$
ספורט עולמי

אמריקה מגלה את אירופה

הקיץ הוא תקופת הכדורגל בארצות הברית. הליגה משוחקת וקבוצות אירופיות גדולות מגיעות לביקור. האם הכדורגל האמריקאי נכנס ללב המיינסטרים דווקא דרך קבוצות מאירופה

אסף רותם 09:3920.07.11

לכאורה, דברים טובים קורים בכדורגל האמריקאי. נבחרת הבנות רשמה הצלחה במונדיאל הנשים (למרות ההפסד בגמר הרייטינג היה מרשים - הכי גבוה למשדר כדורגל אי פעם בארצות הברית). ונראה שאחרי 15 שנה גילתה ליגת הכדורגל המקצועית (ה־MLS) את הלב הפועם של כדורגל בארה"ב - צפון־מערב בואך האוקיינוס השקט. אחרי ההצלחה של סיאטל, שתי קבוצות נוספו הוקמו בליגה באזור (בוונקובר ובפורטלנד), והן ממוקמות גבוה בטבלת מספר הצופים הממוצע ביציעים. בנוסף לכל זה, האוכלוסייה ההיספאנית גדלה בקצב מרשים בארה"ב, וכך גם העניין בכדורגל באמריקה (לפי סקרים, האמריקאים דוברי הספרדית הכי אוהבים שידורי כדורגל).

 

וזה עוד כלום! ה־NFL וה־NBA, כפי שאתם בוודאי כבר יודעים, עשויות לשבות השנה - מה שיפנה מקום בלב של אוהדים רבים, שיחפשו קבוצות חדשות באזור מגוריהם. קבוצות שלא ישברו את לבם. סיאטל סאונדרס, קבוצת הכדורגל בסיאטל, ניצלה את האכזבה העצומה של לוגמי הקפה במדינת וושינגטון מעזיבת הסופרסוניקס לאוקלהומה, וכך הפכה לקבוצה שמביאה את מספר הצופים הרב ביותר ב־MLS. לא מן הנמנע שזה יקרה לעוד כמה קבוצות.

 

 

דייויד בקהאם ותיירי הנרי. בניכוי שכרם, הכדורגלן הממוצע ב-MLS מקבל כ-120 אלף דולר דייויד בקהאם ותיירי הנרי. בניכוי שכרם, הכדורגלן הממוצע ב-MLS מקבל כ-120 אלף דולר צילום: איי אף פי

 

בואו אלינו, מותגים גדולים

 

ה־MLS, שמצטיינת בפתיחות מחשבתית ובניסיונות לחדש ולהפתיע את האוהדים, ממשיכה עם מיזמים להגברת החדירה של כדורגל בארה"ב. כך, לדוגמה, ב־30 ביולי יתמודדו מנצ'סטר יונייטד וברצלונה על אדמת לאנדובר, מרילנד, במה שמסמל את השיא של הטור האמריקאי שלהן. "אתגר הכדורגל העולמי", יוזמה של סוכנות הספורט והבידור CAA, מביא מועדונים גדולים לארה"ב בשלוש השנים האחרונות, ואף שבתחילה נתפס כמאיים על יוזמות של ליגת הכדורגל האמריקאית, כיום הוא מתקיים

בשיתוף פעולה כמעט מלא.

 

עד לפני חמש שנים קבוצות אירופיות שהיו מגיעות לשחק בארה"ב, היו מוותרות על הקבוצות המקומיות ומתמודדות מול קבוצות מקסיקניות. הרמה פשוט לא היתה שם. כיום הן מתמודדות בעיקר מול קבוצות מארה"ב. מה זה אומר לגבי הרמה? לא הרבה. הכדורגל האמריקאי עדיין נמצא שנות אור מאחורי ליגות העילית של אירופה, ורחוק עוד יותר ממועדוני־על כמו ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד. בניכוי תיירי הנרי ודיוויד בקהאם, השכר הממוצע בליגה עומד על כ־120 אלף דולר בלבד, ולכן הכוכבים האמריקאים הבולטים עדיין מתפתים לשחק מעבר לים, ואת הדרך ההפוכה עושים רק כוכבים בשנות הדעיכה שלהם. אחרי הכל, אפילו שחקן בינוני בישראל יסרב לקיצוץ כזה בשכרו. אבל ברור שקבוצה מקומית תעזור למלא את האצטדיונים באוהדים "הנכונים" (לבנים ועשירים), וכך לעשות כסף, הרבה יותר מקבוצה מקסיקנית.

 

וכסף הוא מרכיב יסוד בליגה שהציגה הפסדי ענק בשנות האלפיים, ושעדיין רוב הקבוצות בה מפסידות כסף, למרות היעד שהציב הקומישינר דון גארבר ב־2006. ב־2009, שיא המשבר, רק שתי קבוצות דיווחו על רווחיות. כך שכל דולר נחשב.

