"אני עובדת כמו משפיענית, וזה מזעזע בעיניי"
המוזיקאית אקו מגדירה את עצמה יזמית בנשמה, מבלה שעות מופרכות בטלפון, פותחת את הבוקר עם קערת כרוב ובשר, שרה לעצמה בשדרות ירושלים ומודה שהיא מחרטטת בסמול טוק
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית, אוכלת ארוחת בוקר. אני קטוגנית אז אני מתפנקת על קערת כרוב ובשר. זה כאילו מצאתי את הדלק שנכון לי".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"יש לי בסלון פוף נמוך וחלון ענק, ואת הקפה הראשון אני שותה שם, ובדרך כלל יש עליי איזה חתול. אספרסו כפול עם קרח ומעט חלב שקדים בלי סוכר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
אקו (אריאל מורגנשטרן)
גיל:
37
מקום מגורים:
יפו
מצב משפחתי:
נשואה
רזומה:
זמרת, מוזיקאית ודי.ג'יי ("אין אותי", "קארמה", "פרא", "צ'ין צ'ין" עם נגה ארז). יצרה יחד עם תומר כץ את הפסקול לסדרה "המפקדת".
משהו נוסף:
ב־21 בנובמבר תופיע
בבארבי במופע חדש, “אקו x מיצי”,
שיכלול מסיבה, תקלוטים ושירים
“עם המשפחה והחברים שלי מהמעגל הקרוב, כי אני לא רואה אותם הרבה. אבא שלי חי במיאמי, ועם אחותי ואמא שלי תמיד הכי כיף להיפגש. אם לא הם, אז עם טיילר, דה קריאייטור. הייתי עכשיו בהופעה שלו בפריז, והלוואי שהייתי יכולה לשבת ולתחקר אותו על ההופעה ואיך הוא בנה אותה”.
על מה את עובדת עכשיו?
“על מופע אלקטרוני חדש לבארבי ב־21 בנובמבר. בשנתיים האחרונות פתחתי את מיצי, ליין מסיבות שהתפוצץ, ונהייתי די.ג’יי. המופע בבארבי יהיה שילוב בין אקו שמופיעה לאקו שמתקלטת, ובין אלקטרוני לכלים חיים. זה מופרע וחגיגי, הופעה חיה ומסיבה. ואני מסיימת את ה־EP שלי שייצא בקרוב”.
מה השריטה שלך?
“כמות השעות המופרכת שאני מבלה בטלפון ביום. אני עובדת מהטלפון, חוקרת תכנים ועורכת את הסרטונים שלי. אני מרגישה שאני עובדת כמו משפיענית, רק במוזיקה שלי, וזה מזעזע בעיניי”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“כשאני בלחץ ממשהו או שיש עליי עומס, אני נזכרת בעצה של אבא שלי: ‘תזכרי שזה ספר שאת כותבת ואף אחד לא כפה עלייך כלום. את תמיד יכולה לכתוב ולסדר את זה כך שיהיה לך נוח ומיטיב’. אני לגמרי מיישמת את זה. וגם, בגיל 17 למדתי בתיכון אקסטרני שנסגר, וניסיתי ללמוד לבד מהבית. מאוד רציתי תעודת בגרות, אבל היו לי לקויות למידה ושום דבר לא הסתדר. אבא שלי אמר לי ‘אני לא חושב שאת אי פעם תשתמשי בתעודת בגרות. למדת איך ללמוד, אז את יכולה לוותר’. הוא צדק”.
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
“אני גרה ביפו בבית עם גינה, אז אני אוהבת לסדר את הגינה, ואז ללכת ברגל. יש בשדרות ירושלים מקטע שבו אני הולכת ומקשיבה למוזיקה באוזניות, עד האימון שלי וחזרה. מלא אנשים ראו אותי מטיילת ושרה לעצמי. זה הזמן שלי”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“להיות רואה ואינה נראית. הייתי רוצה לראות מה אנשים עושים בחדרי חדרים ואיך הם מתנהגים”.
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
“אני חושבת שכל סמול טוק הוא סוג של חרטבונה. אני לא כל כך אוהבת את זה ומעדיפה לצלול ישר לעומק. אז מי שעושה איתי סמול טוק, שיניח שאני מחרטטת אותו באיזשהו אופן”.
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
“אני מעריצה כמה זמרות שהן האיידולס שלי, כמו ריהאנה, בילי אייליש ואיימי ויינהאוס. נשים שעפות על עצמן דרך המוזיקה בצורה הכי אבסולוטית. זה משהו שאני מזדהה איתו ומעיר בי את החופש הזה”.
למה את מתגעגעת?
