"המבקשים לצאת": קרן מור ומנשה נוי תקועים בחדר
בהצגה של אנסמבל עיתים, שכתבה מאיה ערד יסעור, ותעלה מחר בקאמרי 3, קרן מור ומנשה נוי מוצאים את עצמם בחדר נעול בלי לדעת מי הם, איך הם קשורים ואיפה המפתח. הבמאי צבי סהר מסביר: "הסטורי טלרים הם גם הדמויות, גם הטכנאים וגם התפאורנים"
המחזה: גבר ואישה מוצאים את עצמם בסלון של בית זר נעול, הם לא יודעים מי הם, איפה הם נמצאים ומה היחסים ביניהם. הם מחפשים את הדרך לצאת, אך לא יודעים איפה המפתח. זהו מחזה אבסורד על בני אדם הכלואים בחדר הבריחה של סיפור חייהם. וככל שהם מבינים יותר, נשאלת השאלה האם הם באמת רוצים לצאת?
מאיה ערד יסעור כתבה את המחזה לפני שבע שנים והוא עלה בבכורה בגרמניה ב־2020. "בתקופה ההיא הלכתי הרבה לחדרי בריחה", מספרת יסעור. "יש משהו מופרך בזה שנדרשים למסור טלפון בכניסה, נעולים בפנים, יש דמות שמדברת ברמקול וצריכים להפעיל את ההיגיון כדי למצוא את הדרך החוצה. כבר אז חשבתי שצריך לתת למחזאים או תסריטאים לכתוב את הדרמטורגיה של חדרי בריחה. המוטיבציה הראשונה היתה לכתוב מחזה שהוא חדר בריחה, אבל בהדרגה עלו דברים שקשורים לזהות. הם צריכים להבין מי הם ולפי זה איפה הם החביאו את המפתח. מחדר לחדר נחשפת עוד פיסת חיים ורובד זהותי, והיחסים ביניהם נהיים מורכבים".
ויש גם רובד פוליטי למחזה. "יש דמות שמייצגת את השלטונות, שלה הם כנראה מסרו את כרטיס הזיכרון. וגם יש הדהוד של השלטונות שכל הזמן מופיע וכנראה מכתיב את מהלך העניינים, או שלא. האספקט האבסורדי והפוסט דרמטי של המחזה הוא באפשרויות שמונחות לפניהם. השאלה מי זה הכוח החיצוני ולמה הם לא זוכרים – זה האספקט היותר פוליטי של הסיפור".
משתתפים: קרן מור ומנשה נוי.
הבמאי: צבי סהר. במאי ומחזאי, מנהלו האמנותי ובמאי הבית של אנסמבל עיתים, מיסודה של רנה ירושלמי. יוצר ומפתח שפת ה־Puppet Cinema, המשלבת מבע קולנועי, צילום והנפשת בובות, באמצעותה הוא יוצר הצגות המבוססות על שימוש במצלמה במעגל סגור. שילובה של המצלמה במעגל סגור מייצר על הבמה התרחשויות שונות בכמה מוקדים בו זמנית, והעלילה מתהווה מול עיני הקהל. סהר יצר את ההצגות "הדרך לעין חרוד" על פי עמוס קינן, "דפיקה אחת בדלת" על פי אתגר קרת, "מסע בין חלמונים" ועוד.
העבודה והבמה: סהר כבר עבד על שני מחזות של ערד יסעור - "אמסטרדם" ו"מכתבים לחייל בחזית". הוא מספר ש"זה סוג של מחזה אבסורד עכשווי שיש בו גם דרמה, גם קומדיה והמון פיוט. לכן צריך שני שחקנים שיודעים לעשות ולהחזיק את כל הדבר הזה. לא יכולתי לחשוב על מישהו אחר שיעשה את זה, הם שחקנים שיכולים להכיל את כל הרבדים האלה בו זמנית. העבודה עם קרן ומנשה מדהימה. הם אמנים בכל רמ"ח איבריהם, מחפשים את העומק, ויודעים לעשות גם את הקומוניקטיבי. הם מלאי רעיונות עם אינסטינקטים מאוד חדים וטיימינג קומי. יש כל הזמן תנועה הלוך חזור מהדרמטי לקומי".
בחדר החזרות מור ונוי עובדים על אחת הסצנות הראשונות במחזה ואפשר להבין למה סהר התכוון. "זה שהם זוג שיחק לטובתי, זה עזר לי להקצין את הממד הפילוסופי של המחזה", סהר מרחיב. "כבמאי אני מנסה להתחבר לאיזושהי נקודה פילוסופית במחזה ולתת לה צורה".
מור ונוי נעים על הבמה ליד וסביב שולחן ועליו מודל מיניאטורי של חדר שמוקרן בקנה מידה ריאליסטי על הקיר האחורי. מה שהם מצלמים מוקרן בזמן אמת, כמו בכל העבודות של סהר, והפעם החלל כולו לבן (קופסה לבנה). "קרן ומנשה עושים את הכל. הם מזיזים פנסים, מצלמים, ומספרים את הסיפור של עצמם. הם יכולים לקדם את העלילה על ידי מהלכים פיזיים ולא בהכרח בטקסט. הם בו זמנית שולטים בדבר הזה ומייצרים אותו עבור עצמם", מסביר סהר. "זו פעם ראשונה שהסטורי טלרים הם גם הדמויות, גם הטכנאים וגם התפאורנים. הם באיזשהו אופן בובות בתוך תיאטרון בובות שהם בונים בעצמם".
על הרלבנטיות של המחזה אומר סהר "יש דמות שהוא 'השלטונות', שזו הגדרה מאוד כללית - האם השלטונות זה המדיה? הפוליטיקה? אנחנו בעצמנו? או האלגוריתם? הממד הזה נשאר תמיד רלבנטי".
"החומר הזה נדיר, הוא פחות נגיש ופחות פופולרי, ומושך אותי על היותו יותר חידתי, לירי, דימויי ומעלה שאלות ופרשנויות", אומרת מור. "כשצבי שלח לי את המחזה לא הצלחתי לקרוא אותו. כשקראנו ביחד במרפסת, עם רעש דחפורים ושיפוצים - משהו התבהר. באמנות בכלל אין סוף ל'למה'. בעבודה הזאת, שאין סיפור ברור, שהכל מופשט יותר - החיפוש הוא על כל משפט, ולאט לאט יוצקים משמעות ועוגן לאיך לשחק את זה".
היא מרחיבה ש"בתהליך העבודה בדרך כלל הכל מתפרק לי - מה שהובן בקריאה הראשונה נראה לי כמו כתב חידה. זה מתחבר בגסות, כמו חוט מכליב. בהצגה ה־20 מושכים בחוט, והחליפה מתחילה לקבל חיים. יש פה אווירה של אנסמבל, כל מי שנכנס לחדר חזרות שותף, וצבי מנצח על הכל. יש הרבה דברי טעם וגם את היכולת להמציא וליצור. אנחנו מדברים על זה בבית. כשהדברים נפרמים לי וחמקמקים אז מנשה יכול לתפוס ולעזור לי לחזור למסילה".
