בדיקה
עמלות מט"ח: כך תמנעו מהבנקים ומחברות האשראי לגזור עליכם קופון בחו"ל
התחזקות השקל הפכה את החופשות והרכישות בחו"ל לזולות יותר בינתיים, אך עמלות המרה מופרזות ומרווחי שער נסתרים עדיין עולים לציבור סכומים לא מבוטלים; בדיקת כלכליסט מגלה כי בחירה נכונה באמצעי התשלום יכולה לחסוך עד 920 שקל בחופשה משפחתית ממוצעת; רפורמה של בנק ישראל תנסה להגביר את השקיפות
התחזקות השקל מול הדולר ומטבעות מובילים בעולם בשנה וחצי האחרונות הוזילה בינתיים את הנסיעות לחו"ל והרכישות מאתרים שונים בעולם. אבל בעוד שלצרכנים אין יכולת להשפיע על שערי החליפין שקובע השוק, יש להם שליטה מלאה על הזהות של הגוף שבאמצעותו תבוצע העסקה — וכך גם על גובה העמלות שייגבו בדרך. בחופשה משפחתית ממוצעת, הבחירה באמצעי התשלום הלא נכון יכולה לעלות במאות ואף באלפי שקלים. כלכליסט עושה סדר בסוגי העמלות.
נתחיל מהבסיס: כשקונים בשקלים בישראל, בית העסק הוא זה שנושא בעלות הסליקה מול חברות האשראי. לעומת זאת, ברכישה במטבע זר, הנטל הכלכלי מועבר בעיקר לצרכן דרך מערכת מורכבת של עמלות גלויות וסמויות.
העמלה הסמויה
יש שתי אפשרויות מרכזיות לרכישת מט"ח. האפשרות הראשונה היא להמיר שקלים למט"ח מראש, דרך פתיחת חשבון מט"ח בבנק, או שימוש בארנק מט"ח.
חשבונות המט"ח בבנק מוגבלים לדולר ויורו. כאשר משלמים בכרטיס האשראי של הבנק, החיוב מבוצע ישירות מחשבון המט"ח. בכל מטבע אחר, החיוב יבוצע מהחשבון השקלי. תהליך ההמרה כרוך בשתי עמלות שונות: הראשונה היא עמלת חליפין. הבנקים גובים עמלת חליפין של עד 0.19% מסכום ההמרה. כלומר, על כל רכישה ב־10 אלף דולר, הלקוח משלם עמלה של 19 דולר. חשוב לדעת שהבנקים גובים עמלת מינימום שעומדת לרוב על כ־6 דולר. פירוש הדבר הוא שבסכומים קטנים — כמו המרה של 100 דולר — הלקוח לא ישלם 19 סנט, אלא עמלת מינימום האפקטיבית לשער של 6%.
העמלה הנוספת והסמויה יותר זו עמלת מרווח המרה: ההמרה בבנק מבוצעת לפי השער הרציף (שער המסחר בזמן אמת, שכמו מניה בבורסה – ערכו משתנה מרגע לרגע), אך הבנקים מוסיפים לו עמלה הנגזרת מהפער בין שער הקנייה לשער הרציף. כלומר, הלקוח רואה שער יקר יותר מהשער הרציף. מרווח זה נע לרוב סביב 1% עד 1.5%, והוא נוטה לזנק עוד יותר בשעות שבהן אין מסחר, כמו בסוף השבוע.
מי שמנסים להתחרות בבנקים בזירה הזו הם ארנקי המט"ח החוץ־בנקאיים. אלו נכנסו בשנים האחרונות לענף, כשהבולטים שבהם הם הארנק של Max, הארנק של Cal, ו־Laya מבית אלטשולר שחם. היתרון המרכזי של הארנקים הוא פטור מלא מעמלת חליפין וכן אפשרות המרה למספר גדול יותר של מטבעות. בלאיה מציעים כיום המרה ל־19 מטבעות. עם זאת, הארנקים מרוויחים גם כן ממרווח המרה המבוסס על השער הרציף, המשתנה באופן דינמי ואינו ידוע מראש. למרות זאת, ביחס לבנקים — ובמיוחד בסכומים קטנים — הארנקים מציעים חיסכון ניכר בעלויות.
המשתלם: כרטיס אשראי בעל 0% עמלה
האפשרות השנייה והשכיחה ביותר היא תשלום ישיר בכרטיס אשראי ישראלי ללא המרה מוקדמת. בשיטה זו, חברת האשראי ממירה את סכום העסקה לשקלים במועד קליטתה. ב־14 מטבעות מרכזיים (בהם דולר, יורו וליש"ט), ההמרה מבוצעת לפי השער היציג שמפרסם בנק ישראל פעם ביום. בשונה מהמרת מזומן או עבודה מול חשבון בנקאי, בכרטיסי אשראי אין עמלת מרווח שער, אלא עמלת המרה אחוזית בלבד מגובה העסקה.
