סיפור ההצלחה המסחרר של מייסדת טינדר ובאמבל בסרט חדש בדיסני פלוס
“Swiped” על וויטני וולף הרד, מביא את סיפור ההצלחה המסחרר של יזמת הטק, שבסך הכל רצתה שגברים לא יוכלו לשלוח לה דיקפיק. חבל שהוא בוחר בהאדרה שטחית במקום לחשוף את המורכבות של דמותה
שם הסרט “Swiped”, שעלה בדיסני+ ביום שישי, מתייחס להחלקה המפורסמת בטינדר – ימינה או שמאלה, כן או לא, לפסול או לאשר בן זוג ליום או לכל החיים. הפעולה הפשוטה שהפכה לסמל: החלטות מהירות, שיפוט שטחי ואהבה בעידן הטכנולוגי. זהו סרט ביוגרפי המתאר את סיפורה של וויטני וולף הרד, אחת המקימות של אפליקציית ההיכרויות הגלובלית, שלאחר סכסוך עם המייסדים האחרים שלה עזבה והקימה אפליקציית דייטינג מתחרה ומצליחה – באמבל – והפכה למיליארדרית הצעירה בעולם.
הסרט (שבעברית נקרא “אנמאצ’ד”) שייך לז'אנר הסדרות והסרטים על "עלייתם ונפילתם" של ענקי הטק כמו "הקרב על אובר" שבו ג'וזף גורדון־לוויט ("לופר") גילם את טראוויס קלניק, מייסד החברה; “WeCrashed”, משחק מילים על שם החברה שהקים אדם נוימן הישראלי WeWork, שאותו ואת המבטא שלו גילם ג'ארד לטו ("בית גוצ'י"); ו"הנושרת" על אליזבת הולמס, מייסדת חברת תראנוס, המיליארדרית הראשונה, אבל גם עבריינית שהשיגה את תהילתה במרמה וישבה על כך בכלא.
“Swiped”, בבימויה של רייצ'ל לי גולדנברג, שונה מעט מהנרטיב של היצירות האחרות כי גם הביוגרפיה של וולף הרד (בגילומה הזוהר מדי של לילי ג'יימס, "סינדרלה") שונה. העלייה שלה היתה מתונה יותר, אבל מרשימה מאוד ובגיל צעיר מאוד, הנפילה קשה, אבל שלא כמו כל היצירות שהוזכרו כאן, וולף הרד יוצאת בסוף הסרט כשידה על העליונה ומתוארת כסיפור הצלחה פנומנלי.
גם אם הסרט הזה הוא לא מהטובים, והוא לא – די בלהזכיר את רגעי הנפילה המתוארים בהגזמה פארודית – הוא עדיין מהנה לצפייה, במיוחד לחובבי הביופיקים. הוא לוקה בתיאור שטחי של הגיבורה שלו ובהאדרה שלה, ועדיין הסיפור של וולף הרד, מהנשים היחידות המנהלות חברות הייטק בסדר גודל כזה, הוא מרתק.
ב־2012 וולף הרד, כשרק סיימה את לימודי ההנדסה שלה באוניברסיטת טקסס, נהייתה למנהלת השיווק ואחת המייסדות של טינדר. היא גם מי שהעניקה לאפליקציה את שמה. שנתיים אחר כך עזבה את החברה בכעס גדול, לאחר שתבעה את אחד המנהלים שם בהטרדה מינית ובאפליה על רקע מגדרי. החברה דחתה את הטענות אך הגיעה איתה להסדר ושילמה לה סכום נאה כפיצויים. עם ההון הזה הקימה את באמבל, אפליקציה שבה רק נשים יכולות לעשות את הצעד הראשון בפנייה לגברים, במטרה למנוע הצקות וקבלת צילומים של איברים מסוימים.
1 צפייה בגלריה
וויטני וולף הרד. הסתייגה מתואר הפמיניסטית, אך בסרט היא מוצגת כמי שנלחמה באווירה הרעילה באפליקציות הדייטים, וכדי לשנות את הדומיננטיות הגברית בהייטק
(צילום: Dia Dipasupil / GETTY IMAGES )
היא היתה אז בת 25 בלבד, התברגה לרשימת 100 המשפיעים של מגזין "טיים", לרשימת ה־30 מתחת ל־30 של "פורבס", ואף היתה לאשה הצעירה ביותר שהנפיקה את החברה שלה. הסרט מסתיים עם כתובית שמספרת על הצלחתה הרבה, בלי להזכיר שבשנה שעברה, אחרי שהאפליקציה איבדה מכוחה ומניותיה ירדו באופן משמעותי, היא עזבה את תפקיד הניהול. השנה היא חזרה לחברה, מקווה לעשות בה שינויים משמעותיים ולהציל אותה בעזרת הלהיט הבא של עולם הטק – בינה מלאכותית.
בריאיון ל"ניו יורק טיימס" במאי נשאלה וולף הרד על תוכניותיה ועל היותה אשה בעולם כה גברי, וכן על כך שעמדה בראש אפליקציה שהתקשורת כינתה "טינדר פמיניסטי". "אני לא חשבתי על פמיניזם אז. לא הייתי בוגרת של הפקולטה למדעי הרוח באחת האוניברסיטאות של המזרח בארצות הברית", אמרה אז כרמז לכך שלא באה עם סט הערכים הצפוי מסטודנטים מהאוניברסיטאות האלה. "למדתי באוניברסיטת SMU בדאלאס שבטקסס, ואחר כך מצאתי את עצמי בסביבה טכנולוגית שלא היתה מאוד פמיניסטית (בטינדר). זה היה לפני MeToo, לפני שחנויות רשת טרגט התחילו למכור חולצות עם כיתובים של 'כוח לנשים'. הפמיניזם עדיין לא היה במיינסטרים. לא קמתי בוקר אחד עם רעיון עסקי להקים משהו 'פמיניסטי'. זה לא היה תרגיל שיווקי. זו היתה באמת חוויה אישית שלי. כאשה צעירה שיצאה לדייטים, לא הרגשתי שוויונית. אי אפשר היה לשלוח הודעה ראשונה לבחור בקולג'. היית נחשבת למוזרה, נואשת. אז זה פשוט היה חלק מהעולם שהכרתי. ואז, כמובן, התקשורת וכל השאר אמרו 'אה, זה פמיניסטי, זו העצמה נשית', וחשבתי לעצמי, טוב, כן, טכנית אולי אפשר לקרוא לזה פמיניסטי, כי המטרה היא לנסות לאזן את המגרש".
בסרט עליה, הגישה החמקמקה הזאת זוכה לשכתוב מסוים. היא מוצגת כמי שהחליטה בסופו של דבר להילחם באווירה הגברית הרעילה של אפליקציות הדייטים, לשנות את העובדה שכולם בעולם הטק הם גברים ולמנוע מגברים לשלוח הצעות מגונות לנשים באפליקציות. במציאות היא קידמה העברת חוק בטקסס שאמור למנוע שליחת תמונות ומסרים בוטים ופוגעניים לנשים. באותו ריאיון סיפרה כיצד ספגה ביקורת מהתקשורת, שהכתירה אותה כ"פמיניסטית", אף שלא טענה להיותה כזאת, ואחר כך התאכזבה והכפישה אותה על כך שהיא לא פמיניסטית דייה.
