בעל השליטה ברימון שווה 720 מיליון שקל, ומבקש מענק שימור של 1.3 מיליון
יוסי אלמלם, שמכהן גם כמנכ"ל חברת התשתיות, מבקש מהאספה לאשר את שדרוג תנאי שכרו, כולל מענק שימור ואופציות בשווי 7.5 מיליון שקל. הסיבות לטענתו: רצון לקשור אותו אליה ולאינטרסים של בעלי המניות, למרות שהוא מייסדה ובעל מניות
מאז הונפקה בבורסת תל אביב ביולי 2021 זינקה מנייתה של חברת התשתיות רימון ביותר מ־300% וטיפסה לשווי של 5.3 מיליארד שקל. מי שמנהל את החברה והוביל אותה בתקופה זו, ולמעשה ניהל אותה כבר מהקמתה 24 שנים קודם לכן, הוא יוסי אלמלם, שמחזיק ב־13.6% ממניותיה ונחשב כבעל השליטה בה ביחד עם גרנות - הארגון החקלאי שבבעלות 43 קיבוצים ומושבים.
אלמלם (60) נחשב למנהל מוצלח וקפיצתה של החברה בשנים האחרונות נזקפת, בין היתר, לזכותו. במקביל, מתוקף החזקותיו בה, הוא גם אחד הנהנים מהצלחה זו, כאשר שווי מניותיו כבר מגיע "על הנייר" ל־719.5 מיליון שקל. ואופציות שהוא מחזיק, שהוענקו לו ב־2021 והבשילו מאז, כבר שוות 56.6 מיליון שקל (לפני מס).
בחודש הבא תתכנס אספת בעלי המניות של רימון על מנת לאשר את עדכון תנאי התגמול של אלמלם. בין תנאי התגמול שרימון מבקשת לאשר לו גם שני סעיפים שמעוררים סימני שאלה.
לצד דמי ניהול חודשיים של 126.5 אלף שקל (שגבוהים ב־35% מדמי הניהול שאושרו לו בשנת 2021) ומענק בתקרה של תשע מנות דמי ניהול חודשיות, רימון מבקשת מבעלי המניות לאשר לאלמלם גם הקצאה של מענק שימור, שהיקפו מצטבר לאורך שלוש שנים ללפחות 1.26 מיליון שקל (מכפלת דמי הניהול הבסיסיים, 105 אלף שקל בחודש, שיוצמדו למדד, ב־12).
בחברה נימקו את תנאי התגמול שברצונם להעניק לאלמלם בצורך לשמר אותו בחברה לאור תרומתו לצמיחתה ולמורכבות תפקידו כמנכ"ל. אולם, בניגוד לתנאי העסקתו הקודמים, הפעם זכאותו למענק השימור אינה מותנית בכך שימשיך לכהן דווקא כמנכ"ל, אלא בכל תפקיד ברימון, אף אם זה לא יהיה תפקיד ביצועי. מעבר לכך, עולה השאלה מדוע החברה מעריכה שנדרשת הקצאת מענק מיוחד כדי לשמרו בה, בזמן שכבעל השליטה ובעל מניות מרכזי בה לאלמלם אינטרס ישיר בהמשך צמיחתה גם ככה.
בנוסף לשכר הבסיס, למענק השנתי ולמענק השימור, רימון מבקשת מהאספה לאשר לאלמלם גם הקצאה של 196 אלף אופציות בשווי כולל של 7.5 מיליון שקל, שמימושן, ביחד עם מימוש אופציות נוספות שבהן הוא כבר מחזיק, יעלה את החזקתו במניות החברה ל־15.1%.
הקצאה כזו למנכ"ל שהוא בעל שליטה נחשבת חריגה יחסית, ועד לשנים האחרונות נתקלה בכתף קרה מצד הגופים המוסדיים, אך אלה ריככו מאז את התנגדותם לה. ההתנגדות נבעה מכך שהקצאת תגמול הוני לנושאי משרה נועדה ומנומקת בדרך כלל, ואף כפי שרימון מנמקת בעצמה, כדי לחזק את הקשר בינו ובין רווחיהם של בעלי המניות, אלא שכאמור אלמלם הוא כבר בעל עניין בהצלחת החברה ומימוש האופציות שלו יביא להגדלת חלקו בחברה על חשבון בעלי המניות האחרים, שידוללו.
מנגנון המימוש שרימון מבקשת לאשר לו נראה על פניו כתואם את האינטרסים של בעלי המניות. זאת, מאחר שהוא מתנה את מימושן של האופציות בהגעת המניה למחיר של 179 שקל (בממוצע לאורך 30 ימים). מכיוון שמחיר זה גבוה ב־25% ממחיר המימוש שנקבע לאופציות — שקרוב לשער המניה הנוכחי — הוא משמש כתמריץ עבורו לעליית שער המניה. אולם במנגנון נוספה התניה שלפיה מספיק שמחיר היעד הושג פעם אחת במהלך התקופה שבין אוגוסט 2027 לאוגוסט 2032, כדי שאלמלם יוכל לממש את האופציות בכל מועד, גם אם שער המניה יירד בהמשך בחדות מתחת למחיר היעד (וכל עוד הוא נותר גבוה ממחיר המימוש, שקרוב כאמור למחיר המניה הנוכחי). בכך מתערער הקשר בין התגמול ובין הרעיון של השאת רווחיהם של בעלי המניות.
עלות שכרו השנתית של אלמלם עתידה להגיע, בהנחה שתאושר על ידי האספה, ל־5.5 מיליון שקל. בחמש השנים מאז הנפקת החברה הגיעה עלות השכר המצטברת שלו ל־17.5 מיליון שקל. בנוסף, חלקו של אלמלם בדיבידנדים שרימון חילקה במהלך 2022 עד 2024 הגיע, לפני מס, ל־13.8 מיליון שקל.
