הספורט הישראלי: זירת הנצחה חדשה למאורעות ה-7 באוקטובר
התערוכה "בלתי שביר" מציגה את האופניים המנוקבים של ליאור וייצמן שנרצח ביום הנורא, ופריטי ספורט נוספים. "הקשר בין הישראליות והספורט רק הולך ומתהדק", מסביר אוצר התערוכה, עדי רובינשטיין
את מרבית השבתות שקדמו ל-07.10, ליאור וייצמן נהג לפתוח במה שמכונה בעגה המקצועית כ"רכיבות נפח" – רכיבת אופניים ממושכת של עשרות קילומטרים שנועדה לבסס את כושרו הגופני. אימון ארוך שכזה, שנמשך מספר לא מבוטל של שעות כואבות על האוכף, היה מצרך חובה בקוקטייל המורכב והמייגע שנדרש מוייצמן בכדי לגמוא בהצלחה תחרויות מסוג טריאתלון איש ברזל. זו גם הסיבה שבבוקר השבת הארורה, מתקפת הטרור הרצחנית שחמאס הוציא לפועל, תפסה את וייצמן בהפתעה גמורה על הכבישים הסמוכים לעירו שדרות. לאשתו לימור עוד הספיק לשלוח תמונה שלו שכוב על הקרקע, כשהוא תופס מחסה ממתקפת הטילים בזמן שאופניו מושענים מעליו על מעקה הבטיחות. למרות משקפי הספורט הכהים שמכסים את עיניו, עוד ניתן היה לתפוס משהו ממבטו והבעתו ברגעים המבעיתים.
6 צפייה בגלריה
עדי רובינשטיין, אוצר התערוכה. "קשה לאנשים מחו"ל להישאר אדישים כשהם שומעים על כך שאנשים תמימים לגמרי שיצאו לרוץ או לרכוב באותה שבת, פשוט לא חזרו"
( צילום: יאיר שגיא)
וייצמן לא הצליח לשרוד את אותו בוקר. בטרם נותק איתו הקשר, עוד הספיק לספר לאשתו כי נורה וביקש ממנה שתגיע מהר ככל האפשר כדי לאסוף אותו. אופניו השחורים והמיוחדים העשויים סיבי פחם (קרבון), איתם החל להגשים את חלומותיו הספורטיביים השאפתניים בענף הטריאתלון, מוצגים בחודשים האחרונים בתערוכה שנקראת "בלתי שביר" – מיזם ייחודי של מוזיאון הספורט היהודי שבכפר המכביה. חור הקליע הפעור בלב אחד מצינורות השלדה, מעשה ידי מחבלי חמאס, מעביר בצורה מצמררת את סיבת קיומה העיקרית של התערוכה שבימים אלו נודדת זמנית לחו"ל - להציג את הקשר הבלתי נפרד בין עולם הספורט הישראלי למאורעות הזוועה של ה-07.10.
6 צפייה בגלריה
איה מידן (משמאל) ולימור וייצמן עם האופניים של ליאור וייצמן שנרצח ב-7 באוקטובר. איה וליאור היו חברים והתאמנו יחד לתחרויות טריאתלון ואיש הברזל. בבוקר ה-7 לאוקטובר הם קבעו להיפגש לרכיבה הקבועה וההתקפה תפסה אותם במפתיע, עוד לפני שהגיעו לנקודת המפגש. איה התחבאה בשדות והצליחה להינצל, ליאור נתקל בכביש 34 בחוליית מחבלים שירתה בו
(צילום: רונן טופלברג)
"אנשים נחשפים דרך התערוכה לזווית שונה, הרבה פחות מוכרת ומקרבת שגם כן מעבירה את הסיפור של היום הטרגי", מסביר עדי רובינשטיין, אוצר התערוכה, "אנשים מחו"ל, במיוחד במדינות שבהן העיסוק היומיומי בפעילות גופנית הוא מצרך נפוץ, מוצאים חיבור מוכר לסיפור השביעי באוקטובר באמצעות הקשר ההדוק שיש לו גם לעולם הספורט. קשה להם להישאר אדישים כשהם שומעים על כך שאנשים תמימים לגמרי שיצאו לרוץ או לרכוב באותה שבת, פשוט לא חזרו".
אבל עבור רובינשטיין, 45, עיתונאי ספורט מלא תשוקה שבעברו למד גם היסטוריה באקדמיה, עולמות הספורט מכילים בתוכם הרבה מעבר לזוויות נקודתיות, יש שאומרים שוליות, על אירועים היסטוריים. הוא סבור, וכך הוא גם מספר בשיחה עם "כלכליסט", כי בעיניו הספורט בעצם מחביא בתוכו את ההיסטוריה עצמה. צריך רק להתבונן היטב. "הספורט נתפס פעמים רבות כדבר לא רציני, כאסקפיזם שמנותק מהמציאות", הוא אומר, "אבל אם תיקח את מגרשי הכדורגל כדוגמא, אפשר לראות שהם יכולים לספר המון על חברה, לפעמים אפילו לפני שמשהו גדול מתרחש בה". כהמחשה הוא מביא את אווירת הקיטוב והאלימות שבאו לידי ביטוי ביתר שאת במגרשים בימים שקדמו לניסיונות המהפכה המשפטית ואירועי ה-07.10, ומנגד את אווירת האיחוד והסולידריות שמתקיימת כיום במהלכם של טקסי הנצחה והוקרה מרגשים שנערכים מדי שבוע על כר הדשא.
