$
ספורט עולמי

6 צעדים להצלת הליגה הספרדית

ממה נובעות הבעיות של הכדורגל הספרדי והאם יש קשר בינן לבין הבעיות החברתיות בישראל?

רונן וודלינגר 09:5706.09.11

שתי פנים למשבר בכדורגל הספרדי, שתיהן קשורות לפערים. מצד אחד, הפער בין התוצאות הספורטיביות של הכדורגל הספרדי בכללותו לבין התוצאות הכלכליות שלו. כך, בעוד שהנבחרת היא אלופת אירופה והעולם, הליגה מתיימרת להיות הטובה ביבשת ומשחקות בה שתיים מהקבוצות הטובות בעולם, המצב הכלכלי של הליגה מחפיר והמועדונים בה נושאים חוב כולל של קרוב ל־4 מיליארד יורו – יותר מכפול מההכנסות השנתיות שלהם.

 

מצד שני, ישנו הפער ההולך וגדל - ספורטיבית וכלכלית - בין שתי הגדולות לבין כל השאר. על המגרש, ריאל מדריד וברצלונה התחלקו ביניהן בשבע האליפויות האחרונות. והפער מחמיר. בשנתיים האחרונות ההפרשים בסוף העונה בין השנייה, ריאל, לבין השלישית, ולנסיה, עמדו על 25 ו־21 נקודות בהתאמה. במילים אחרות, כבר בשלב מוקדם מאוד של העונה 90% מהקבוצות יוצאות מהקרב על האליפות. העניין, הרייטינג, ההכנסות מפרסום של כל המשחקים, למעט אלה של שתי הגדולות, צנחו בהתאם.

 

הסיפור כלכלי. אם לפני ארבע שנים עמד התקציב של ריאל ובארסה על כ־300 מיליון יורו, הרי שהעונה הוא עומד על 520 ו־485 מיליון יורו בהתאמה. מנגד, באותה תקופה צנח התקציב של אתלטיקו מדריד מ־138 מיליון יורו ל־115 מיליון יורו. התקציב של ולנסיה הצטמצם בחמש שנים מ־140 מיליון יורו ל־115 מיליון יורו, וזה של ויאריאל התכווץ בשלוש השנים האחרונות מ-99 מיליון יורו ל־78 מיליון יור.

 

הנתונים האלה באים, כמובן, לידי ביטוי בשוק ההעברות, כששתי הגדולות קונות את השמות החמים בעולם ומשאירות לשאר הקבוצות פירורים. כך, בעוד שברצלונה הוציאה הקיץ 55 מיליון יורו על רכש וריאל "הסתפקה" גם היא רק ב־55 מיליון (אחרי שנתיים שבהן שפכה כמעט 350 מיליון יורו), שאר הטוענות האפשריות לכתר עסוקות בשנים האחרונות בעיקר במכירת כוכבים כדי לסגור חובות. יוצאת דופן היא מלאגה שהתקציב שלה הוכפל השנה מ־75 מיליון יורו ל־150 מיליון יורו, ואשר הוציאה בפגרה עשרות מיליונים על שחקנים. אולם גם השינוי הזה הוא לא תוצאה של ניהול מבריק או של הצלחה ספורטיבית, אלא פשוט של בעלים עם כיס בלתי נגמר.

 

וכך, הגידול בפערים הכלכליים מאיץ את הפער בהישגים הספורטיביים, שמביאים בתורם להגדלת הפער בהכנסות, וחוזר חלילה.

 

אז מה עושים?

 

 

שחקני ברצלונה חוגגים. שחקן ויאריאל עם הראש בין הידיים. הפערים עצומים שחקני ברצלונה חוגגים. שחקן ויאריאל עם הראש בין הידיים. הפערים עצומים צילום: רויטרס

 

1. העם דורש זכויות

 

בעונת 2009–2010 הרוויחו הקבוצות בספרד 612 מיליון יורו מזכויות שידור - כמחצית ממה שהרוויחו קבוצות הפרמיירליג האנגלית, ופחות ממה שקיבלו הקבוצות באיטליה ובצרפת. זאת ועוד, בעוד שבליגות הגדולות האחרות של אירופה הפערים בין מה שמקבלות הקבוצות השונות לא גדולים, הרי שבספרד הפער בין מה שמקבלות שתי הגדולות (140 מיליון יורו) לבין מה שמקבלת קבוצה קטנה (כ־12 מיליון יורו) הוא בלתי נתפס.

