המונדיאל הבא יהיה יותר יקר והמוני, ובעיקר הרבה יותר רווחי
עם הכנסות של 15 מיליארד דולר, טורניר הכדורגל הפך מעוד אירוע ספורט בינלאומי למכונת רווחים תאגידית חסרת תקדים. החשש: הרחבת הפורמט ל־64 נבחרות תביא לשחיקה קטלנית של השחקנים ופגיעה ברייטינג
כאשר פיפ"א פרסמה את התחזיות הפיננסיות המקוריות למחזור המונדיאל הנוכחי, המספרים נעצרו על יעד שאפתני של כ־11 מיליארד דולר. אולם, המציאות בשטח ניפצה את ההערכות. עם הכנסות שיא היסטוריות הצפויות לזנק ל־15 מיליארד דולר, טורניר גביע העולם השלים סופית את הפיכתו מאירוע ספורט בינלאומי למכונת רווחים תאגידית חסרת תקדים. הזינוק הקיצוני הזה הוא תוצאה ישירה של אסטרטגיה עסקית אגרסיבית, המותחת את גבולות הפורמט המסורתי וממקסמת כל ערוץ רווח אפשרי — החל מהסכמי מדיה מנופחים ועד לשליטה מוחלטת בשוק הכרטיסים המשני.
במרכז התפנית הכלכלית הזו עומדת ההחלטה הדרמטית של ראשי הארגון על הרחבת הפורמט. המעבר המתוכנן ל־64 נבחרות במונדיאל הבא לעומת 48 בנוכחי יוצר שינוי רדיקלי במבנה המשחקים. יותר נבחרות משמעותן מספר כפול של משחקים, ימי שידור רבים יותר, ובאופן ישיר, זינוק אסטרונומי בשווי של זכויות המדיה והחסויות המסחריות הגלובליות. רשתות השידור המובילות בעולם נאלצות לשלם סכומי עתק מראש כדי להבטיח בלעדיות על חבילות המדיה המורחבות, בעוד תאגידי ענק מתחרים על חשיפה מול קהל אוהדים שממדיו גדלים והולכים.
לצד זכויות השידור הטלוויזיוניות, פיפ"א פיצחה מחדש את מודל המונטיזציה של האוהדים באצטדיונים. מנוע מרכזי לצמיחה הוא שדרוג חבילות האירוח והיוקרה הבלעדיות. כרטיסי VIP מיוחדים לטרקליני הלאונג' המפוארים נמכרים במחירים דמיוניים המגיעים עד ל־34,500 דולר לאדם, כאשר הביקוש מצד חברות מסחריות ואוליגרכים רק הולך וגובר. בנוסף, פיפ"א נכנסה בטורניר הנוכחי באופן אקטיבי אל שוק הכרטיסים המשני. במקום להותיר את הרווחים בידי ספסרים, הארגון מיסד פלטפורמות דיגיטליות רשמיות וגובה עמלות קבועות של כ־15% על כל עסקת מכירה מחדש של כרטיס בין אוהדים. התוצאה היא זרם הכנסות נקי, שמניב מאות מיליוני דולרים הזורמים ישירות לקופת התאגיד בציריך.
מבט היסטורי ממחיש את קצב הצמיחה האקספוננציאלי של הארגון: לעומת הכנסות של 2.6 מיליארד דולר ב־2002, ב־2014 הן עמדו על 4.8 מיליארד דולר, ואילו במונדיאל בקטאר ב־2022 הן כבר חצו את רף ה־7.6 מיליארד. אלא שעבור נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, הבוננזה של 2026 איננה תמרור עצור, אלא פלטפורמה למהלך הבא: הרחבת המונדיאל ל־64 נבחרות כבר בטורניר של שנת 2030.
המהלך הדרמטי הזה מציג משחק סכום אפס פיננסי ופוליטי מובהק. עבור אינפנטינו, המעבר לפורמט המורחב לא נובע מצורך ספורטיבי, אלא מהווה כלי שליטה פוליטי אולטימטיבי לביצור מעמדו. באמצעות הגדלת מספר המקומות, הוא מחלק כרטיסי כניסה להתאחדויות קטנות ורוכש את נאמנותן הפוליטית. מנגנון ההצבעה של פיפ"א, המושתת על העיקרון של "קול אחד לכל מדינה", מעניק לאי קטן באוקיינוס השקט משקל פוליטי זהה לגרמניה. כך נטרל אינפנטינו כל אופוזיציה והבטיח מעל 200 הצהרות תמיכה רשמיות לקראת הבחירות במרץ הבא.
בצד התומכים ניצבת התאחדות דרום אמריקה (CONMEBOL) וראשה, אלחנדרו דומינגז, שנועד עם אינפנטינו במגדל טראמפ בספטמבר האחרון. במתווה הקיים של מונדיאל 2030, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי קיבלו משחק פתיחה בודד בלבד, מהלך שחסם את היבשת מאירוח עד 2042. מעבר ל־64 נבחרות ישנה את הגיאופוליטיקה ויאפשר ל־CONMEBOL לדרוש בתים שלמים של שישה משחקים לפחות, שיזרימו מיליארדי דולרים מחסויות ותיירות. מעבר לכך, המהלך יפתח את הדלת לשוק של סין: הרחבה תבטיח לנבחרתה כרטיס כניסה קבוע לראשונה מאז 2002, ותניב זינוק בזכויות השידור וחוזי עתק עם תאגידים סיניים (כגון Wanda ו־Vivo).
מנגד, ניצבת התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א). נשיאה, אלכסנדר צ'פרין, הגדיר את היוזמה כ"רעיון רע" שיחריב את המוקדמות ויביא לשחיקה פיזית קטלנית. טורניר 48 הנבחרות הנוכחי כבר מתח את גבולות היכולת עם 104 משחקים על פני 39 ימים. מעבר ל־64 נבחרות יקפיץ את הטורניר ל־128 משחקים, פי שניים ממונדיאל קטאר. העומס הפיזי יוביל לקריסה מכנית של גוף השחקנים; מועדוני הפאר באירופה, המשלמים את משכורות העתק, יקבלו חזרה שחקנים שחוקים ופצועים, בזמן שפיפ"א גורפת את רווחי הטורניר הנקיים.
המשמעות הכלכלית היא התנגשות בלתי נמנעת בין מותג פרימיום אקסקלוסיבי למוצר המוני המנוהל לפי עקרונות של "פאסט פאשן". הצפה של 96 משחקי בית רק במהלך השבועיים הראשונים תוביל לרוויית צפייה, לירידה ברייטינג ולפגיעה בערך המותג בשל עשרות מפגשים חד־צדדיים חסרי עניין ספורטיבי. הטורניר הנוכחי כבר הוכיח שקיים גבול לעומק הכישרון והאיכות של הכדורגל העולמי: נבחרות שהרוויחו מההרחבה — דוגמת האיטי, עיראק, פנמה, אוזבקיסטן וירדן — רשמו הופעות נשכחות והפסידו את כל משחקיהן בשלב הבתים, בעוד תבוסות משפילות כמו הניצחון 1:7 של גרמניה על קוראסאו מוכיחות את הפערים העצומים.
