בלעדי
הסכום העצום שנחסוך בסופר בזכות פיקוח על מחירים
על רקע הכישלון המתמשך של ממשלות ישראל להוריד מחירים באמצעות הגדלת היבוא והתחרות, מחקר חדש טוען שהטלת פיקוח על מוצרים נוספים בשוק המקומי הקטן, הריכוזי ורווי המונופולים תפחית את יוקר המחיה למשקי הבית בעד 1.8 מיליארד שקל בשנה
כישלון מתמשך של ממשלות ישראל בטיפול ביוקר המחיה, בין היתר באמצעות מהלכים להרחבת היבוא והגברת התחרות שלא הביאו לירידת מחירים, מציף בכל פעם מחדש את אופציית השימוש בכלי הפיקוח על המחירים. בניתוח כלכלי והמלצות מדיניות של פורום ארלוזורוב ורשות ההסתדרות לצרכנות שהגיע לידי כלכליסט, נטען כי במבנה השוק האופייני למשק הישראלי, המאופיין בריכוזיות גבוהה ובכוח שוק משמעותי, פיקוח על מחירים יכול להיות כלי יעיל להפחתת המחירים, כחלק ממערך כלים רחב להתמודדות עם יוקר המחיה.
ד״ר יובל אופק שני, חבר סגל במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר־אילן, ועמית מחקר בכיר בפורום ארלוזורוב, מציג מסגרת תיאורטית, המבוססת על הניסיון הישראלי בפיקוח מחירים על מוצרי חלב, ומתודולוגיה לבחירת המוצרים לפיקוח על בסיס כוח השוק, היקף ההוצאה, שיקולי בריאות והיתכנות מעשית. על בסיס זה מציע אופק שני רשימה מצומצמת של 21 מוצרים, שהפיקוח על מחיריהם עשוי לחסוך למשקי הבית עד 1.8 מיליארד שקל בשנה.
פיקוח המחירים נחשב לכלי בעייתי בשל חשש ממחסור, מפגיעה באיכות המוצרים, משיבוש מנגנון המחירים ומעלויות האכיפה. בראש המתנגדים לפיקוח ניצב משרד האוצר, שלשיטתו הפיקוח נועד רק לטיפול במקרים חריגים של כשל שוק. אופק שני טוען כי ביקורות אלה רלבנטיות בשוק תחרותי, והרבה פחות תקפות בישראל המאופיינת בשוק קטן, ריכוזי, רווי מונופולים וחסמי כניסה, הנשען על מספר קטן של ספקים – מה שמאפשר להם להימנע מתחרות על המחיר, כך שהמחירים הנקבעים בפועל קרובים פעמים רבות למחירים מונופוליסטיים. לדבריו, במקרה של תמחור מונופוליסטי ופיקוח מחירים שמיושם היטב, לא רק שרוב ההשלכות השליליות של הפיקוח לא רלבנטיות, אלא שהוא יכול לשפר את יעילות הייצור ולהקטין עיוותים שנגרמים מכוח השוק של המוכרים.
מאז המחאה החברתית ב־2011 יושמו כמה רפורמות בשווקים השונים במטרה לעודד את היבוא, שאכן עלה ב־50% לעומת העשור הקודם. ב־2024 קבע דו”ח בנק ישראל כי כ־25% מצריכת המזון התעשייתי בישראל מגיעים מיבוא, אך קבע גם כי העלייה ביבוא לא הובילה להוזלה ממשית של סל המזון. לעומת מדיניות הגברת תחרות על ידי הגדלת היבוא, הפיקוח על מחירים מכוון ישירות למחיר הסופי לצרכן ולא לגורם עקיף כמו מבנה השוק.
אופק שני מכיר בכך שגם כאשר קיימת הצדקה תיאורטית לפיקוח, אין להחילו באופן רחב, ולכן הוא מציע שלושה מסננים נוספים: הצדקה צרכנית המתבטאת בהוצאה משמעותית למשקי הבית, הצדקה בריאותית והיתכנות מעשית שמשמעותה מוצרים אחידים יחסית, בעלי עלויות ייצור יציבים. מסגרת זו ממקדת את הדיון במוצרי צריכה שוטפת, שרובם מוצרי מזון.
