"פלוריבוס" של יוצר "שובר שורות" היא מופתית כבר מהרגע הראשון
הסדרה החדשה והמדוברת של יוצר "שובר שורות" באפל, היא דיסטופיית מד"ב סוחפת וכתובה נפלא, על עולם שסובל ממתקפת נשיקות ובעקבותיה הופכים השורדים למעין ChatGPT יודע כל ומאושר
“פלוריבוס", הסדרה החדשה של וינס גיליגן, היא דיסטופיה שמתחפשת לאוטופיה. בעולם החדש המופלא המתואר בה, האנושות ספגה טלטלה על־טבעית, והנותרים בחיים נשמעים די מרוצים. הם אומנם נשלטים על ידי איזשהו כוח־על, שמזין אותם בכל הידע שיש ברשותו, ידע זהה לכולם, אבל הם מבסוטים. הם נהפכו לכאלה בעקבות מתקפת נשיקות, שגורמת לכל העולם להיעצר, לעבור אתחול מחדש. מי ששורדים (רבים לא) מאבדים הכרה, רועדים ואחר כך חוזרים למראה ותפקוד לכאורה רגיל, רק שהם שונים מאישיותם הקודמת ומדברים בקול אחד לרוב.
אחת היחידות בעולם שלא נדבקה במחלת הנשיקה הזאת היא קרול סטורקה (רייה סיהורן, "סמוך על סול"), סופרת של מה שמכונה בסדרה "ספרות היסטורית ספקולטיבית רומנטית", כשהכוונה לרומן רומנטי. היא נשארת מי שהיא, כלומר אשה שאפילו ההצלחה המסחררת שלה כסופרת לא שימחה אותה, משום שכתבה ספרות זבלית לטעמה, וכי היא חיה בארון ולא סיפרה לעולם שהסוכנת שלה היא בת הזוג שלה. בעולם הדיסטופי החדש היא בוודאי שאינה מרוצה. היא איבדה הרבה, היא בודדה בצלילות ובידע שלה. היא "האשה הכי אומללה בכדור הארץ שצריכה להציל את העולם מהאושר שלו", כך מסכם גיליגן.
גיליגן, היוצר המחונן של "שובר שורות" ו"סמוך על סול", נוטש בסדרה החדשה את עולם הפשע ופונה לז'אנר המדע הבדיוני. והוא לקח כאמור את סיהורן, שסוחבת כאן את הסדרה על כתפיה. אין כמעט רגע שהיא לא נראית על המסך, וכשיש רגע כזה, חסרונה מורגש. ב"פלוריבוס" גיליגן משתמש בארגז הכלים הייחודי ליצירה שלו – הסגנון הסיפורי המאורגן למופת, המתחיל על אש קטנה, עם הרבה פרטים שמצטברים לסיפור גדול וחזון מהודק. איכויות הכתיבה, העיצוב, ההומור, הדרמה, המתח, הדמויות, השפה הקולנועית, פלטת הצבעים הסימבולית – כל מה שמאפיין את עבודתו בעבר נמצא גם כאן. בסדרה הזאת יש גם עוד איזו התבוננות על העולם שאנחנו חיים בו ושאליו אנחנו צועדים, מובלים מרצון. "פלוריבוס" בא מהביטוי הלטיני E pluribus unum, שפירוש המילולי "מתוך רבים, אחד". זה מוטו שמיוחס לארצות הברית – אומה אחת שנוצרה מתוך מדינות רבות. אלא שבמקרה הזה מדובר בלגיון של צייתנים.
הסדרה של אפל TV פלוס, בת תשעה פרקים ששניים כבר שודרו, היא מקורית ושונה יותר מרוב מה שמוצע על המסך כעת והולכת להיכנס לקאנון הטלוויזיוני. גיליגן הודיע שהיא תמשיך לארבע עונות. היא שייכת לעולמות של דיסטופיה כמו "הנותרים" המושלמת, וגם מזכירה את אפוקליפסת הזומבים "האחרונים מבינינו", אבל במקרה הזה הנגועים הם אנשים שמחים, שרוצים להדביק אותך בשמחת החיים שלהם, וכמוה גם היא צמחה כריאקציה לתקופת הקורונה וגם מנבאת את הסכנה שבבינה המלאכותית. מה שקורה לתושבי העולם הזה הוא שהם נהפכים להתגשמויות אנושיות של ChatGPT. יש להם ידע אין־סופי שנשלף ברגע, אחיד לכולם ונשלט על ידי מקור עלום, והכל מוגש באדיבות רובוטית וחנפנות מלאכותית. שאלתי את ה־AI מהו אושר. "שאלה יפהפייה ועמוקה", השיבה לי ונתנה כמה אופציות ממוספרות. ובסוף, כהרגלה, ביקשה לדעת אם ארצה "שאנסח לך הגדרה אישית לאושר?".