 

צד אחד של המשוואה - מה שמנואל טרכטנברג היה מכנה "הגדלת התקציב" - צפוי להיפתר בשנים הקרובות, כיוון שההכנסות הכוללות מזכויות שידור אמורות לזנק לכ־900 מיליון יורו. הבעיה היא שהרפורמה הזו אמורה להתחיל רק ב־2015, ולכן, כדי להציל את הליגה, צריך להאיץ את המהלך ולהתחיל לחלק יותר כסף כבר עכשיו.

 

אלא שגם אם התקציב יגדל, השאלה המרכזית, כמו שיודע כל שוכן מאהלים מתחיל, היא - לאן ילך הכסף? שתי הגדולות מסכימות כבר מזמן לפשרה, אם אפשר לקרוא לזה כך, שלפיה הסכום שהן יקבלו כמעט ולא יגדל, בעוד שההכנסות של הקבוצות הקטנות יגיעו ל־25 מיליון יורו. אז נכון, המשמעות היא גידול של 100% עבור הקטנות, בעוד שבארסה וריאל "המסכנות" יזכו לגידול של אחוזים בודדים בלבד. אלא שגם גידול של 100% משאיר את הקטנות הרחק מאחורי שליטות הדואופול. כשהפערים כל כך גדולים, תיקון מינורי, שלא כולל הפחתה אצל העשירים, הוא פשוט חסר משמעות.

 

לפיכך, צריך לכפות מודל חלוקה שוויוני יותר, קרוב יותר לזה שמציעות אותן שש קבוצות שמסרבות לחתום על הצעת הפשרה, וידועות בכינוי G6. לפי מודל זה, מחצית הסכום תתחלק שווה בשווה בין כל הקבוצות, בעוד שהמחצית השנייה תתחלק לפי קריטריונים כמו כמות הקהל, רייטינג של משחקים ומיקום בליגה. על מודל פרוגרסיבי באמת, שלפיו קבוצות חלשות יקבלו יותר כסף כדי להתחזק - משהו שדומה לרעיון הדראפט בספורט האמריקאי — אפילו לא חולמים עדיין בכדורגל האירופי.

 

 

כריסטיאנו רונלדו וליאו מסי. תקציבי שתי הקבוצות ביחד: יותר ממיליארד יורו. שאר הליגה: כ-900 מיליון יורו כריסטיאנו רונלדו וליאו מסי. תקציבי שתי הקבוצות ביחד: יותר ממיליארד יורו. שאר הליגה: כ-900 מיליון יורו צילום: איי פי

 

2. ללכלך את החולצה

 

לפני שנים אחדות ברצלונה ואתלטיק בילבאו היו שתי הקבוצות היחידות בליגה שהחולצות שלהן לא הוכתמו בפרסומות מסחריות, וזאת מטעמים של מסורת וכבוד. העונה, החולצות של לא פחות משמונה קבוצות יבהיקו בניקיונן. אלא שהפעם, הכבוד לא משחק שום תפקיד. הן פשוט לא מצליחות להשיג ספונסרים.

 

איך קורה שמועדונים כמו אתלטיקו מדריד, ולנסיה וויאריאל - אימפריות כדורגל שמשחקות במפעלים אירופיים - לא מוצאות חברה שתרצה לשים את השם שלה על החולצה? התשובה פשוטה - ההיצע והביקוש לא נפגשים. אם בעבר המועדונים התרגלו לקבל כ־7 מיליון יורו בשנה עבור הסכם חסות, כיום חברות מציעות סכומים של 2–3 מיליון יורו, והמועדונים, שהתרגלו ליותר, לא מסכימים להתפשר.

 

המסקנה כאן כפולה: המועדונים צריכים להתעורר, להתרגל למציאות הכלכלית ולרדת בדרישות. מי שנמצא על סף פשיטת רגל לא יכול להתנהג כמו מיליונר. במקביל, המועדונים צריכים לבדוק את עצמם ולראות כיצד הם יכולים להציע לחברות המסחריות יותר תמורה בדמות נראות גדולה יותר - באצטדיון, במסיבות עיתונאים או באתר הקבוצה.

