טוטנהאם מציגה: שער היציאה מהפרמייר־ליג
הזכייה של טוטנהאם בליגה האירופית היתה אמורה לפתוח עידן חדש בקבוצה. במקום זאת היא הובילה להימור תקציבי מסוכן, קריסה מקצועית וחשש מהפסד של רבע מיליארד ליש”ט - תוך סכנת ירידה ממשית לליגת המשנה. כך הפך הגביע לגלולת רעל פיננסית
הזכייה של טוטנהאם בליגה האירופית במאי 2025 באיצטדיון סן ממס בבילבאו תיזכר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי כרגע שבו הלב ניצח את המחשבון, אך במבחן הזמן היא התבררה כגלולת רעל פיננסית מהסוג המסוכן ביותר. עשרה חודשים מאוחר יותר, כשהמועדון מדורג במקום ה־17 בפרמייר־ליג והודיע על פיטוריו של המאמן איגור טודור לאחר 44 ימי כהונה בלבד, ברור שטוטנהאם היא קורבן של ניהול סיכונים כושל שהתבסס על אופוריה לא מבוססת. כפי שדיווח דיוויד הייטנר ב"גרדיאן", המועדון נמצא במצב של "אפוקליפסה עכשיו", והנתונים הפיננסיים חושפים עומק שבר שאינו רק מקצועי, אלא קיומי עבור תאגיד שנסחר סביב שווי של מיליארד ליש"ט ומתנהל כחברת נדל"ן לכל דבר.
הזעזוע המבני העמוק ביותר בעונה הנוכחית התרחש ב־4 בספטמבר 2025, כאשר דניאל לוי התפטר מתפקידו כיו"ר לאחר כמעט 25 שנים בראש המערכת. לוי עזב והותיר את פיטר צ'רינגטון כיו"ר זמני, והשאיר מאחוריו ירושה בעייתית: תקציב שיא של 610 מיליון ליש"ט לעונת 2025/26.
זו קפיצה של כ־%11 לעומת התקציב בעונת הזכייה (550 מיליון ליש"ט), שבוסס על תחזיות הכנסה אופטימיות מדי מהשתתפות בליגת האלופות ומחוזים מסחריים שטרם נחתמו. המועדון העמיס מצבת שכר של 230 מיליון ליש"ט בשנה (כ־%38 מהמחזור השנתי הצפוי) מתוך הנחה שהתואר האירופי ימנף את חוזי החסות. בפועל, הזכייה בליגה האירופית הכניסה לקופה רק כ־25 מיליון ליש"ט במענקים ישירים מאופ"א, סכום זניח שלא מכסה אפילו את מענקי הזכייה שניתנו לשחקנים ולצוות המקצועי מיד לאחר הגמר.
בקיץ 2025 ביצעה טוטנהאם סדרה של טעויות אסטרטגיות ברכש, ששחקו את שווי הנכסים שלה בצורה חסרת תקדים. המועדון השקיע למעלה מ־150 מיליון ליש"ט ברכישת שחקנים כמו קווין דאנסו (35 מיליון), ז'ואאו פלהיניה (45 מיליון) וצ'אבי סימונס (70 מיליון, כולל בונוסים), אך במקביל איבד את מנוע ההכנסות הגדול ביותר שלו: הקפטן סון יונג־מין, שעזב ללוס אנג'לס גלקסי מה־MLS. עזיבתו של האליל הקוריאני לא היתה רק מכה מקצועית; היא מחקה נתח אדיר מהמרצ'נדייז והחשיפה לשוק האסייתי, שיצרה בור תזרימי שמוערך בכ־40 מיליון ליש"ט בהכנסות שנתיות עקיפות וחסויות אזוריות. הייטנר ציין ב”גרדיאן” כי חוסר היציבות המקצועי תחת שני המאמנים מתחילת העונה, תומאס פרנק ואיגור טודור, יצר תחושת "עכבה, זעם ופציעות", כאשר שחקני מפתח כמו פדרו פורו נראו מאבדים שליטה רגשית על המגרש. הייטנר תיאר זאת בחדות: "פורו השתולל על השוער ויקאריו, צרח על עוזר השופט, וכשהוחלף בדקה ה־73, הלם בכיסא הספסל לפני שהטיח בקבוק מים בקרקע". עבור אנליסטים כלכליים, התנהגות כזו היא עדות להתפרקות ערך המותג בזמן אמת.
חוסר היציבות על הקווים עלה למועדון ביוקר גם בתזרים המזומנים המיידי ובמוניטין הניהולי. פיטוריו של פרנק בפברואר האחרון, לאחר שמונה חודשים בלבד, ופיטוריו של טודור בסוף חודש מרץ, גררו עלויות פיצויים ושכר כפול מוערכות של כ־45 מיליון ליש"ט. הייטנר כתב כי "המסרים של טודור היו שליליים מהרגע הראשון", כשהמאמן הגדיר את המצב כ"מצב חירום" ותקף פומבית את מחויבות השחקנים.
מבחינה עסקית, מדובר בניהול הון אנושי כושל: המנהל הבכיר של המערכת ביצע פיחות ערך פומבי לנכסים היקרים ביותר של החברה, מה שהוביל לצניחה של כ־%30 בשווי השוק המוערך של הסגל בתוך חצי שנה בלבד.
