בלעדי
ברקס לקבוצת שפיר: מפעל המלט בנגב יידרש לבחינה תכנונית מלאה
בעקבות התנגדות החברה להגנת הטבע קבעה היועצת המשפטית של הוות״ל כי מפעל המלט של שפיר לא נחשב תשתית לאומית ולא ניתן לקדמו במסלול המהיר. כעת תידרש החברה להעביר את הפרויקט להליך תכנון רגיל. שפיר: “נמשיך לקדם את התוכנית מול מוסדות התכנון ובהתאם לחוק”
קבוצת שפיר לא תוכל להמשיך לקדם במסלול המהיר בות״ל (הוועדה לתשתיות לאומית) את הקמת המפעל לייצור מלט ומחצבת פצלי שמן באורון בנגב. זאת בעקבות התנגדות של החברה להגנת הטבע, שהובילה את היועצת המשפטית של הוועדה, עו״ד יעל אדורם, לקבוע שהוועדה אינה מוסמכת לדון בתוכנית זו. כעת תיאלץ שפיר להגיש מחדש את התוכנית בהליכי תכנון רגילים בוועדה המחוזית דרום, אשר עלולה אף לשנות את התוכנית עצמה כדי למזער את הפגיעה הסביבתית.
בשנת 2023 ניפק משרד האנרגיה לחברת שפיר תעודת תגלית מותנית לפצלי שמן, כחומר גלם לייצור מלט בלבד, באתר אורון שבנגב. האישור עורר התנגדות משמעותית מצד ארגוני הסביבה, שכן מדובר במפעל מלט מזהם העושה שימוש בפצלי שמן, ששריפתם נחשבת לאחת המזהמות ומזיקות ביותר מבחינת בריאות, סביבה ואקלים. התעשייה הזו לא רק מזהמת את האוויר ופולטת גזי חממה, אלא גם מרעילה קרקעות ועושה שימוש מופרז במים. ולמרות כל זאת יעילותם האנרגטית של פצלי השמן נמוכה.
לפי תת״ל 226, היקף השטח באורון המוצע לכרייה וחציבה יעמוד על כ־1,200 דונם, וכ־600 דונם יוקצו לייעוד של מתקנים הנדסיים לעיבוד חומרי הגלם. התוכנית כוללת גם מסוף רכבת לצורך שינוע התוצרים. ארגוני סביבה הזהירו כי הקמת תעשייה כבדה בצמוד למכתש הגדול עתידה לגרום נזק בלתי הפיך לסביבה, לבריאות הציבור ולאופיו הייחודי של האזור, הנחשב לחלק מ״ארץ המכתשים״.
לפי החלטת הממשלה, בארץ המכתשים (מכתש רמון, המכתש הגדול, המכתש הקטן ושני מכתשי עריף) גלומים ערכי טבע ייחודיים בקנה מידה לאומי ובינלאומי, המחייבים נקיטת אמצעים מיוחדים לשימור מצבם הטבעי, מניעת פגיעה בהם, תכנונם ופיתוחם כאתרי טבע ותיירות. לכן הוחלט להגביל את פעילות הכרייה והחציבה באזור.
קבוצת שפיר דרשה לקדם את התוכנית בות”ל כדי לזרז הליכים, שכן תוכניות המקודמות בוועדה זו מתקדמות במהירות, ובשינויים מינוריים בלבד. אולם בשבוע שעבר, לאחר פניית החברה להגנת הטבע בינואר השנה, הבהירה היועצת המשפטית של הות”ל כי הקמת מפעלי תעשייה, ובפרט מפעלי מלט, אינה נכללת בהגדרה של “תשתית לאומית” ככל שהדבר נוגע להגדרת פעילות הות”ל.
לפי בדיקת היועצת המשפטית, מפעל המלט אינו מתקן נלווה ומצומצם לכרייה, אלא מתחם תעשייה כבדה עצום בהיקפו, המהווה את לבו של המיזם, בעוד כריית פצלי השמן היא פעילות משנית וזניחה יחסית. "הות"ל נועדה להיות מנגנון מיוחד ומזורז, החורג ממערך הבלמים והאיזונים הרגיל, ולא אמורה לאפשר קידום תוכניות לתעשייה כבדה", נכתב בהחלטת היועצת המשפטית.
המשמעות היא שאם קבוצת שפיר תרצה להמשיך ולקדם את הפרויקט, היא תצטרך להגיש אותו מחדש למוסד תכנוני אחר - לוועדה המחוזית דרום, שם התהליך יהיה שקוף יותר, כולל בחינת חלופות, בחינה סביבתית מקיפה וראייה מאוזנת יותר, הלוקחת בחשבון את כלל צורכי המחוז. זאת בניגוד לות"ל, שהיא גוף תכנוני מוכוון פיתוח. למשל בות"ל הייעוץ הסביבתי והפיקוח על התסקיר הוא מופרט, ואילו במחוזית דרום זה בידי המשרד להגנת הסביבה, שמשמש כיועץ הסביבתי של הוועדה.
האם אורון הוא המקום הנכון למפעל מלט? ועדת הרשקוביץ המליצה על הקמת מפעל מלט נוסף בישראל בצמידות למחצבת גיר. נעשתה בחינה של מספר חלופות בעלות עתודות שיספיקו לכ־50 שנה, ולבסוף הוועדה המליצה על ארבע חלופות, אף לא אחת מהן באורון.
בחברה להגנת הטבע דורשים לבדוק חלופות למיקום המפעל בשל הסמיכות למכתש הגדול. זאת שעה שבבקעת אורון מתבצע היום שיקום נופי־אקולוגי, והקמה של אזור תעשייה עלולה לפגוע בשטח. לדברי טלי קדמי, רכזת אנרגיה ותשתיות בחברה להגנת הטבע, ״היועצת המשפטית הפעילה שיקול דעת אמיץ ומעמיק. המפעל הוא איננו ‘רכיב נלווה’, והוא בעל השלכות סביבתיות ונופיות משמעותיות בלב אזור רגיש וייחודי, ‘ארץ המכתשים’, הסמוך למצלעות המכתש הגדול ולמסלולי טיול וערכי טבע מרכזיים”.
לדברי עו"ד אסף רוזנבלום, מנהל המחלקה המשפטית בחברה להגנת הטבע, "הקמת מתחם תעשייתי לייצור מלט, על השלכותיו הדרמטיות כלפי סביבתו, חייבת להיעשות במסלול התכנוני הרגיל וללא קיצורי דרך, בדיוק כפי שהוגדר בחוק. ההחלטה תבטיח כי ככל שתוכנית כזו תקודם במסלול התכנון הסדור, תתאפשר בחינת חלופות ובחינה סביבתית מקיפה, שקופה, שתסייע למנוע פגיעה באזור הייחודי של ארץ המכתשים".
מחברת שפיר נמסר בתגובה: ״חברת שפיר פועלת לקידום התוכנית בהתאם לסמכות אשר ניתנה לה. החברה תמשיך בפעילותה מול מוסדות התכנון בתיאום עם כל הגורמים הרלבנטיים ובכפוף לנהלים ולהוראות החוק כנדרש״.
