לנאום כדי לשרוד: גורי אלפי מעלה מופע מיוחד - ומתעקש להישאר אופטימי
גורי אלפי לא הפסיק להופיע גם במלחמה ("זה דווקא חידש את האהבה שלי לבמה ולקהל"), מבקר קבוע פצועים ("מחלקת השיקום בשיבא זה המקום הכי אופטימי בארץ"). ועכשיו הוא מעלה יחד עם הסטנדאפיסט אלי חביב מופע מיוחד בפסטיבל ישראל, "נאומים נגד הייאוש", שבו שחקנים ואמנים מוכרים יישאו נאומים פורצי דרך מכל הזמנים
"נאומים חוצבי להבות זה משהו שהולך ונעלם", אומר הבמאי, השחקן והסטנדאפיסט גורי אלפי, "אני זוכר את עצמי מחכה לנאום של המלך חוסיין כשנחתם הסכם השלום עם ירדן ואני מרגיש שהאמנות הזו התעמעמה. יכול להיות שזה גם חלק מהשינוי שהפוליטיקה עוברת, אבל אולי זה גם בגלל שזה ארוך מדי, מורכב מדי, מטאפורי מדי וצריך להיות היום חד וסיסמתי".
עכשיו הוא עובד יחד עם הסטנדאפיסט אלי חביב על המופע "נאומים נגד הייאוש" שיעלה בפסטיבל ישראל. "אלי ואני חשבנו לכנס כמה אנשים שאנחנו אוהבים ולנסות לגעת בכל מיני נאומים היסטוריים, טקסטים עם השראה ושאר רוח, שבביצועים עכשוויים אולי יקבלו איזה טוויסט. אנחנו נחבר בין הדברים וכמובן נאלתר", הוא מסביר. המופע יכלול נאומים וטקסטים מכוננים, משיקספיר ועד הרצל, שאותם יישאו שחקנים ואמנים, בהם נועה קולר, נורמן עיסא ונגה ארז. "רצינו ערב שייתן תקווה", הוא מוסיף.
למה לא בחרתם נאומים פוליטיים?
"הבחירה היתה יחד עם האמנים המבצעים וכולנו הלכנו יותר לכיוון הרוח והעומק ופחות לפוליטיקה מקומית. עשינו פיילוט לפני כמה חודשים בבית רדיקל עם צוות אחר ושם נבחרו נאומים של רבין ושל מרטין לותר קינג. הפעם ידענו שאנחנו רוצים להתחיל עם המצב הקיומי שלנו ולסיים עם מבט לעתיד".
מבט אופטימי?
"בטח, חייב להיות. זה ערב אופטימי שנשען על דברים שבני אדם אמרו במשך הרבה מאוד זמן והרבה אנשים התנחמו בדברים האלה. אני מאמין בכוח שלנו לרפא את עצמנו כחברה וכבני אדם, ואני חושב שכמו שאנחנו נסחפים לפעמים בלהט הכעס ובלהט הנקמה, אפשר להיסחף גם בלהט של תשוקה, אושר ואהבה. כשבנינו את הערב הזה רצינו לתת תקווה ונחמה. יונתן שמריז (מייסד תנועת קומו ואח שכול – מנ"ש) כתב לא מזמן שתקווה היא כמו מרד בימים כאלה וזה משפט מאוד יפה. תקווה היא כמו מרד קטן".
ואתה מרגיש ככה?
"כן. אפשר לשקוע, לכעוס ולבכות מלא, אבל מאז ומתמיד אני מרגיש ככה. באופי שלי יש תמיד אמונה שאנחנו יותר טובים ממה שאנחנו חושבים, ורואים את זה ברגעים של משבר".
"יש לנו יכולת מדהימה לתקן"
את השבועיים של המלחמה מול איראן העביר אלפי בביתו ברמת גן עם שלוש מבין ארבע בנותיו. אשתו הילה ובתו הבכורה אמה נתקעו בחו"ל. "זו פעם ראשונה שלא נקראתי לדגל, לא הלכתי לטלוויזיה או לרדיו, והייתי רק בבית עם הבנות, שיחקנו משחקי קופסה. נפל טיל לא רחוק מפה ליד הבית של ההורים של הילה. מהר מאוד גיליתי שרובנו מכירים מישהו שנפגע מהמלחמה. הרגשתי שזה מתקרב אלינו ותהיתי כמה יחזיק מעמד הממ"ד. חשבתי מחשבות שלא חשבתי אף פעם כמו שאם ייפול טיל אז שיהיו לנו נעליים ודרכונים, אילו זיכרונות אני רוצה לשמור בתיק שקרוב אליי, ואיפה בתוך הממ"ד אני רוצה שהבנות יישבו. מאוד פחדתי.
