"הסדרה מתארת פשלה ב־8200 אבל דבר מזה לא צפה את הקטסטרופה"
"הסדרה מתארת פשלה ב־8200 אבל דבר מזה לא צפה את הקטסטרופה"
יחידת עילית במודיעין שנכשלת במשימה, הסתמכות רבה מדי על טכנולוגיה, מנהיגים שמתעלמים מהמידע שמובא לפניהם, נשמע מוכר? "רוח צפונית", הסדרה החדשה של הבמאי הישראלי הבינלאומי אסף ברנשטיין שעולה ב־HOT, עוסקת בכל זה, רק שבעיניו היא בכלל מדברת על קנאה ופלישת הבינה המלאכותית לכל תחום בחיינו. "במציאות אחרת זו היתה יכולה להיות סדרת בידור אסקפיסטית"
קשה לעשות דרמות טלוויזיוניות, עכשיו. בוודאי על משהו שמדמה את המציאות הישראלית, בטח לא על הצבא. כי כמו שאומר אסף ברנשטיין שביים את "רוח צפונית", הסדרה על יחידת המודיעין 8200, "כל מה שהיה בה נבואי נהיה אנכרוניסטי". כן, וגם הכל מתערבב בין המציאות לבדיון יש בסדרה איום מחיזבאללה, ועדת חקירה של אמ"ן, הפניית אצבע לאשמים ועוד דברים הלקוחים מהמציאות, לכן היא נבואית, ויש בה גם איומים מסוכנים, אולם התחושה שאלה מתגמדים לעומת המציאות. היחידה שבמרכז הסדרה מפעילה טכנולוגיה משוכללת ומסווגת, אבל בהמשך היא מתבררת כמפוקפקת, בזה דווקא יש דמיון למציאות.
"רוח צפונית", שעלתה ב־HOT ביום חמישי שעבר, ושמונת פרקיה ישודרו בימי חמישי הבאים, עוקבת אחר חיילי 8200, שמשתמשים במערכת בינה מלאכותית המכונה "בעלת האוב". המערכת אוספת מידע ומעבדת מידע ומציגה נתונים לפני מקבלי ההחלטות, ואלה אמורים לפעול על פיהם. עלילה מקבילה מתרחשת בין דואי (מיכאל אלוני), בוגר היחידה וכוכב שלה שעושה כעת חיל בהייטק, לבין אחיו הצעיר אמיר (אלישע בנאי), קצין ביחידה, שחי בצילו. צלע שלישית במשולש היא סודרי (לוסי איוב) קצינת מודיעין. לכל אחד מהם יש דברים שהיו מעדיפים שלא יעלו באוב.
יוצרי הסדרה הם עמית כהן, דניאל שנער ואסף ברנשטיין. כהן ושנער הם בוגרי 8200. ברנשטיין, הבמאי, אינו איש מודיעין. הוא שירת ביחידת ההסרטה של צה"ל, בן 53, שביים את העונה הראשונה של "פאודה" ואת הסרט "החוב", שהיה לסרט הישראלי הראשון שזכה לרימייק הוליוודי עם הלן מירן בתפקיד הראשי. הוא בוגר לימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק. בשנה השנייה ללימודיו ביים את סרטו הקצר הראשון "יונה סידס" שזכה בפרס וולג'ין, והיום הוא עובד בישראל ובחו"ל. כעת הוא מתגורר בבודפשט, שם הוא מצלם סדרה בדיונית לערוץ HULU האמריקאי בשם "הקולקטיב", המבוססת על סיפורו של ארגון העיתונאים ההולנדים בלינגקאט, שבין היתר חשף את ההרעלה של אלכסיי נבלני.
1 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: יניב ביטון, אלישע בנאי, לוסי איוב ומיכאל אלוני ב"רוח צפונית". ליווי צמוד של יועצים מ־8200
(צילום: באדיבות NEXT ,HOT)
"רוח צפונית" היתה מוכנה לפני שנה הוא מספר, חוץ מהאפקטים הוויזואליים שלקחו הרבה זמן, ובגלל זה היא התעכבה. ואז פרצה המלחמה. "הסדרה הזאת היא גם נבואית וגם אנכרוניסטית", הוא מרחיב, "כי אנחנו מתארים פשלה של 8200, והסתמכות גדולה מדי על טכנולוגיה ואינטליגנציה מלאכותית, ועם זאת כלום לא צפה קטסטרופה כמו שפקדה את ישראל".