 

 

אוהדי סיאטל סאונדרס. ממלאים את המגרש אוהדי סיאטל סאונדרס. ממלאים את המגרש צילום: רויטרס

 

נתחי שוק ושאר ירקות

 

כאן אנחנו חוזרים לסוכנויות הטיולים מאירופה: עלות מפגש בין מנצ'סטר לברצלונה על אדמה אמריקאית היא בין 5 ל־10 מיליון דולר. כ־4 מיליון דולר מתוכם הולכים כדמי השתתפות ישירות לכיסי הקבוצות הבכירות, שיוצאות מדי שנה לסיבובים באסיה ובאמריקה, מתוך רצון לחשוף את המותג ובדרך לגבות עמלת השתתפות ולמכור מרצ'נדייז, כדי שהן יוכלו לממן את רכישת כל שחקני הנוער של הקבוצות העניות בעולם. כמובן, שגם המארחות מרוויחות: הקהל שלהן נחשף לעילית הכדורגל העולמית ולחוויית כדורגל חיובית, הבעלים יוצרים קשרים חשובים וממלאים את האצטדיון, והמארגנים נהנים מחלקם באצטדיון, בהסכמי החסויות, ובהסכמי השידור.

 

לכאורה, השקעה לעתיד, שאף מניבה כמה דולרים, נראית טוב. במיוחד על רקע מצבה הכלכלי של הליגה. וכמובן שהתוצאות לא טובות - ואת זה אתם בטח מכירים מכל חברה שבה עבדתם - השיחה נודדת ל"חדירה" ול"נתחי שוק" ו"הלקוחות והצרכנים". כמו כל הספורט באמריקה, הכדורגל האמריקאי נמצא במקום של התאוששות מהמשבר: השנה חזרה הליגה לממוצע מלפני ארבע שנים, כלומר מלפני המשבר, אם כי אנחנו עדיין נמוכים מהממוצע של עונת הפתיחה, 1996, אז עמד על קצת יותר מ־17 אלף צופים למשחק.

 

אבל הממוצע כרגיל מטעה: לפני שלוש שנים נוספה לליגה סיאטל סאונדרס, שהיא בעלת ממוצע הצופים הכי גבוה בליגה - ובהרבה. גם שתי הקבוצות החדשות בוונקובר ובפורטלנד נחשבות עדיין לאטרקציה בעריהן, ויש למדוד אותן לאורך זמן. ההצלחה שלהן תורמת כמובן לעלייה בממוצע, אך מחפה על קבוצות אחרות שממשיכות לסבול.

 

ועוד אינדיקציה למצבה של הליגה היא אותם קולות, שכבר, לאור הצלחה שטרם נמדדה לאורך זמן, קוראים להעביר את הקבוצות מניו אינגלנד ומשיקגו לקליפורניה. במזרח סובלות קבוצות הכדורגל מתחרות עזה מצד הליגות הבכירות באמריקה, ולכן מעמידות ממוצע צופים נמוך. וכמובן, הזדמנויות תמיד יש: סקרמנטו עלולה לאבד את הקינגס, וזה יפתח מקום לקבוצה מספורט אחר. גם שמה של סן דייגו עלה.

 

 

אוהדי מנ'סטר יונייטד אמריקאים. האמון של המיליארדרים המקומיים הוא בקבוצות העל האירופאיות ולא בליגה המקומית אוהדי מנ'סטר יונייטד אמריקאים. האמון של המיליארדרים המקומיים הוא בקבוצות העל האירופאיות ולא בליגה המקומית צילום: איי פי

 

גזר הדין של המיליארדרים

 

אבל מה שמעיד יותר מכל על מצבו של הכדורגל האמריקאי הוא הנהירה של אנשי עסקים אמריקאים דווקא לכדורגל הבינלאומי. רכישות מסיביות באנגליה אומרות יותר על האמונה של אנשי ספורט בכדורגל מאשר כל ראיון צפוי ותפל בערוצי הספורט על חדירת הספורט, השקעות לעתיד, התקדמות וכל השטויות האלה. האם האמונה הזאת תתורגם גם לכדורגל האמריקאי? לא בטוח.

 

בסופו של דבר, הליגות המבוססות באירופה נתפסות כנכס טוב יותר מבחינה עסקית. הן לא זולות כמו קבוצות ב־MLS, אבל הן מגיעות עם גדודי אוהדים נאמנים, ובניגוד לליגה האמריקאית, שמנסה הכל מבחינה עסקית, באנגליה הקבוצות נמצאות בחיתוליהן במובנים של פיתוח עסקי לעומת ליגות הפוטבול, הבייסבול והכדורסל האמריקאיות. אגב, NHL, MLB, NBA וה־NFL מכניסות מיליארדים ביחס לכ־300 מיליון דולר, שמכניסה ה־MLS.

 

אז כל מה זה אומר? שהכדורגל האמריקאי עדיין נלחם על חייו - מנסה להשריש את עצמו בתרבות ספורט מקצועני מפותחת במיוחד. ילדים רבים משחקים כדורגל באמריקה, והמספר צפוי לגדול: א' - בגלל מחקרים שמוכיחים שפוטבול פוגע במוח וב' - בגלל הגידול הטבעי של האוכלוסייה הלטינית. עם זאת, אחד הפוסטים היותר פופולריים באינטרנט כיום הוא 10 סיבות מדוע הכדורגל לא יתפוס בארה"ב. הסיבה האחרונה היא ש"זה משחק יותר מדי אירופי". "אחת הסיבות שהאמריקאים עזבו את אירופה זה שהם לא אהבו אותה", נכתב חצי בצחוק, חצי במבטא אמריקאי, "באירופה כל עניין 'התיק לגבר' תפס חזק - פה אנחנו קוראים לזה נרתיק. וזה לנשים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x