המסעדה המצוינת שילה עברה דירה. המחירים והשופוני מרקיעים שחקים
המסעדה של השף שרון כהן עברה למיקום חדש ומפואר, שגולת הכותרת שלו היא אקווריומים ללובסטרים (מאות שקלים לאחד) ולצדפות. המנות נפלאות, מהטובות בעיר, גם אם חלקן לא יותר מביס. אלא שניקור העיניים הבוטה והמחירון לאלפיון העליון – גורמים לאיבוד התיאבון
שילה, מהטובות שבמסעדות ישראל, עברה דירה. אחרי 20 שנות פעילות בחלק הצפוני של רחוב בן יהודה בתל אביב, פועלת המסעדה מעתה בכניסה למלון הגימנסיה החדש, בקצה המערבי של רחוב מונטיפיורי. שילה, שהפכה כבר מזמן מבר אוכל אפלולי שבאים אליו כשאין מקום בברבוניה השכנה, למסעדת גורמה מפוארת (יחסית) ויקרה, מטפסת קומה (או בניין שלם) עם המעבר הזה וממצבת את עצמה כמעוז האלפיון העליון. זה מתבטא קודם כל בעיצוב שהוא אומנם אלגנטי ומשוחרר אבל אי אפשר לטעות בו לרגע. זו לא רק הדקורציה היוקרתית בהרבה אלא בעיקר הצהרת הכוונות בדמות שני אקווריומים בלב המסעדה, האחד ללובסטרים והשני לצדפות. לשם הבהרה, לובסטר עולה בתפריט 525 שקל. הרבה מאוד שנים חלפו מאז הציבה מסעדה כלשהי בישראל אביזרים כאלה בחללה. לאקווריומים הללו אין שום פירוש, מעולם לא היה, מעבר ל”שופוני”. תראו, יש לי כזה. מסעדות שהיו להם כאלה — מול ים וקלואליס למשל — כבר לא קיימות מזמן. אפשר היה לחשוב שעידן ניקור העיניים חלף עבר לו מן העולם והנה, לא.
מכיוון שהמחירים בתפריט נוסקים לגבהים מרתיעים במיוחד, הלכנו על מה שהוגדר בעמוד האחרון כ"שילה לשניים". שרון כהן, השף והבעלים (שותף יחד עם בעלי המלון), הסביר לנו כי מדובר באפשרות לאכול ארוחה זולה יותר מהתפריט הרגיל ומהווה אופציה לצעירים שגם הם רוצים לטעום את שילה. אתה בוחר פתיח, מנת ביניים ומנה עיקרית ומשלם "רק" 428 שקל לזוג. והנה, אף על פי שהוא בעצמו הסביר לנו על הקומבינציה הזו, טעיתי לחשוב שמדובר במנה לאדם מכל מחלקה, אלא שמדובר במנה אחת מכל מחלקה. אז נכון, העיקרית היתה גדולה מאוד והספיקה לשניים בכיף, אבל הפתיח היה ביס לאדם ומנת הביניים כללה בעיקר בצל. בקיצור, אם שני צעירים, כמו שקורא להם כהן, רוצים באמת לאכול ולא רק להגיד שהיו בשילה, הם יצטרכו להיפרד מהרבה יותר כסף. כמו (כמעט) תמיד בתל אביב.
אז הפתיח היה טאקו פריך ונפלא עם דג אינטיאס קצוץ ומעורב באיולי כוסברה, עם תירס, פלפל חריף בגריל וטבסקו ירוק. כמה קטן ככה טעים ואחד הרגעים בארוחה שהוכיחו שמה שהשף כהן שכח כבר מזמן על פירות ים ודגים, רוב הקולגות שלו לא יידעו לעולם. מנה מרעננת ונהדרת.
מכיוון שלא הקשבתי או הבנתי, הזמנתי עוד פתיח כזה, שרימפס קצוץ גם הוא עם איולי ואסאבי ופינגר ליים במעטה בצק פריך אחר. שוב, נפלא. אופס, עוד 66 שקל לחשבון. מכיוון שהיה זה שבוע ההרצה כיבדו אותנו גם בביס (מילולית) של קרפצ'יו טונה אדומה, ואסאבי וסורבה קמפרי. אף מסעדה יפנית בארץ לא מגישה סשימי יותר טוב. מנת הביניים (האחת, לזוג) היתה סלט פירות ים אסייתי. כוסברה, גינג'ר כבוש, בצל אדום צלוי, דפי אורז וגם לא הרבה שרימפס וקלמרי. מרענן, טעים ומעולה.
המנה העיקרית באמת הספיקה לשניים. פעם, מזמן, עוד אפשר היה לקבל דג שלם כשהזמנת דג. אין הרבה מקומות שעוד עושים את זה ולא נותנים רק פילה אחד. בר הים העשוי בשיא השלמות על הגריל לווה בפירה ושעועית ירוקה רחבה מעולים והיה לא רק טעים אלא גם משביע. קינחנו (לא במחיר הארוחה) במלבי עם דיסקית גרניטת פטל מעל, "קוויאר" פטל וקוקוס, קרם פיסטוק ופיננסייר שקדים.
זכותו של כהן לבנות לעצמו היכל שכזה. הוא מן הסתם מכיר היטב את הקהל הבורגני השבע שלו ויודע מה הוא רוצה. מכיוון שההיכל עלה כנראה 15 מיליון שקל, זכותו ואולי אף חובתו הכלכלית לגבות מחירי רצח. הוא לא הראשון ולא האחרון ולא הכי יקר (אם כי הוא לבטח יושב בפסגה עם עוד 4-3 מסעדות). לכן, אין ממש צורך לטעמי להציג ארוחה כזוגית אם היא במקרה הטוב ארוחה וחצי, וגם לא לתלות אותה ברצון לפנות לצעירים. הצעירים המעטים שראינו כאן היו כנראה האנשים הכי עשירים בקהל. שילה אינה מסעדה עממית, מעולם לא היתה, ואין צורך במצג השווא כאילו יש בה אופציה זולה. ערב לפני שחרור התצפיתניות ורק כמה ימים אחרי הפיגוע בנחלת בנימין השכנה ופתיחת המסעדה, והיא היתה עמוסה עד להתפקע. שני כיסאות על הבר השגנו רק בשעה השולית שש בערב. כהן הפגין כל שבוע בימי ההפיכה המשטרית, התבטא לא מעט בעיתונות (גם כאן) נגד מהלכי הממשלה, והצטייר כלוחם חופש. אולי בטעות ניתן היה לצפות גם לקצת רגישות חברתית. לרגעים נדמה כאילו הפך מנותן שירות לאדונים לגביר גדול בעצמו. נדמה לי שעם ישראל למד לחיות עם הניגוד הזה. אוכלים ובוכים.
שילה, מונטיפיורי 9, תל אביב
לפני הטיפ
ארוחת שילה לשניים - 428 שקל
פתיח נוסף - 66 (לשני ביסים) שקל
מלבי - 54 שקל
שלוש כוסות יין 215 שקל
