על חזרה לטקסטילים אותנטיים, פחות שטיפות תעשייתיות, ובד שמתיישן עם הגוף ומספר את סיפורו של הלובש אותו, למשל דרך השפשופים באזור הברכיים או הכיסים. חברות ביפן ובארצות הברית השיגו נולים מסורתיים ישנים, והתחילו לייצר עליהם מחדש דנים סלבג' בשיטות שכמעט נעלמו מהעולם.
2 צפייה בגלריה
ג'יימס דין ב"מרד הנעורים", 1955. דנים כסמל למרד ולגבריות
(צילום: Archives du 7eme Art / Photo12 via AFP)
כץ מסביר: "זו מורשת גברית, לא במובן השוביניסטי של המילה, אבל מבחינת סגנון צווארון כחול של תחילת המאה ה־20 עד אמצעה. אלה שיחזורים, רפרודוקציות של הסגנון הזה. בעבר היו עשרות אם לא מאות יצרניות בז'אנר הזה, אבל הרבה חברות נעלמו או עברו לייצור זול ומהיר בסין ובטייוואן. היפנים, שהם אובססיביים לסגנון הזה מסוף מלחמת העולם השנייה, הבחינו בשנות ה־60 וה־70, כשאותן חברות התחילו להעביר את הייצור לפסי ייצור זולים, שהסטנדרט ירד. הם רצו את הדבר המקורי, התחילו לקנות את המכונות מהאמריקאים והמשיכו לייצר ג'ינס אמריקאי איכותי. היום הם מייצרים רפרודוקציות מדויקות ותואמות מקור לדגמים קלאסיים של ליוויס, יותר ממה שליוויס יכולה".
יש משהו כמעט רומנטי באופן שבו כץ מספר על ג'ינס סלבדג', וברצון לחזור בזמן לאמריקה של שנות ה־50, ואל דמותו של ג'יימס דין נשענת על קיר לבנים במכנסי דנים כהים גולמיים, סיגריה בזווית פיו, סמל של מרד נעורים. כץ (40) נולד בקליפורניה ועלה לארץ עם הוריו בגיל 5. הוא למד תקשורת חזותית בבצלאל ועבד בעולם הפרסום ואחר כך בהייטק. ב־2018 בעת שירות מילואים נפצע קשה בפיגוע דקירה בשכם. "זה היה אירוע מטלטל. כחלק מתהליך השיקום נסעתי ליפן. זה היה טיול קצר אבל משמעותי. כשנפצעתי משהו בגבריות שלי נפגע, והמפגש בחנות בגדי גברים בהירושימה בין החספוס הגברי האמריקאי והקראפט היפני, עבודת היד, הפרטים המדויקים - היה סוג של תרפיה".
כשחזר, החליט לעזוב את ההייטק והקים סטארט־אפ בתחום אופנה מקיימת, ב־2020 אומנם כולם דיברו על קיימות אבל הניסיון לא צלח. "בסוף הבנו שזה מאתגר גם את החברות הכי גדולות להטמיע את זה בתוך העבודה ברמה פרקטית. עם פרוץ מלחמה ב־2023 אנשים הפסיקו לענות לי למיילים, והחברה נסגרה".
לפני כשנה הבין שהתשוקה שלו לג'ינס הריטג' ולעולם של קראפט אמיתי היא לא עניין חולף. הוא נעזר בשתי עמותות לנכי צה"ל ובמסעדן יונתן גרינברג, חובב מושבע של הז'אנר, ופתח לפני כשבעה חודשים את החנות הייחודית הזאת. "אמרו לי שאני משוגע. להשיג כל אחד מהמותגים עלה לי בדם, יזע ודמעות. הם לא פתוחים לכל אחד. הם רוצים לדעת למה דווקא אתה, ולמה דווקא תל אביב, הם רוצים לוודא שהספייס ואופי המקום מכבדים את המותג, יש כאלו שעדיין לא מוכנים לעבוד איתי. אני לא יודע בוודאות אם הם לא רוצים בגלל פוליטיקה".
בין השאר, אפשר למצוא שם את המותג היפני TCB (המחירים נעים בין 950 ל־1,050 שקל) שמתמחה בשיחזורים מדויקים לדגמי ליוויס של פעם עד רמת הסיב. "יש פה שיחזור של דגם 501 של ליוויס מ־1922. המותג הזה מייצר מספר פריטים מצומצם אבל בצורה המדויקת ביותר". מותג יפני נוסף הוא Pherrows שמייצר שיחזורים מדויקים של מעילי טיסה של חיל האוויר האמריקאי מתחילת שנות ה־50 וג'ינסים קלאסיים (החל מ־830 שקל). "הם אחד המותגים המדויקים בתחום הרפרודוקציות מבחינת איכות החומר, עבודת היד, ההקפדה על הפרטים הקטנים". עוד בחנות פריטים נדירים מיד שנייה, תכשיטים וחגורות מעניינים ואפילו מותג בישום נהדר שמאחוריו עומד ישראלי שמייצר בצרפת.
"אני מרגיש שהגבר הישראלי דומה לגבר האמריקאי המחוספס של אחרי מלחמת העולם השנייה", הוא מסביר בתשובה לשאלה מי הקהל שלו כאן והאם יש נכונות לרכוש ג'ינסים במאות ואלפי שקלים. "יש הרבה גברים שלא אוהבים לקנות בגדים בארץ. אלה גברים שמחפשים אותנטיות, סגנון של פעם, בעולם שהכל בו מדומה ונראה אותו הדבר. אנשים נכנסים לפה ונשארים לדבר. אני הכי אוהב את בני ה־50 פלוס שמספרים לי איך קנו את הליוויס הראשון שלהם מימאים בחיפה. רוב הלקוחות שלי הם בני 30 ומעלה". כץ מודה ש"אני מופתע לטובה מכמות האנשים שמתעניינים. לפחות פעמיים שלוש ביום מישהו נכנס ואומר 'אני לא מאמין שיש כזאת חנות בארץ'".
בחנות אפשר למצוא גם פריטים במחירים נמוכים יותר, מגרמניה, למשל, לרבות מכנסי צ'ינו שמבוססים על מכנסי קצינים ממלחמת העולם השנייה, ודגמ"ח של מכונאים. "גבר לא צריך יותר מעשרה פריטים באיכות טובה, כולל נעליים וחגורה. כן, אנשים שואלים על המחירים. צריך הבנה בסיסית באיכות, עלויות ייצור, ואני לא מדבר על עלויות יבוא. ראיתי מחקר שב־1960 אנשים היו מוציאים יותר כסף על בגדים, והיו להם פחות בגדים. היו קונים טוב, בניגוד להיום שאנשים רגילים לקנות המון בזול ובאיכות טובה פחות".
