האוצרות של תמרה יובל ג'ונס יוצאים מהארון
ג'ינסים של קוואלי, רקמות של בני המאיה, תכשיטים וחפצים בעבודת יד הם רק חלק מהאוסף של המעצבת האגדית, שמתה לפני שנה. בסוף החודש הם יימכרו בביתה ביפו
בביתה העות’מני היפה של תמרה יובל ג'ונס ביפו הזמן כמו עמד מלכת. לפני כשנה, בדצמבר 2024, מתה המעצבת ואשת האופנה, שהיתה השראה לדורות של מעצבים, ושימשה להם מנטורית ומרצה. בסוף החודש תתקיים שם מכירה של פריטים שעיצבה ויצרה, ואחרים שאספה במהלך 50 שנותיה בבית ובמסעותיה בעולם. יובל ג'ונס עמדה בראש המחלקות לאופנה בשנקר ובבצלאל, שימשה מעצבת ראשית בבית האופנה האיטלקי רוברטו קוואלי במשך 15 שנה, עיצבה עבור בתי האופנה המיתולוגיים "משכית" ו"רקמה", ואף הקימה בית אופנה משלה. "ילדת שנות ה־70, ילדת פרחים עצמאית וחופשייה", היא כותבת בספר "תמרה" שעותקים אחרונים שלו יוצעו למכירה גם כן.
"בשנותיה האחרונות, אמא כבר היתה מודאגת מכמות הדברים שיש לה. היא הסתובבה בבית, סקרה את ארונות האוספים שלה, ומאוד רצתה לעשות מכירה. בעצם אני רק המוציאה לפועל", אומרת בתה, ג'ואנה ג'ונס. "היא עברה לגור בבית כשהיתה בת 20 בשנות ה־70, זה הרבה זמן להיות בבית אחד". אכן, יש בו אוספים אישיים של ירושות מבית הוריה, וחפצים שאספה בעולם בביקוריה בגואטמלה, איטליה ויפן. היא אהבה חפצי אמנות ודברים יפים, והיתה בעלת טעם משובח, והכל משתלב בבית בהרמוניה לסיפור חייה.
4 צפייה בגלריה
תכשיטים מהאוסף שלה, יובל ג’ונס. “כיום כבר לא משקיעים כל כך הרבה עבודה בפריט אחד”
(צילום: יובל חן)
בסוף השבוע האחרון של החודש - 28-26 בפברואר - יוצעו למכירה בביתה (יהודה הימית 73 ביפו) פריטים מהאוסף הפרטי שלה: חפצי בית, כלי מטבח, יצירות אמנות, אקססוריז, פריטי לבוש מהארון שלה, תכשיטים, בדים מגואטמלה לשם יצאה בסוף שנות ה־70 יחד עם רות דיין כדי לעודד את בני המאיה לפתח את מלאכות היד שלהם, ואוסף תחרות יפהפה. עוד בשנות ה־70 הפכה וילונות ומפות תחרה לשמלות חגיגיות וזרוקות, ועליוניות מסורתיות של נשות המאיה לשמלות ערב נפלאות, ובביתה גם לכריות ישיבה ענקיות. חלק מהבגדים שעיצבה ייתרמו לארכיון שנקר. פרטים נוספים על המכירה בעמוד האינסטגרם: Tamarayoveljones. טווח המחירים: 50 עד 2,000 שקל.
ג'ואנה ג'ונס נזכרת באהבתה של אמה לדברים שעשויים ביד. היא פותחת את אחד הארונות ושולפת מתוכו סוודר שחור עוטף שסרגה בעבודת יד וחליפת וינטג' יפהפייה של חצאית וז'קט מקטיפה עם אפליקציות פרחים - אחת הטכניקות שיובל ג'ונס פיתחה היתה ערבוב חומרים ותוספות שנצבעו אחרי התפירה.
עוד באוספים שלה: ג'ינסים עם הדפסי נמרים ונחשים משנותיה אצל קוואלי, בגדים שתפרה לעצמה מבדים של קוואלי, מעיל רקום כולו בעבודת יד מרהיבה, קווילט טלאים עתיק מהעיר העתיקה, וצעיפים יפהפיים של ליאטה קוואלי, אחותו של רוברטו, שהיתה גם חברתה. ויש גם שרשרת יפהפייה עם ענברים עתיקים וטורקיזים, שג'ואנה נזכרת איך תמרה חרזה ממחרוזות עתיקות שפרמה.
בכל מקום בבית פזורים כריות, פופים וגופי תאורה שעיצבה בשנות ה־90, אותם יצרה מבדי פליסה וסאטן שהספיגה בדבק אפוקסי, גם הם מוצעים למכירה. "בשנות ה־90, שבהן החלה האופנה לחזור על עצמה ודברים שיצרתי שבו לאופנה, הרגשתי שאני צועדת במקום ללא שמחת יצירה", כותבת יובל ג'ונס בספרה. "חשתי עייפות מאופנה והיה עליי למצוא אפיק חדש שיגרום לי לשוב ולהתרגש מיצירה".
בתה ג'ואנה מסבירה את ההחלטה לקיים את המכירה: "אלו דברים שגדלתי איתם, אבל יש גבול לכמה שאני יכולה לשמור. אני זוכרת אותה מסתכלת על דברים ואומרת 'לא עושים את זה יותר. אין דברים כאלה'. החברה שלנו כבר לא משקיעה כל כך הרבה במשהו אחד, כי הכל כל כך מהיר. מרגיש הכי נכון לחלוק את האוצרות האלה עם עוד אנשים, שהיו יקרים ללבה והיא להם, ובכלל למי שחפץ. כי בשנים האחרונות שלה היא העדיפה שיהיו להם חיים והם לא יהיו תקועים בארון".
