"בימים האלה אנחנו זקוקים לסוף טוב"
“מישהו לרוץ איתו”, ספרו היפה והמצליח של דויד גרוסמן שכבר עובד לקולנוע ולטלוויזיה, מגיע לבמה בתיאטרון גשר. "זה חומר צעיר, פרוע, מרדני. תמצית הקיום שכבר שכחנו: אהבה", אומר הבמאי עידו קולטון
המחזה: עיבוד לבמה של הספר "מישהו לרוץ איתו" מאת דויד גרוסמן, שיצא לפני 25 שנה וזכה בפרס ספיר בשנת 2001. הספר עובד גם לסרט קולנוע (2006) בבימויו של עודד דוידוף ולמיני־סדרה בטלוויזיה. זהו הספר השלישי של גרוסמן שעולה כהצגה בגשר, אחרי "מומיק" (2005) ו"נופל מחוץ לזמן" (2014). אסף בן ה־16 עובד בכלבייה העירונית בחופשת הקיץ ומתבקש לאתר את הבעלים של כלבה המשוטטת ברחובות ירושלים. הכלבה דינקה שייכת לתמר, נערה בודדה שיוצאת להציל את אחיה שנפל לסמים. דינקה ואסף יוצאים למסע לחפש את תמר ולהציל אותה.
"זה אחד הספרים הכי אהובים בישראל, ולא בכדי", אומר רועי חן, מחזאי הבית של תיאטרון גשר. "סיפור אהבת נעורים שיש בו גם צד קיצוני מאוד. זה סיפור מסע שבו אנחנו מתפתחים ומתבגרים יחד עם הדמויות. לשמחתי, גרוסמן נתן את ברכת הדרך. הוא לא מעורב ויגיע לצפות בהצגה. הדבר הכי חשוב היה להבין מה אנחנו רוצים לספר, ומה שהכי משך אותי זו היכולת להתאהב במישהי שלא פגשת. הכוח העצום של האהבה נשמע בנאלי, אבל אלה ימים שצריך להחזיר את המושגים הבנאליים למקום הראוי להם. זה סיפור של אהבת נעורים בעולם קשה – נוער בסיכון שזרוק מחוץ לבית, סמים, אלימות, אובדן דרך. עולם שבו למבוגרים אין כוח והנערים שבספר מצילים את עצמם בכוחות עצמם. .
"עוד דבר שאי אפשר להתעלם ממנו בימים אלה הוא שיש בחור צעיר שמחפש מישהי שנעלמה והוא מוכן לעשות הכל! להפוך עולמות כדי להחזיר אותה מהגיהינום שהיא נמצאת בו. יש פה שניים כאלה – תמר, שהולכת להציל את אחיה ש'נחטף' על ידי הסמים וכולם ויתרו עליו, אפילו ההורים. היא לא מוותרת ונלחמת עד הסוף; ואסף, שמתאהב בה והולך להביא אותה. זה מן אורפאוס כפול – היא יורדת לשאול והוא יורד אחריה. זה רלבנטי לחלוטין, מה אפשר לעשות בכוח הזיכרון, האהבה, הכמיהה וההשתוקקות אל מישהו".
בין השחקנים: פרח־בר מיניאלי, ניר כנען, מיקי לאון, אלי מנשה, רוני עינב.
הבמאי: עידו קולטון (30), שחקן ובמאי, בוגר בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים. בין עבודותיו "קרום" ו"מישהו ימות בסוף" ביורם לוינשטיין. זכה בפרס המחזאי בפסטיבל עכו על "הקהל מתבקש לעמוד". בתיאטרון אורנה פורת ביים את "בן המלך והעני" ו"כראמל 2 ותעלומת הילד ויש". בצוותא את "אמאל'ה" ו"סוחרי גומי" ועוד. זו עבודתו הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי. "הגעתי עם ההצעה לעשות עיבוד לספר, ו’גשר’ ורועי חיבקו את זה באהבה", הוא מספר. "זאת יריית פתיחה מלחיצה ומרגשת, אבל אני מרגיש שבמאי בגילי יכול לספר את הסיפור הזה הכי נכון ומדויק".
העבודה: בחדר החזרות בהאנגר של גשר ביפו, יותר מחצי קאסט בשנות ה־20 הראשונות שלהם. הם מתמסרים לחומר ולעולם מלא הדמיון שקולטון בנה סביבם ורובם גם מנגנים על הבמה. "זו הצגה מוזיקלית מאוד. הספר הזה מזמין עבודה תנועתית ומוזיקלית, גם כי זה מסע וגם יש כל הזמן דלתות מסתובבות ושני צירי זמן", אומר קולטון.
השירים שנבחרו להפקה (מוזיקה: נוי קליימן) שונים מאלה שבספר ובסרט. "אם כבר לבד" של החברים של נטאשה, "פתאום היה לי טוב כל כך" של שולה חן, "תחזור תחזור" של משינה, "לילה" של שלום חנוך, "להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך" של המכשפות. השחקנים מנגנים לייב על הבמה בכינור, גיטרה, פסנתר וקלידים. "מה שיפה בחומר הזה שהוא חוזר לימי התום, ואני חושב שגם נוער וגם מבוגרים יוכלו להתחבר להצגה כי היא הולכת על התמצית של הקיום שכבר שכחנו: על אהבה, על דבר טהור. וגם, אני חושב שבימים האלה אנחנו קצת זקוקים לסוף טוב. זה חומר צעיר, פרוע, מרדני, רוב הקאסט והיוצרים צעירים. חלקם הגדול פעם ראשונה על במה בסדר גודל כזה. יש לנו אמביציה ורצון עז לספר סיפור בדרך אחרת וזה מרגש", אומר קולטון.
כנען, שחקן וזמר יוצר, מגלם את אסף. "זה תפקיד יפה עם הרבה אחריות, כי מדובר בקלאסיקה", הוא אומר. "אחרי הסרט והספר ניסינו להתייחס לדמויות בצורה הכי נקייה ולהביא פרשנות חדשה. אני בעיקר ראיתי באסף את האובססיה לילדה הזאת, תמר, שהוא לא פגש מעולם ויש מוזרות גדולה בלצאת למסע כזה ולנסות להשיג משהו שאתה לא יודע מהו באמת".
הבמה: את התפאורה עיצבה אלונה רודנב. "הסיפור מתרחש בצד האפל של העיר, החצר האחורית של המדינה, ולכן יש במרכז הבמה עיגול שירגיש וייראה כמו פתח ביוב ועליו פסנתר", מספר קולטון. "הפסנתר במרכז הבמה, כי הסיפור שוזר בתוכו נושא מוזיקלי ונקודת החיבור בין תמר לאחיה היא המוזיקה".
הצגה ראשונה: 30 באוקטובר