התעריף הסטנדרטי ברוב הכרטיסים עומד על כ־3% מהעסקה — עמלה המטילה תוספת של 30 דולר לכל רכישה של 1,000 דולר. עם זאת, השוק מציע כיום מגוון רחב של כרטיסים מוזלים. כך, לדוגמה, הבנק הדיגיטלי One Zero מציע פטור מעמלות מט"ח במסלול הפרימיום; בכרטיס ישראכרט Basic ניתן פטור למי שמבצע לפחות עסקה אחת בחודש; וחברת הביטוח PassportCard מציעה כרטיס תשלום לבעלי פוליסה פעילה ללא עמלות מט"ח, הכולל גם שירות החזר מע"מ אוטומטי. עם זאת, ההטבה הנפוצה יותר היא של כרטיסים עם עמלה מופחתת של 1%, שם ניתן למצוא כרטיסים כמו "רעות תקני לי" ו־Clal Pay של Max, או כרטיס Cal Free של כאל, וכן כרטיסי מועדונים בנקאיים אך באלו לרוב גובים דמי כרטיס. בלאומי גובים 1.5% בכל הכרטיסים למי שנרשם אקטיבית לקבלת ההטבה.
כאשר משלמים במטבע שאין לו שער יציג בבנק ישראל, דוגמת באט תאילנדי, מתבצעת המרה כפולה: רשת האשראי הבינלאומית (ויזה או מאסטרקארד) ממירה תחילה את המטבע המקומי לדולר לפי השער הבינלאומי שלה, שמגלם עמלה מסוימת. לאחר מכן, חברת האשראי הישראלית ממירה את הדולר לשקלים לפי השער היציג, וגובה את עמלת ההמרה הרגילה שלה.
כמה זה עולה לנו בפועל? בדיקה מדגמית שנערכה ביום שישי האחרון (24.7) בשעות הבוקר מציגה את הפערים שנוצרים בשטח בין אפשרויות התשלום השונות. ברכישת 1,000 דולר, האפשרות המשתלמת ביותר היא שימוש בכרטיס אשראי בעל 0% עמלה, המוביל לעלות כוללת של 3,061 שקל. בחשבון מט"ח ממוצע בבנק גובים 3,110 שקל, ובתחתית הדירוג ניצבים כרטיסי אשראי בתעריף מלא של 3%, שם העלות מזנקת ל־3,153 שקל. מדובר בפער של 92 שקלים לכל 1,000 דולר בין האפשרות הזולה ליקרה ביותר, אשר בהוצאה משפחתית של 10,000 דולר כבר מגיע לחיסכון של 920 שקל.
המגמה נשמרת גם כאשר עוברים למטבעות אקזוטיים כמו הבאט התאילנדי. ברכישת 10,000 באט, כרטיסי אשראי בעלי עמלה של 0% תופסים שוב את המקום הראשון עם עלות של 908 שקל. כרטיסים בגובה 1% עמלה מגיעים לעלות של 917 שקל, ארנק Laya מעמיד את המחיר על 919 שקל, וכרטיסי 1.5% עמלה עולים 922 שקל. בדגימה הספציפית הזו ההמרה בארנק המט"ח של Cal הביאה לעלות של 959 שקלים. הפער בין הקצוות עומד על 51 שקל לכל 10,000 באט – שייתרגמו לחיסכון של 510 שקל עבור משפחה המוציאה כ־100 אלף באט בחופשה בת שבועיים.
2 צפייה בגלריה
המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי. הכנסות הבנקים ממט"ח מסתכמות במאות מיליוני שקלים בשנה
( צילום: אביגיל עוזי)
עבור צרכנים הזקוקים למזומן בחו"ל, משיכה מכספומט באמצעות כרטיס אשראי בנקאי רגיל היא החלופה היקרה ביותר, הכוללת עמלה של כ־3% לצד עמלות מינימום. ארנקי המט"ח מציעים פטור מעמלת משיכה מצידם (אם כי הבנק המקומי המפעיל את הכספומט בחו"ל עשוי לגבות עמלה עצמאית). לצד זאת יש גם כספומטי מט"ח של הבנקים בישראל, ושירותים כגון FLY MONEY למטבעות אקזוטיים, ושירותי הצ'יינג'ים הוותיקים. טיפ קריטי לסיום — מלכודת ה־DCC: בעת תשלום במסופים בחו"ל או באתרי סחר בינלאומיים, המערכת מציעה לעתים קרובות לבצע את החיוב "במטבע הבית" (בשקלים) במקום במטבע המקומי. מדובר במלכודת יקרה. ההמרה לשקלים בבית העסק מבוצעת לפי שערי המרה דרקוניים של בית העסק או חברת הסליקה המקומית. הכלל הפשוט והחשוב ביותר הוא לשלם תמיד במטבע המקומי.
הרפורמה שבדרך
מבחינת התחרות העתידית בענף, יש שני שינויים עם פוטנציאל משמעותי. הראשון הוא כניסתה של ענקית התשלומים רבולוט שצפויה לקבל רישיון בנקאי עד סוף השנה. שינוי נוסף הוא רפורמה בעמלות המט"ח שבנק ישראל בוחן ועמל עליה בימים אלה. בבנק ישראל בוחנים כיצד לשפר את השקיפות של העלויות השונות ללקוח וכך להגביר את התחרות, תוך יצירת מבנה עמלות אחיד יותר. עבור הבנקים מדובר בבוננזה לא קטנה: הכנסותיהם ממט"ח מסתכמות במאות מיליוני שקלים בשנה. עם זאת, הרפורמה היא בתחילת דרכה וקודם צפויים לחול שינויים בעמלות המסחר בניירות ערך ובעמלות העו"ש.
