ב-S&P מזהירים: הכסף הזול בורח מהבנקים בישראל, והתשואה להון תישחק
דו"ח ניתוח רגישות חדש של סוכנות הדירוג S&P מזהיר כי המעבר המהיר מפיקדונות של משקי בית לפיקדונות יקרים של גופים מוסדיים ותאגידים עלול לחתוך את התשואה להון של הבנקים בישראל ב-1.25% עד 1.7%; לפי כלכלני החברה, הפער הצומח בין צמיחת האשראי לעלייה בפיקדונות, לצד ירידת ריבית בנק ישראל לרמה של 3.5%, מייצרים שחיקה כפולה במרווחי הריבית ומאלצים את המערכת להישען על גיוסי חוב חיצוניים
השינוי המבני בהרכב מקורות המימון של המערכת הבנקאית בישראל תופס תאוצה, ועשוי לגבות מחיר כבד מרווחיות הבנקים בשנים הקרובות. לפי ניתוח תרחישים שפרסמה סוכנות הדירוג הבינלאומית S&P, הקצב המהיר של צמיחת תיק האשראי של הבנקים עוקף משמעותית את קצב גיוס הפיקדונות מהציבור. בין השנים 2021 ל-2025 צמח האשראי נטו לציבור בחמשת הבנקים הגדולים ב-46.2%, בעוד היקף הפיקדונות גדל ב-30.3% בלבד - נתון שהקפיץ את יחס ההלוואות לפיקדונות לרמה של כ-80%. במקביל, הציבור הישראלי מסיט בהתמדה את חסכונותיו מפיקדונות בנקאיים זולים לאלטרנטיבות השקעה מניבות יותר בשוק ההון, כמו קרנות כספיות. את החלל שנוצר ממלאים הגופים המוסדיים והתאגידים הגדולים, שנתחם מסך הפיקדונות במערכת טיפס לרמה של 28% בסוף 2025, לעומת כ-20% בלבד ב-2021.
ב-S&P מעריכים כי השינוי בתמהיל הפיקדונות אינו תופעה חולפת אלא מעבר מבני. לפי הסוכנות, המשמעות המרכזית היא עלייה בעלות המימון השולית של הבנקים, משום שפיקדונות מוסדיים יקרים יותר מפיקדונות של משקי בית. הריבית שמשלמים הבנקים לגופים מוסדיים גבוהה ב-1% עד 2.1% מהריבית המשולמת למפקידים פרטיים. בנוסף, הגופים המוסדיים נהנים מכוח מיקוח גבוה יותר ומגיבים במהירות רבה יותר לשינויים בריבית. לפי S&P, שיעור התמסורת של שינויי הריבית במגזר העסקי - כלומר שיעור השינוי בריבית על פיקדונות מול הריבית במשק - עומד על כ-91%, לעומת כ-70% בלבד בקרב משקי הבית.
מניתוח הרגישות של החברה עולה כי בתרחיש שבו נתח הפיקדונות המוסדיים יגיע ל-40% מסך הפיקדונות, התשואה להון של המערכת הבנקאית תיפגע בדרמטיות ותופחת ב-1.25%-1.7%. הלחץ על הבנקים מתעצם גם על רקע הורדות הריבית של בנק ישראל, שהוריד את הריבית שלוש פעמים מתחילת 2026 לרמה של 3.5%. לפי S&P, ירידת הריבית יוצרת שחיקה כפולה - הריבית על האשראי יורדת, בעוד עלות גיוס המקורות נותרת גבוהה.
כדי להתמודד עם הירידה בזמינות המקורות הזולים, הבנקים הגדולים בישראל מגבירים את הגיוון במקורות המימון ופונים יותר לשווקי החוב בישראל ובעולם. במחצית הראשונה של 2026 גייסו הבנקים בישראל יותר מ-5.3 מיליארד דולר בשווקים הבינלאומיים באמצעות אג"ח בכירות, שטרי הון (CoCo) ואג"ח מגובות משכנתאות - מכשיר חדש יחסית בשוק המקומי שהוביל בנק לאומי.
סוכנות הדירוג מציינת כי ההסתמכות הגוברת על שווקים בינלאומיים מגדילה את חשיפת הבנקים לסנטימנט של משקיעים זרים ביחס לסיכון הגיאופוליטי של ישראל. עם זאת, הסוכנות מעריכה כי הסיכון נותר מוגבל בזכות שוק החיסכון המקומי, שבו מנוהלים כ-3.2 טריליון שקל בידי גופים מוסדיים שממשיכים לספק ביקוש לחוב בנקאי.
בשבוע שעבר פרסמה S&P את הדו"ח השנתי להערכת סיכון ענף הבנקאות בישראל. באותו דו"ח הותירה החברה את תחזית הסיכון של הבנקים בישראל על "יציבה", תוך שהיא מסמנת את החשיפה לענף הנדל"ן והבינוי, המהווה 21% מתיק האשראי, כנקודת התורפה המרכזית של המערכת.
ב-S&P צפו כי ירידת מחירי הדיור הריאליים תעמיק השנה ל-4.1% לאחר ירידה של 2.6% אשתקד, על רקע מלאי של 85 אלף דירות לא מכורות וירידה בהיקף העסקאות. לצד זאת, הסוכנות הדגישה אז כי הבנקים מחזיקים בכריות ביטחון משמעותיות, ובהן יחס יעילות תפעולית פנומנלי של כ-35%, שיעור חובות לא פעילים אפסי של 0.84% ויחס כיסוי של 150%, המבטיח כרית של שקל וחצי בצד על כל שקל של חוב בעייתי במערכת.