"היו גם הרבה צחוקים ומשחקים ולמדנו עוד קצת אחד על השנייה, כמה שעוד אפשר ללמוד אחרי קורונה והמלחמות. יש לי ילדה בת 11 שכבר יותר מחצי חיים שלה היא באירועים האלה, ואולי דווקא זה יספק לה חוסן לקראת העתיד, מי יודע. אנחנו חווים משבר שיביא לאישור מחדש של ערכים, זה חייב לקרות. אז נצטרך לתחקר, להבין ולהסיק מזה משהו".
אלפי מעדיף לדבר על היסטוריה וערכים ונמנע מהתבטאויות קונטרוברסליות. כשאני שואלת אם המשבר שהוא מתאר אינו תולדה של מה שהבוחר שם בסוף בקלפי, הוא אומר: "אנחנו מסתכלים על זה לפעמים בצורה צרה. בראי ההיסטוריה צ'רצ'יל, סטלין, היטלר וכל האנשים האלה חיו איקס שנים. בסוף יש תנועות אנושיות שחזקות יותר מאדם אחד או שניים, ובתוך התנועה הזאת יש רצון לתיקון ולציפייה לעתיד טוב יותר לילדים שלנו. אז לפעמים אתה מסתגר, שונא, כועס וחושב רק על עצמך והופך להיות קנאי או שמרן. אבל אם מסתכלים על ההיסטוריה, אנחנו כל הזמן בתנועה קדימה. אני מאמין בנו ומאמין שיש לנו יכולת מדהימה לתקן, לשפר וללמוד, וזה יקרה".
"לפעמים אני מופיע כועס או עצוב"
בכל הזדמנות שיש לו אלפי מגיע לכיכר החטופים ואף הנחה שם כמה עצרות. יש לו קשר עם כמה ממשפחות החטופים וגם עם פצועי המלחמה. "אני גר ליד תל השומר ומטריד את הפצועים על בסיס שבועי", הוא אומר. "מחלקת השיקום בשיבא זה המקום הכי אופטימי בארץ, עם האנשים שאני בטוח שיעשו את המדינה הזאת יותר טובה. אנשים שיש להם זכות לצחוק על מה שהם רוצים וזה כיף להיות איתם. אני שמח להגיד שהרווחתי כמה חברים טובים לחיים מהמפגשים האלה. זכיתי".
לאורך התקופה אלפי ממשיך עם הופעות הסטנד־אפ שלו. "זה מאוד מורכב אבל גם מרגיש כמו פעם, בתחילת הדרך אמנים מרגישים שמה שהם עושים חשוב וזה נותן להם את הדרייב והאומץ לעלות על במה. משהו בתקופות האלה מחזיר אותך לאיזו הבנה עמוקה שיש במה שאתה עושה תרומה ואז אתה מגיע ביראת קודש. המפגשים האלה יוצרים התכנסות של אנשים, שחרור של דברים מודחקים. יש היום פריחה אדירה של עולם הסטנד־אפ גם בגלל הקלות שאדם יכול עם מיקרופון להגיע ממקום למקום — לחיילים, מפונים, פצועים, וגם כי הכל מרגיש כמו רגע חשוב. זה דווקא חידש את האהבה שלי לבמה ולקהל.
"בהתחלה כל הזמן שאלנו את עצמנו אם לבטל. המדד היה שאם אנשים החליטו לבוא, אז מי אני שאגיד להם שלא מתאים. היתה פעם שתפסה אותנו אזעקה על במה, בפעם אחרת קיבלנו ידיעה איומה שנייה לפני שאני עולה, זה קורה כל הזמן ואין מה לעשות, אלה החיים. לפעמים אני עולה כועס ואנחנו מדברים על הכעס, לפעמים עצוב ומדברים על העצב. זה כיף לחזור לדבר עם קהל יותר מאי פעם".