הניסיון הישראלי מלמד כי לפיקוח מחירים היתה בפועל השפעה משמעותית על מחירי המוצרים המפוקחים. ניתוח המקרים של יוגורט, גבינה לבנה, לבן ושמנת מתוקה מראה כי הסרת הפיקוח לוותה בעליות מחירים משמעותיות, ואילו החזרתו הביאה לירידות מחירים ניכרות. ב־1996 הוצא היוגורט הלבן מפיקוח. שלוש שנים לאחר מכן הוצאה גם הגבינה הלבנה מפיקוח, ואילו לבן המשמש כמוצר בקרה, נשאר בפיקוח לאורך כל התקופה. עד להסרתם מפיקוח, מחירי המוצרים עלו באופן מתואם. לאחר הסרת הפיקוח על היוגורט ב־1996 מחירו החל לעלות מהר יותר, ולאחר הסרת הפיקוח מהגבינה הלבנה גם מחירה "התנתק" ממחיר הלבן המפוקח. בין 2014-1996 עלה מחיר הלבן ב־54%, בעוד מחיר הגבינה הלבנה ב־101%, ומחיר היוגורט ב־178%. ב־2014, בעקבות המלצות ועדת קדמי, הוחזרה הגבינה הלבנה לפיקוח ומחירה ירד בכ־21%. בין השנים 1996–2024, עלו מחירי הלבן ב־65%, הגבינה הלבנה ב־75% והיוגורט ב־218%. לפי נתוני סטורנקסט, המכירות השנתיות של גבינה לבנה ב־2023-2022 עמדו על כ־570 מיליון שקל. מכיוון שהמחיר המפוקח נמוך בכ־20% מהמחיר ללא פיקוח, החוקר מעריך כי בהיעדר פיקוח היו תשלומי הצרכנים גדלים בכ־142.5 מיליון שקל בשנה. כלומר, בחישוב גס, על פני עשור, הטלת הפיקוח על גבינה לבנה בלבד העבירה מהיצרנים לצרכנים בישראל כ־1.5 מיליארד שקל.
על בסיס השיקולים התיאורטיים, הצרכניים והמעשיים, בנה אופק שני מתודולוגיה לדירוג מוצרים לפי ריכוזיות השוק, המרווח הקמעונאי, היקף ההוצאה, הדירוג הבריאותי ואחידות המוצר. למעלה מ־75% מרשימת 58 המוצרים שבחן, נמכרים בשווקים שאינם תחרותיים, עם ריכוזיות גבוהה במיוחד.
לאחר סינון מוצרים מזיקים לבריאות ומוצרים בשווקים לא ריכוזיים, מציע החוקר לשקול החלה של פיקוח על 10 או 21 מוצרים נבחרים, שעשויה לחסוך למשקי הבית כ־1.3 או כ־1.8 מיליארד שקל בשנה, בהתאמה. "פיקוח מחירים, כשהוא מופעל באופן סלקטיבי, מבוסס נתונים ומכוון למוצרים הנכונים, יכול להיות כלי אפקטיבי, ישים ורצוי כחלק מהמדיניות להפחתת יוקר המחיה בישראל". ברשימת המוצרים שעליהם מוצע להטיל פיקוח: אורז לבן ומלא, רסק עגבניות, שימורי תירס, חמאה, גבינה צהובה ארוזה, קוטג', מעדן חלב עם קצפת, יוגורט, שמנת לבישול, משקה סויה, לחם מלא, סודה, תמ"ל, אפונה וגרגרי חומוס קפואים, חומר ניקוי לכביסה, מרכך כביסה, נייר טואלט וחיתולים.
בנוסף הרשימה כוללת גז לבישול ביתי, שמכירותיו השנתיות מוערכות ב־1.7 מיליארד שקל. זאת נוכח פערי מחירים של למעלה מ־100% בין ערים, בתוך ערים ובין ספקים, והערכה כי הורדה של המחיר לרמות המחיר הנמוכות יכולה לחסוך למשקי הבית מאות מיליוני שקלים בשנה רק על חשבון הגז.
