דיוקן האמן ככותב קוד: הבינה המלאכותית בשירות האמנות
ברק רותם ואיתי יעקב מציגים בבינאלה לאמנויות ועיצוב עבודות וידיאו שנוצרו כולן בבינה מלאכותית — בלי מצלמה, בלי ארכיון ובלי מגע יד. התוצאה נראית אמיתית לחלוטין
עבודת הווידיאו של ברק רותם, "קוד מוזה", המוצגת בכניסה לאולם רוטשילד, חלל התצוגה המרכזי של הבינאלה לאמנויות ועיצוב, מהפנטת ובה בעת מערערת את ההבחנה בין מה שצולם למה שדומיין. רותם מחבר בין מסורות של מלאכת יד — רקמה, סריגה, אריגה — לבינה מלאכותית, והדימויים שלו מטשטשים את הגבול בין עבודת היד לדיגיטלי, בין היוצר לכלי.
גם הווידיאו ארט של איתי יעקב, "טרנספר", מתעתע. יעקב יוצר באמצעות בינה מלאכותית דמויות שהגיעו למושבה כנרת ב־1912 כחלק מהעלייה התימנית וגורשו ממנה ב־1930 — תקופה שאין לה כל תיעוד ויזואלי, לא בארכיון המדינה ולא בארכיון הסרטים. התוצאה היא קטעי צילום שנראים כאילו שרדו מהתקופה, אבל כולם פרי בינה מלאכותית. יעקב מפיח חיים בדמויות שמעולם לא תועדו ומשיב אותן לתוך הסיפור שנכתב בלעדיהן.
עבודות אמנות שנוצרות באמצעות בינה מלאכותית יוצרות אסתטיקה חדשה — האמן לא מבצע אלא מנסח, והרעיון מתממש דרך קוד, דאטה ואלגוריתם. העבודות לא מתעדות מציאות אלא ממציאות אותה, לעתים באופן שמרגיש חי יותר מהמציאות עצמה. האמן פועל כאוצר ועורך — בוחר, מכוון, מסנן — ובמקביל מפתח שפה אישית בתוך מערכת שמייצרת אינסוף וריאציות. דווקא המרחק מהחומר, העדר המגע הישיר, הוא שמחדד את הבחירות. רותם ויעקב לא מפעילים מצלמה אלא מנסחים שפה, בונים לוגיקה של עריכה ומחליטים אילו דימויים ייכנסו. התוצאה מרגישה כמו מציאות שלא התקיימה אבל נראית אמינה לחלוטין.
הבינאלה השלישית לאמנויות ועיצוב שאצרו אנרייטה אליעזר ברונר וגלית גאון מתקיימת במוזיאון ארץ ישראל עד נובמבר 2026. התמה "מעשים וימים" שואבת השראה משירו של המשורר היווני בן המאה השמינית לפנה"ס הסיודוס, המעלה הרהורים על עבודה לא רק כעמל ומלאכה אלא כמעשה קיומי ומוסרי. בתערוכה המרכזית במרכז רוטשילד מוצגים יותר מ-200 עבודות ופרויקטים החל בקרמיקה, זכוכית וטקסטיל וכלה בעבודות וידיאו ארט העוסקים כולם בעמל, טבע, זהות וזיכרון תרבותי ומושגים כמו בית ושייכות.
רותם למד אמנויות המסך בבצלאל ועבד שנים עם תעשיית האופנה. יעקב הוא בוגר קולנוע בספיר ועיצוב תעשייתי בבצלאל, עיתונאי אופנה, מרצה, אוצר ואמן. הבינה המלאכותית נתנה לשניהם כלים שלא היו בידיהם קודם. "רותם יוצר תרבויות דמיוניות", אומרת האוצרת אנרייטה אליעזר ברונר. "היצירה הסופית היא תוצר של קוד וידע מבוזר, והאמן פועל כמתכנת, עורך ויוצר". רותם, שבא מעולם הצילום והעריכה, אומר שהבינה המלאכותית הרחיבה את מה שהוא יכול לעשות לבד: "זה כלי שנותן לי המון שליטה. אני יכול להיות גם תאורן, גם מאפר וסטייליסט ומעצב סטים". במהלך העבודה הוא נתקל שוב ושוב בהטיות מובנות של התוכנה: "כשאומרים לתוכנה שבט או שבטי היא בהכרח תביא אנשים שחורים, או אם אכתוב דמות במטבח — זו תמיד תהיה אישה, ובעבודה גבר".
רותם מספר שקרא שוב ושוב את הפואמה "מעשים וימים". "יש בה מחזוריות, ריטואלים, שבטיות. רציתי להביא את עבודת האדמה, את האיכרים, לסטודיו הצילום שלי. לטשטש בין חוץ לפנים, בין קראפט לקוד. בין הפרומפטים הכנסתי גם שורות פואטיות מהשירה של הסיודוס — ציטוטים ישירים שהיו לא רק פקודות, אלא תחושות". הוא חקר פריטים מאוספי המוזיאון יחד עם אליעזר ברונר. "המוזיאון הוא ארכיון של תרבות חומרית וזיכרון של הידע החומרי", אומרת אליעזר ברונר. "הקוד אינו מחליף את פעולת היד אלא מרחיב אותה, הדימויים נעים בין נרטיבים תרבותיים, מיתוס וחומריות מדומיינת. הם מתקיימים רק במרחב הדיגיטלי, אך עדיין נושאים בחובם את הממד הפיזי של מלאכת יד".
רותם רוקם על התמונה באמצעות התוכנה. "כמו בפוטושופ, אני מסמן לה איפה אני רוצה רקמה וממש עובר עם העכבר בקווים", הוא מספר. לדברי אליעזר ברונר, "הקוד אינו מחליף את פעולת היד אלא מרחיב אותה באמצעים אלגוריתמיים. מלאכת היד מתורגמת לשפה חדשה, ועבודתו של רותם משקפת טרנספורמציה רחבה יותר בתחום הקראפט — מהממד הפיזי, שבו חומר נושא את עקבות היוצר, אל הממד הקונספטואלי, שבו כלים דיגיטליים נכנסים לתהליך היצירה."
העבודה של יעקב יוצאת מתוך הסיפור של העולים התימנים בכנרת, סיפור שנשכח ולמעשה הושתק לאורך השנים. אבל הדמויות בסרט אינן אנשים אמיתיים — הן נוצרו מאפס, באמצעות פרומפטים שיעקב חידד שוב ושוב. "באמצעות הבינה המלאכותית יעקב השיב לקדמת הבמה דמויות שנמחקו מן הנרטיב הציוני", אומרת אליעזר ברונר. "הבינה המלאכותית בתערוכה אינה רק כלי — היא אמצעי לחשיבה מחודשת על זיכרון ונרטיב, בניסוח מחדש של פעולת היצירה ובהחזרת קולות שנשכחו".
.