הסכנה התקציבית האורבת לטוטנהאם במקרה של ירידת ליגה היא חסרת תקדים עבור מועדון במעמדה. ירידה לצ'מפיונשיפ תפעיל סעיפי קיצוץ אוטומטיים בחוזי החסות המרכזיים עם AIA ונייקי, שצפויים לצנוח בשיעור של עד 40%-30% מהיקפם המקורי. יחד עם אובדן זכויות השידור של הפרמייר־ליג, המכניסות מינימום של 100 מיליון ליש"ט בשנה, המועדון עומד בפני גירעון תפעולי שעלול לעלות על 120 מיליון ליש"ט בבת אחת. הערכות עדכניות אף מצביעות על כך שטוטנהאם עלולה להפסיד סכום עתק של רבע מיליארד ליש"ט אם תרד מהליגה הבכירה. עבור ארגון שסוחב חוב נטו של כ־850 מיליון ליש"ט על הקמת האצטדיון שלו, מדובר באיום ישיר על הסכמי ההלוואות. הבנקים והנושים המממנים עלולים לדרוש פירעון מוקדם או העלאת ריביות בשל השינוי הדרסטי ברמת הסיכון של הפרויקט, מה שעלול להוביל למכירת חיסול של שחקנים מובילים במחירי הפסד רק כדי לשמר נזילות.
הייטנר היטיב לתאר את המציאות העגומה באצטדיון: "טוטנהאם פשוט לא מסוגלת לקנות ניצחון בפרמייר־ליג ב'מקדש הדכדוך' (Temple of Gloom); יש להם את המאזן הביתי הגרוע בליגה". התבוסות הקשות שספג המועדון העונה, כולל ה־1:4 לארסנל פעמיים וה־0:3 המשפיל לנוטינגהאם פורסט במאבק התחתית בסוף מרץ, התרחשו מול יציעים מלאים בקהל שיא (61,519 צופים מול פורסט), מה שיוצר ניגוד צורם בין התשתית הפיזית המושלמת לבין המוצר הספורטיבי הרעוע. "הרגשות ביציע נעו בין אדישות לזעם. הרבה זעם", כתב הייטנר.
תקדימי העבר של קבוצות כמו וויגאן את'לטיק (2013) או איפסוויץ' טאון (1981), שזכו בתארים יוקרתיים וקרסו לליגת המשנה כמעט מיד לאחר מכן, ממחישים כי ירידת המתח הפסיכולוגית שאחרי ההישג היא קטלנית. בטוטנהאם, ירידת המתח הזו פגשה מועדון הממונף פיננסית עד הקצה, מה שהופך כל טעות מקצועית על הדשא לאיום קיומי על המאזן הפיננסי הכולל.
בשורה התחתונה, המקרה של טוטנהאם ב־2026 הוא מקרה בוחן לניהול כושל של הצלחה. המועדון לא נפרד בקיץ משחקנים שחצו את שיאם המקצועי, ובמקום זאת בחר לשדרג את חוזיהם בפרמיה של "אלופים". השקעה של 150 מיליון ליש"ט בחיזוק שולי, בזמן שהליבה של הקבוצה התפוררה מנהיגותית, יצרה מבוי סתום כלכלי שבו ההוצאות הקבועות גבוהות מדי וההכנסות המשתנות נמצאות בסכנת הכחדה.
הפיטורים של טודור ומינויו של רוברטו דה־זרבי הם בבחינת הימור של מוצא אחרון מצד פיטר צ'רינגטון והבורד כדי להציל את שווי המותג לפני קריסה רב־שנתית. דה־זרבי הפך למאמן הרביעי של המועדון בתוך שנה אחת, בחוזה המוערך לחמש שנים. האיטלקי, שהגיע חודש וחצי לאחר שפוטר ממארסיי, הצהיר עם כניסתו: "אני מאמין בשאיפות של המועדון. הם רוצים לבנות קבוצה שתשיג דברים גדולים תוך משחק אטרקטיבי שידליק את האוהדים". המנהל הספורטיבי ג'ון לאנגה הוסיף כי דה־זרבי היה המטרה הראשונה של המועדון כבר בקיץ האחרון.
אגב, בתוך הכאוס הניהולי הזה, המינוי מהווה בשורה מצוינת דווקא עבור מנור סולומון. סולומון, המושאל כעת לפיורנטינה (לה יש סעיף רכישה), עשוי לקבל הזדמנות שנייה בלונדון בקיץ 2026 בזכות היכרותו המעמיקה עם דה־זרבי, שאימן אותו בשחטאר דונייצק והרעיף עליו שבחים בעבר. עבור הישראלי, דה־זרבי הוא דמות מפתח שעשויה להחזיר אותו למרכז הבמה של טוטנהאם, ללא קשר לשאלה באיזו ליגה היא תשחק.
במבט קדימה, ברור כי הניסיונות של טודור לתמרן בין "מקלות לגזרים" כשלו משום שהם נעשו בחוסר עקביות ובתחושת ארעיות, מה שהותיר את המועדון ללא עמוד שדרה מקצועי ברגע הקריטי ביותר. דניאל לוי אמנם הוריש קתדרלה ספורטיבית בשווי מיליארד ליש"ט, אך האופוריה מהזכייה בבילבאו יצרה אשליה מסוכנת כאילו המצוינות הנדל"נית יכולה לחפות על ואקום מקצועי.
כיום, הקשר הגורדי בין ההצלחה על הדשא לערך הכלכלי של הנכס ברור מתמיד: ללא ניצחונות בפרמייר־ליג, הקירות המפוארים של האצטדיון מאבדים את משמעותם. המשחקים שנותרו הם הרבה מעבר למאבק הישרדות; הם המבחן האחרון של דה־זרבי למנוע מהגביע ההיסטורי של 2025 להפוך ממזכרת של תקומה למצבה המפוארת והיקרה ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי, עדות למועדון פאר שאיבד את דרכו הכלכלית דווקא ברגע השיא שלו.
