ניתוח
פוחדות להתחייב: ניו מד ורציו שינו את דעתן בשל משך ההסכם, ולאו דווקא בגלל המחיר
השותפות בלווייתן ביטלו את ההסכם ארוך הטווח עם דליה בהיקף 6.7 מיליארד דולר, אף שרשות התחרות אישרה אותו; המחלוקת הרשמית נוגעת לעיכוב של פחות משבועיים בקבלת האישור, אך בענף מעריכים כי מאחוריה עומד רצון לפתוח מחדש את תנאי ההסכם - ובראשם משכו עד 2050
לא לעתים קרובות שתי חברות מוותרות על הכנסות מובטחות של 6.7 מיליארד דולר למשך שני עשורים, אך זה בדיוק מה שקרה לאחרונה, כאשר ניו מד ורציו ביטלו הסכם רחב היקף למכירת גז ממאגר לווייתן - שבו הן שותפות - לשתי תחנות כוח חדשות שמקימה דליה. הודעת רשות התחרות אתמול (ג') כי ההסכם מאושר וכי אין בו פגיעה בתחרות לא שינתה את ההחלטה, ותוביל כנראה לבוררות משפטית בין שני הצדדים להסכם.
הסיבה הרשמית לביטול היא "אי התקיימות כלל התנאים המתלים". מאחורי הניסוח המשפטי עומדת הטענה כי אישור רשות התחרות התקבל באיחור ולא במסגרת הזמן של 90 יום שהוקצתה לכך בהסכם. בין הצדדים קיימת גם מחלוקת בנוגע למועד שממנו יש להתחיל לספור את אותם 90 יום. ואולם, בענף האנרגיה מעריכים כי עיכוב של פחות משבועיים בקבלת האישור אינו הסיבה העיקרית, ואולי גם לא הסיבה האמיתית, לביטול הסכם בסדר גדול כזה.
ניו מד, שבשליטת יצחק תשובה, חתמה בחודש מאי יחד עם רציו של משפחת לנדאו על עסקה למכירת גז טבעי ממאגר לווייתן לשתי תחנות הכוח של דליה אנרגיות, שבשליטת ג'ורג' חורש. הסכם הגז בין ניו-מד ורציו לדליה היה תקדימי - עסקה גדולה ראשונה של מכר בנפרד ממאגר לווייתן. שתי השותפות חתמו עליו, בעוד השותפה השלישית במאגר, שברון, שמחזיקה בכ-40% מהזכויות, נשארה מחוץ להסכם. הסיבה לסירובה של שברון אינה מחיר הגז, שקרוב לתקרה שקבע משרד האנרגיה בדצמבר האחרון, אלא משך ההסכם. מגבלת המחיר של משרד האנרגיה חלה עד 2040, בעוד שההסכם עם דליה נמשך עד 2050. מדובר בעשור שבו הכנסות השותפות בלווייתן עשויות להיות גבוהות יותר, לאחר שמגבלת המחיר תוסר.
לכך מצטרפות מסקנות ועדת דיין, שפורסמו לאחרונה ולא כללו מגבלות חדשות על יצוא גז. בתנאים אלה ייתכן שניו מד ורציו הגיעו למסקנה שיהיה משתלם יותר לבטל את ההסכם, או לכל הפחות לקצר את תקופתו.
אלא שהאישור שנתנה אתמול הממונה על התחרות, מיכל כהן, נשען בין היתר דווקא על היותו של ההסכם ארוך טווח. ברשות ציינו כי חוזה כזה נדרש כדי ליצור ודאות ליצרני האנרגיה, לאפשר היצע רציף ולשמור על מחיר נמוך לאורך זמן. כלומר, דווקא קיצור ההסכם עשוי לשנות את האישור של רשות התחרות.
בהסכם יש סעיפים נוספים שניו מד ורציו ישמחו לשנות, למשל האפשרות של דליה למכור עודפי גז לחברות אחרות וליהנות מפערי המחירים. סעיף אחר שאולי ייפתח למו"מ הוא האפשרות של דליה להפחית את כמויות הגז שהיא צורכת, בשיעור של עד 30%, בכפוף להסכמות על עדכוני מחירים.
השאלה כעת היא האם ניו מד ורציו מפעילות מנופי לחץ על דליה, בניסיון לפתוח את ההסכם ולנהל מו"מ מחודש עליו, או ששתי החברות החליטו לוותר על האפשרות למכור לדליה, ומייעדות את הגז לייצוא במחירים גבוהים יותר. במקרה כזה לא ברור אם משרד האנרגיה ייתן יד ויאשר את הייצוא בתנאים האלה.
אם הצדדים לא יגיעו להבנות, השלב הבא יהיה בוררות שתיערך בלונדון בפני שלושה בוררים: אחד שייבחר בידי דליה, השני בידי ניו מד ורציו והשלישי בידי שני הבוררים האחרים. מדובר בהליך ממושך שצפוי להימשך לפחות שנה.
ההסכם למכירת הגז לדליה אמור להיכנס לתוקף רק בינואר 2030. בינתיים בחברה משדרים כי העסקים נמשכים כרגיל וכי הם בטוחים שההסכם ייצא לפועל. בהודעה למשקיעים בבורסה בתל אביב מסרה דליה כי "בכוונת דליה לפעול למימוש כלל זכויותיה על פי ההסכם והדין ותעדכן לגבי התפתחויות בהמשך".
הגז שנמצא במוקד המחלוקת מיועד לשתי תחנות כוח חדשות - באתר אשכול באשדוד ובאתר צפית - שכל אחת מהן תהיה בהספק של 850 מגה-וואט. לצד תחנת צפית מתוכננת גם חוות שרתים, בשיתוף קרן תש"י וסרבפארם. עלות הקמת שתי התחנות צפויה להגיע ל-10 מיליארד שקל. לדליה סגירה פיננסית עם בנק הפועלים עבור תחנת אשכול, ועם לאומי ודיסקונט עבור תחנת צפית. הפעלת שתי התחנות צפויה להתחיל עד יולי 2029.
דליה חתמה גם על הסכם לאספקת גז עם אנרג'יאן, אך בהיקף שאינו מספיק לכל צריכת התחנות. אם ההסכם עם ניו-מד ורציו יבוטל או ישתנה, דליה עשויה לשלם מחיר גבוה יותר עבור חלק מהגז שתצרוך.
