המשקיעים כבר פוזלים החוצה

שוק היוקרה מדשדש כבר תקופה ארוכה. זה התחיל בירידה בעסקאות ביישובים כמו כפר שמריהו ושכונת הרצליה פיתוח, שהוסברה במגמה העולמית של רכישת דירות במגדלים במרכזי הערים. אך ב־2016 מגמת הירידות פגעה גם בתל אביב, ובמידה ניכרת. ב־2014 למשל נרשמו בה 87 עסקאות שחצו את קו 10 המיליון שקל, ב־2015 חלה התאוששות מסוימת עם 128 עסקאות כאלה, וב־2016 נרשמו 61 עסקאות בלבד.

הגורמים שהרחיקו את המשקיעים הישראלים מדירות היוקרה הרחיקו השנה גם את העשירים הזרים: מהלכי מיסוי אגרסיביים שנקטה הממשלה וצמצום בנפח העסקאות בשוק הדירות בכללותו, שהשרה אווירת אי ודאות. 

דירת יוקרה, פרויקט טריו אשדר, חיפה (ארכיון)

ההיחלשות מתבטאת גם במחירי העסקאות. ב־2014 למשל עסקאות השיא עמדו על 130 ו־110 מיליון שקל, ב־2015 המחיר הגבוה ביותר נעמד על 58 מיליון, וב־2016 חלה ירידה ל־40 מיליון שקל. וזה לא שהפנטהאוסים בתל אביב, ברוטשילד או בירקון, הפכו לפחות מפוארים. זו האווירה שהשתנתה. מי שקונה דירה ב־40

מיליון שקל לא נדרש באופן דחוף לקורת גג, הוא עושה עסקים. וכשישראל הופכת למקום שמבחינת המיסוי והרגולציה קשה ואולי אפילו מסוכן לעשות בו עסקים, מי ששקל לרכוש כאן דירת יוקרה יוותר על הרעיון הזה בקלות, ויעבור הלאה ליעד הבא: ניו יורק, לונדון או כל עיר בינלאומית אחרת.

בתנאים אלה עולה הסבירות לשני תרחישים: ראשית, התמקדות תהיה בעסקאות שמחירן נמוך יותר, בעיקר על ידי ישראלים שרוכשים את הנכס לטובת מגורים; שנית, נגמר העידן שבו ליוקרה אין מחיר, ומעתה הרכישות יהיו שקולות יותר.

האם השינוי העצום שמתחולל בשוק זה יכול לחלחל למטה? עדיין מוקדם לומר, אך מדובר בתרחיש בהחלט אפשרי. הישראלים אלופים בהשוואות, ואם נכס במגדל יוקרה נרכש ב־8־7 מיליון שקל, אין סיבה שדירה במרכז תל אביב תימכר במחיר דומה. בשלב ראשון אנו צפויים לראות שנכסים במחירים מנופחים חוזרים לממדיהם הטבעיים, ובהמשך ייתכן מאוד שהמגמה תתרחב הלאה לדירות "רגילות" בתל אביב ומשם למעגלים נוספים.