האירועים במציאות גרמו לכם לשקול לפתוח את הסדרה מחדש ולעשות בה שינויים?
"את הסדרה כתבתי עם עמית כהן הרבה לפני המלחמה. אין ספק שארועי 7 באוקטובר שינו את ההילה סביב 8200. אבל אי־אפשר לקחת משהו שנעשה לפני שנתיים ולבחון איך זה נראה עכשיו. ברור שזה נראה שונה. וכל מה שנעשה אחריה ייקח לו שנתיים לצאת לשידור ולכי תדעי מה יהיה עד אז".
לפי הפילמוגרפיה שלך אתה נקשר לנושאי ביטחון.
"סדרת ז'אנר היא דרך מאוד טובה לספר סיפור ולדבר על דברים בלי באמת לדבר עליהם ישירות. אני מרגיש נוח בסדרות וסרטים מהסוג הזה. ב'החוב' זה אפשר לי כאדם צעיר לדבר על השואה דרך הסיפור של המוסד. ב'פאודה' על הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הסדרה החדשה עוסקת בטכנולוגיה, בכסף ובקנאה ואלה דברים מאוד מעניינים. עצם העובדה שיש יחידה שאוספת את החכמים ביותר אליה ונותנת להם אמצעים נפלאים לפתח דברים בשביל המדינה ולעצמם, זו תופעה ייחודית לישראל, אבל גם מעוררת קנאה אצל אחרים שלא התקבלו אליה. בשלושת הפרקים הראשונים זה נראה כסדרה שהיא מרדף אחרי מחבלים אבל היא מתבררת אחר כך כסדרה על יחסים. הדלק האמיתי של הסדרה הוא היחסים בין שני אחים, ועל בינה מלאכותית וההסתמכות עליה".
אחד החישובים ש"בעלת האוב" עושה זה שיש סיכוי של 17% שבלתי מעורבים ייפגעו במבצע שהם מתכננים. גם השיקול המוסרי הוא סוג של אנכרוניזם?
"בסצנה המדוברת למרות הנתון הזה בנוגע לסיכוי הפגיעה באזרחים הם לוקחים את הסיכון כי יותר חשוב להם לנטרל את האיום. זה לא מראה אם הצבא מוסרי או לא מוסרי, זה מראה את ההסתמכות הבעייתית על טכנולוגיה. חוץ מזה שאני מאמין שצה"ל בהחלט מוטרד מפגיעה בבלתי מעורבים. אני לא חושב שהוא שש לעשות את זה, גם לא אחרי הקטסטרופה עכשיו".
ברנשטיין מספר שהעיסוק שלו בבינה מלאכותית החלה לפני שפרצה ונהפכה לכלי זמין לכל אחד על כל מחשב. "בדצמבר 2022, בדיוק כשסיימנו לצלם את הפרק האחרון אז יצא לעולם ChatGPT. הצבא הוא באמת חוד החנית של הטכנולוגיה בהמון מקרים, והסדרה נעשתה בשיתוף מאוד הדוק עם 8200, הם ייעצו לנו ועזרו לנו. היתה לנו יועצת שממש השתחררה מהשירות. הסדרה אמורה להיות פיקציה אמינה, מקום שבין המציאות לפנטזיה, שיסקרן אותנו".
"את היחידה לא מעניין מאיפה באת"
בסדרה יש ייצוגים של כל מיני חלקים בחברה הישראלית, כולל צבי, בחור חרדי. גם זה נושא שנהיה מאוד מרכזי בשיח בזמן שהסדרה עולה. "היחידה לוקחת את האנשים הכי חכמים, ויש משהו בהשחזה של המוח היהודי של בני ישיבות שמתאים לה", הוא מסביר. "הדמות של צבי מבוססת על מישהו קיים. זה מאוד מעניין כי הם חיים חיים כפולים — ואת היחידה לא מעניין מאיפה באים האנשים האלה".