לאחרונה ביים את הסדרה "תוצרת בית" שיצרו עמרי עמית ואדר מירום ותעלה ב־yes. קומדיה עם ששון גבאי, עידו קציר, ליטל שוורץ ועוד, ובקרוב יצטלם לסדרה "אנשים כמונו" המבוססת על ספרה של נעה ידלין ותעלה בכאן 11. אלפי גם הגשים חלום קטן והוציא לאחרונה "אלבום סטנדאפ, Vol. 1" שמורכב מ־12 קטעי סטנד־אפ שבוצעו בהופעות חיות בעשור האחרון. "הקלטתי על הבמה עם הטלפון, שיפרתי סאונד, ערכתי וזה זמין להאזנה בפלטפורמות הדיגיטליות. אני גדלתי על אלבומים כאלה של וודי אלן, ביל קוסבי, סטיב מרטין, הגשש החיוור ושייקה אופיר, וכמובן סיפורי פוגי שהיו הפעם ראשונה ששמעתי נונסנס בעברית. אז הייתי חייב להוציא אלבום כזה".
משייקספיר ועד הרצל
מיה לנדסמן, חבורת מייקל, נגה ארז ועוד: מה צפוי ב"נאומים נגד הייאוש"
עם סיום המלחמה מול איראן נדחה פסטיבל ישראל (מנהלים אמנותיים: מיכל ואעקנין ואיתי מאוטנר) ל־16 ביולי והמופע של גורי אלפי ואלי חביב יתקיים ב־12 באוגוסט בתיאטרון ירושלים.
1 צפייה בגלריה
חלק ממשתתפי "נאומים נגד הייאוש". מימין למעלה: מיה לנדסמן, גורי אלפי, גלית חוגי ונורמן עיסא. למטה: אלי חביב, נגה ארז ונועה קולר
(צילום: שיר גרינבלט)
אלפי וחביב השקיעו מחשבה רבה בבניית "נאומים נגד הייאוש", ולסדר ההופעות יש משמעות. ראשונה תעלה השחקנית מיה לנדסמן עם המונולוג "להיות או לא להיות", רגע השיא של המחזה "המלט" של שייקספיר. "הטקסט הזה הוא אולי המצב הקיומי שלנו ברגע זה. זה מתאים לשנתיים האחרונות ואולי גם לבאות", אומר אלפי.
השחקן נורמן עיסא יתעמת עם טקסט של חוזה המדינה. "ערכנו כמה מהנאומים שלו ליצירה שמתארת מה היה להרצל בראש, איך הוא ראה את החברה שתקום פה. הייעוד שלנו היה להפוך לחברת מופת עוד לפני שזה היה מפלט לעם היהודי. נורמן נושא את הנאום ובסוף יש טוויסט".
התסריטאית גלית חוגי תישא טקסט שכתבה לאה גולדברג על מעמד המשורר בזמן מלחמה. "הטקסט שלה מדבר על מה האמנים צריכים להגיד כשיש מלחמה. גולדברג טוענת שדווקא בזמן מלחמה צריך לדבר על אהבה ושלום. אם יוצאת מתוך האמנות שלנו בתקופה הזאת קריאה אמיתית לאהבה, לשלום, לאור, זה אדיר בעיניי, זה הדבר שאנחנו צריכים באמת".
נועה קולר תתמודד עם טקסט של הסופרת והפעילה פמיניסטית אנדריאה דבורקין, שכותרתו "אני מבקשת יום אחד ללא אונס". מדובר בטקסט שהשפיע גם על תנועת Metoo#. "זה טקסט חזק שכל אחד צריך לשמוע", הוא אומר.
חבורת מייקל (אבי דנגור, הילה גולדנברג, מיטל רז, נטליה פאוסט ונדב הולנדר) יעלו עם הנאום שש"י עגנון נשא בקבלת פרס נובל לספרות. "הוא עוסק במהות של להיות יהודי ואיך זה קשור לכתיבה, ואולי גם להומור. הם משחקים בין האירוניה הדקה של פעם אל מול הקומדיה המאוד פרועה שלהם", אומר גורי.
המוזיקאית והזמרת נגה ארז, שהפכה לאחרונה לאם, תחתום את הערב עם מקהלת ילדים בנאמבר מוזיקלי שכתבה לטקסט של יאנוש קורצ'ק. "אנחנו רוצים לסיים את הערב במבט קדימה", הוא אומר, "מה יהיה עם הדור הבא ואיך הם יתמודדו. כל מה שאנחנו יודעים היום על הורות מודרנית, קורצ'ק עשה כבר לפני 100 שנה, עם הבנה שכל מה שאנחנו צריכים זה להתייחס בכבוד לילדים".