“אני לא בנאדם נוסטלגי, אבל כן מתגעגעת לתקופה שבה הרגשת כאן שאתה יכול לחלום על אופק. אני מאמינה שזה יגיע, אבל אנחנו עוברים שנים מאוד קשות. אני מייחלת לחלום חלומות פרועים וגדולים קדימה ולא להיות מאוימים על ידי מלחמה כזו או אחרת”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“גדלתי בצפון, בכפר ורדים, אז מתבקש שאני ארצה מתישהו לחזור לצפון או לטבע. אבל אני מגלה על עצמי שאני בנאדם ממש עירוני. אני עפה על תל אביב וחושבת שהיא אחת הערים הכי טובות בעולם וממש הייתי נשארת לגור פה בכיף. אין שריר בגוף שלי שרוצה לא לגור בארץ. מגיל 16 עד 23 טיילתי בעולם והבנתי שאני רוצה להיות פה עם האנשים, הקרבה וההומור. חוץ מאולי תקופה בניו יורק, בשביל החוויה של ללכת מרחקים ברגל בתוך עיר ולא להרגיש תיירת. נולדתי בארצות הברית, אז יש ממד של זרות בתוכי, אבל בחרתי בגיל צעיר לשים את כל האנרגיה שלי פה”.
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
“טיפולי פנים. אני עומדת לחגוג 38, ויש לי עור מטורף. אני נראית צעירה מגילי. אני אוהבת לטפח את העור שלי. וגם מסאז’ים וואטסו, כל מה שגורם לי להתפנק”.
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
“אני סבבה עם עצמי, אבל כשהייתי קטנה עברתי ניתוח במעיים ויש לי צלקת לרוחב הבטן. תמיד היתה לי מורכבות עם זה. אף פעם לא היה לי חשק או סבלנות לעשות ניתוח כדי לעדן את זה. זה משהו שחוצה את הגוף שלי לשניים, ואני מסתירה ולובשת גזרה גבוהה”
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
“אני כמעט 14 שנה בעולם המוזיקה בארץ, ובכל תקופה אני נולדת מחדש. אני ממש גאה בכל מה שעשיתי בתחום הזה. העובדה שאני מתפרנסת בכבוד ממה שאני אוהבת, שאני זוכה לעשות דברים שלא עשו כאן, גם בהיפ הופ וגם במופעים, זה הישג. זה מאוד לא מובן מאליו לברוא את העולם הזה שבראתי”.
מה מפחיד אותך?
“מפחיד אותי שיקרה משהו לאנשים שאני אוהבת. מפחיד אותי שאין זמן. יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה להספיק, ויש בי פחד קדמון מפני הזמן וכמה מהר הוא עובר. אני משתדלת תמיד לעשות כמה שיותר”.
מה עושה אותך מאושרת?
“מקור האושר שלי זה להיות בבית עם בעלי (נמרוד טקסלר, מפיק אירועים מסחריים ותרבותיים — מנ”ש) והחיות שלנו. יש לי שריטה: כל פעם שאני בתקופה לא טובה בחיים, אני מאמצת לי חיה. חיות גורמות לי לאושר לא סביר. יש לי שלושה חתולים וכלבה רועה בלגית, והצלתי לא מעט חיות ומצאתי להן בתים. וגם לשמוע מוזיקה טובה ולצאת לטבע. כל דבר שמחזיר אותי לפשטות ולבסיס”.
מה הכי חסר לך בחיים?
“אחרי המלחמה האחרונה מול איראן חסרה לי הרגשה של רוגע אמיתי, איזה שקט פנימי שהלך לי לאיבוד ואני עובדת על להחזיר אותו. נתקעתי עם רף חרדה גבוה. זה רצף של כל השנים האחרונות. סטרס שלמדתי לחיות איתו, אבל זה לא סבבה. אני לא בנאדם חרדתי, וזה באג במוח שלא מפסיק”.
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
“אני כמעט 12 שנה עם בעלי וזו אחת ההצלחות הכי מרגשות של חיי. זה האוצר שלי. להצליח להיות יחד כל כך הרבה שנים, זו מתנה”.
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
“אני אוהבת כנות רדיקלית. אז החברים שלי וכל מי שחי לצידי הם אנשים מלאי הומור וכנים עד הסוף”.
מי היוצרים האהובים עלייך?
“היו לי קלטות שגנבתי מאחותי וקלטות שקיבלתי מאמא שלי: שב”ק ס’, קורין אלאל, נקמת הטרקטור, אניה, החלונות הגבוהים. המישמש המוזר הזה של הקלטות הראשונות שלי עיצב את מי שאני”.
אם לא היית מוזיקאית, מה היית עושה?
“מפיקת אירועים. גם עכשיו אני מרגישה שאני קצת כזאת. אני אומנם מוזיקאית, אבל אני יזמית בנשמה ואני חושבת הרבה יותר גדול מלכתוב שיר. אני חושבת על מרחבים, אירועים, תכנים. אם זה לא היה מגיע דרך המוזיקה, הייתי נשארת באותו עולם כי זה העולם של האנשים שהכי מתאימים לי. כולנו משוגעים ומלאי תשוקה”.