זה אולי נכון, רק שבני הישיבות לא לומדים לימודי ליבה וטכנולוגיה ולא מתגייסים. בסצנה מרתיעה רואים חיילת שגוזרת לצבי את הפאות בשירותים, למה היא היתה חשובה לברנשטיין? "זאת סצנה חזקה, כי הדמות הזאת חיה בשני עולמות: הוא נהיה מורעל מודיעינית מצד אחד ומצד שני שני הוא הולך הביתה בשבתות ומתלבש שוב כחרדי. מבחינתו זה פיקוח נפש. חוץ מזה שהסדרה לא עוסקת בגיוס חרדים לצבא".
את המשפחה של צבי מגלמת המשפחה של הבמאי. גם מאחורי הקלעים יש כאן עסק משפחתי. ברנשטיין היה נשוי לעמליה רוזנבלום שהיום נשואה לזמר יובל בנאי, שהוא אביו של אלישע בנאי, המשחק את התפקיד הראשי. "הכרתי את אלישע רק מלוויות ועכשיו התקרבנו. אני מרגיש שיש איזה קשר מקביל לזה שיש ליובל עם הבת שלי, שהוא גר איתה בבית ומגדל אותה. עכשיו בהפקה אני יכולתי להיות כמו אבא לבן של יובל. זה מסוג הדברים שקורים פה ולא קורים בהפקות בארה"ב ובאירופה, שם הכל מאוד מקצועי".
"רחוקים מסוף הסיפור"
זה רק אחד העבותות שקושרים אותו לכאן, ומאוד מעציבים אותו כעת, הוא אומר. "הייאוש כל כך כבד, זה נמשך כל כך הרבה זמן. אני לא פוליטיקאי, אני בן אדם שרגיש לסביבה שלי ואכפת לי ממה שקורה. כאדם ליברל והומניסט, שנמצא בקשת הפוליטית בשמאל, עצוב לי. אבל גם השמאל נחתך לקוביות קטנות בכל העולם. מפנים אותנו אחד נגד השני. זה גורם לנו לריב על המעט, כשהמרובה הוא מה שיש לנו במשותף. אני רואה שהשמאל מתמוטט בכל מקום בעולם. כנראה שנצטרך למצוא מטרייה חדשה להתאגד תחתיה כי המטרייה התפרקה והימין משתמש בזה נגדנו".
אתה מרגיש את ההתפרקות והעוינות נגד ישראל על גבך, כמי שיצר את "פאודה"? נראה לך שגוף שידור כלשהו בחו"ל יקנה את "רוח צפונית" על יחידת מודיעין עילית ישראלית?
"כל דבר שעשיתי נמכר בחו"ל. אין ספק שהאירועים האחרונים משמעותיים. אני חושב ש־2024 אבודה. כרגע מסתכלים עלינו כמוחרמים. בתור מי שנמצא חצי שנה בפרויקט אירופי ורואה איך מתייחסים לישראל מבחוץ, ורואה איך מסתכלים עלינו — אני מודאג. אבל אני גם יודע שדעת הקהל משתנה ואני אופטימי. ברגע שלסיפור הזה יהיה סוף אחר, אז אפשר לספר אותו אחרת".
בתור יוצר של סדרות דרמה, ומי שמגדיר את עצמו כאדם אופטימי, איך היית מדמיין את הסוף הזה?
"אנחנו עוד במערכה הראשונה. רחוקים מסוף הסיפור. נקווה שהאמריקאים והאירופאים שתומכים בנו יעזרו להשפיע על שינוי אזורי, שיחזירו את המנדט לעם שיצביע שוב כי דברים השתנו. כי אם בסדרת טלוויזיה שנעשתה לפני 7 באוקטובר המציאות השתנתה והיא משפיעה על איך שרואים את הסדרה עכשיו, אז זה בטח נכון לדברים גדולים כמו המדינה והממשלה. צריך להחזיר את המנדט לעם שיחליט אם הוא רוצה להמשיך עם הממשלה הזאת או עם אחרת. סצנת הסיום תהיה של יד עם פתק בקלפי". הוא עוצר לרגע ומסייג. "יצאה שיחה נורא פוליטית. אני לא בן אדם פוליטי, אני קולנוען. אין לדעה שלי יותר משקל מזאת של כל אחד אחר".
רק שעשית סדרה שעוסקת בדברים פוליטיים ואקטואליים: עימות עם חיזבאללה, מחבלים, 8200.
"הזירה היא 8200 אבל היא עוסקת בקנאה בין אחים. במציאות אחרת זו היתה יכולה להיות סדרת בידור אסקפיסטית".