 

 

חואן מאטה. עזב את ספרד כמו רבים וטובים לפניו חואן מאטה. עזב את ספרד כמו רבים וטובים לפניו צילום: אי אף פי

 

3. מנהלים משבר

 

בדומה לליגה אחת במזרח התיכון, גם המועדונים בספרד סובלים מניהול חובבני. פעמים רבות מנוהלות הקבוצות על ידי הבעלים, גם אם הם חסרי ניסיון מתאים במקרה הטוב, או מושחתים במקרה הרע.

 

כדי לצאת מהמצב הנוכחי, על הליגה לדרוש ולאכוף סטנדרטים של ניהול מקצועי, להגביל את משכורותיהם של חברי הנהלה כך שיתאימו למצב הכלכלי וליצור מודל ניהולי שיכלול תמריצים על הצלחה וקנסות על כישלון.

 

גם ניהול התקציבים הוא נקודה קריטית. כללי הפייר פליי הפיננסי, שייכנסו לתוקפם עד 2014, דורשים מהמועדונים שקיפות, איזון תקציבי וצמצום חובות. ההערכה של מומחים, שאותם ציטט השבוע אתר "אקס פנסיון", היא שכמחצית מההכנסות המתוכננות של הקבוצות בספרד אינן בטוחות ונשענות על הישגים משוערים, כמו העפלה לגביעי אירופה. לפיכך, הליגה צריכה לוודא שהתקציבים מבוססים על המצב הריאלי של הקבוצות ועל הכנסות שניתן להעריך מראש, כמו הסכמי חסות, זכויות שידור ומכירות מתוכננות.

 

4. יצירתיות שיווקית

 

על המועדונים למצוא ולפתח אפיקי הכנסה חדשים – בארצות אחרות או מפלטפורמות אחרות. כיוון שברור שהיכולת של קבוצה כמו ראיו ויאקאנו, למשל, לחדור לשוק הסיני או ההודי לא מתקרבת לזו של בארסה וריאל, הרעיון הוא לשווק את הליגה כולה כמותג אחד משותף. במצב כזה, ההכנסות העתידיות – ממכירת מוצרים או מקיום משחקי ראווה - יתחלקו בין כלל הקבוצות.

 

במקביל, הקבוצות צריכות ללמוד לשווק את עצמן בצורה מתוחכמת יותר. לאינטרנט יש כאן תפקיד מכריע, למשל באמצעות מכירת כרטיסים ומוצרים מקוונת והגדלת הנוכחות ברשתות חברתיות.

 

 

 

5. יותר צופים, יותר הכנסות

 

הליגות הספרדיות, על שלל כוכביה, מצליחות למשוך בשנה 24 מיליון צופים למגרשים. במבט ראשון זה נראה נתון מרשים, אבל למעשה מדובר רק בחצי ממספר הצופים באנגליה או בגרמניה. 

 

בנקודה זו, המשבר הכלכלי מהווה מכשול, שכן הצריכה הפרטית בספרד הולכת ומתכווצת כבר כמה שנים, ועדיין - ההערכה היא כי הורדת מחירי הכרטיסים והזזת מועד המשחקים לשעות נוחות יותר עשויות למשוך למגרשים יותר צופים ומכאן יותר הכנסות. גם את המגרשים אפשר לנצל טוב יותר - למשל באמצעות בניית תאים VIP, שעליהם ניתן לגבות סכומים גבוהים.

 

 

אוהדת סארגוסה. אין מספיק אוהדים במגרשים אוהדת סארגוסה. אין מספיק אוהדים במגרשים צילום: איי פי

 

6. הימורים

 

תעשיית הימורי הכדורגל בספרד - חוקיים ובלתי חוקיים - מגלגלת מיליארדי יורו בשנה. המטרה של הממשלה צריכה להיות כפולה: מצד אחד, לצמצם את התעשייה הבלתי חוקית ולמשוך יותר מהמרים ל"קיניאלה" – הגרסה הספרדית של הימורי הטוטו. מצד שני, להעביר חלק גדול יותר מההכנסות של הקיניאלה - כ־550 מיליון יורו בשנה - לידי הקבוצות, שכיום מקבלות רק 10% מהסכום.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x