הספורט, כך משוכנע רובינשטיין, הולך ותופס מקום נכבד יותר בתרבות הישראלית, על אף היותנו מדינה צעירה ונטולת מסורת ספורטיבית עמוקה. לדבריו, מלחמת חרבות ברזל ומאורעותיה מאפשרים לנו לראות מדי יום עד כמה הקשר בין הישראליות והספורט רק הולך ומתהדק: "אתה יכול לראות חיילים שיוצאים מהלחימה ברצועה והדבר הראשון שהם עושים כשהם חוזרים זה להתעדכן בתוצאות משחקים; חטופים שמבקשים בעת שובם לטוס מעל אצטדיון הקבוצה האהובה עליהם; משפחות שמנציחות את אהוביהם במגרשי הספורט – המקום שבו היו הכי שמחים ומחוברים לקהילתם; אבלים שמניחים חולצות ואביזרי ספורט על קברי יקיריהם".
למרבה הצער, הנצחה באמצעות ספורט היא בהחלט תופעה שהולכת ומתרחבת עם השנים בישראל. רק ביום שישי האחרון, במהלך אליפות ישראל בריצה שנערכה בעיר נשר, קיימו המארגנים מקצה שלם לזכרו סמ"ר רון אפשטיין ז"ל, תושב העיר שנהרג בקרבות ברצועת עזה. את המקצה, הזניק ראש העיר, רועי לוי, כשדמעות נקוות בעיניו. "זה מדגים את כוחו וחשיבותו של הספורט", אומר רובינשטיין, "יש לו מקום בלתי נפרד ומאוד חשוב בהנצחה וזיכרון ודרכו גם ניתן לספר את סיפורו של העם היהודי. במובן הזה אנחנו הולכים בעקבות מדינות שמכירות בחשיבות העצומה של הספורט ככלי לשימור זיכרון והנצחה".
בימים אלו, וגם לשם מטרה זו, נערכים במוזיאון הספורט היהודי לקראת משחקי המכביה, שצפויים ככל הנראה לארח בקיץ הקרוב את כמות המשתתפים הגדולה ביותר שאי פעם נראתה במשחקי הספורט היהודיים. יותר מ-10,000 משתתפים מכל רחבי העולם צפויים לנחות בארץ במפגן כוח שלו קשר הדוק למאורעות ה-07.10.
עד אז, התערוכה המיוחדת שאוצר רובינשטיין - "בלתי שביר", צפויה לנחות בחזרה בארץ ולהציג למשתתפי המכביה את נעליו של שחקן הכדורגל ליאור אסולין שנרצח במסיבת הנובה, וכן כפפות שלבש דניאל פרץ, שוערה הישראלי של קבוצת הכדורגל הגרמנית באיירן מינכן, במשחק הבכורה שלו בקבוצה, שנערך בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. על הכפפות כתוב: "יזכור" ו"יהי זכרם ברוך". עוד יוצגו מספר מיצגים קורעי לב של אנשים שכל חייהם עסקו בספורט, ובכמה שעות בהן הרוע השתולל ללא מעצורים בישראל, נקטפו מן העולם.
6 צפייה בגלריה
כפפות שלבש דניאל פרץ, שוערה הישראלי של קבוצת הכדורגל הגרמנית באיירן מינכן, במשחק הבכורה שלו בקבוצה
בין הפריטים חולצה שיצרה הפועל תל אביב לזכרה של משפחת קוץ שנרצחה ב-7 באוקטובר בעוטף עזה. בני המשפחה יונתן (16) ויפתח (17) היו מהשחקנים המבטיחים של קבוצת הנוער של הפועל תל אביב בכדורסל. מאז השבת השחורה קרויה קבוצת הנערים של הפועל תל אביב על שם משפחת קוץ.
פריט נוסף הוא חולצה הנושאת את שמה של ענבר היימן, אמנית הגרפיטי "פינק", שהיתה גם אוהדת מכבי חיפה. היא נחטפה לעזה מהמסיבה בקיבוץ רעים, ולאחר 71 יום נמסרה הודעה למשפחתה שהיא נרצחה בשבי החמאס. אוהדי קבוצת הכדורגל הגרמנית 'ורדר ברמן' הקדישו את תפאורת המשחק שלהם להזדהות עם החטופים במשך שבועות, וביום שנודע דבר הירצחה של 'פינק' אף הניפו שלטים לזכר הנרצחת הישראלית. שוער קבוצתה האהודה, מכבי חיפה, עלה למשחק עם החולצה הוורודה עם שמה.
"הספורט הוא משהו בעל כוח עצום שהיה משותף לנרצחים רבים וגם לחלק מהחטופים כיום", מסכם רובינשטיין.
