ניתוח
דליה דורשת לקיים את הסכם הגז עם לווייתן, ניו מד ורציו רוצות לקבל יותר
השותפות בלווייתן ביטלו את ההסכם ארוך הטווח עם דליה בהיקף 6.7 מיליארד דולר, אף שרשות התחרות אישרה אותו; המחלוקת הרשמית נוגעת לעיכוב של פחות משבועיים בקבלת האישור, אך בענף מעריכים כי מאחוריה עומד רצון לפתוח מחדש את תנאי ההסכם - ובראשם משכו עד 2050
לא לעיתים קרובות שתי חברות מוותרות על הכנסות מובטחות של כ־6.7 מיליארד דולר למשך כשני עשורים. אבל זה בדיוק מה שקרה לאחרונה, כאשר ניו מד ורציו הודיעו על ביטול הסכם רחב היקף למכירת גז ממאגר לווייתן לשתי תחנות כוח חדשות שמקימה דליה. הודעת רשות התחרות אתמול, שלפיה ההסכם מאושר ואין בו פגיעה בתחרות, לא שינתה את החלטתן, והמחלוקת בין הצדדים עשויה להגיע לבוררות.
הסיבה הרשמית לביטול היא "אי־התקיימות כלל התנאים המתלים". מאחורי השפה המשפטית מסתתרת הטענה כי אישור רשות התחרות ניתן מאוחר מדי, ולא במסגרת 90 הימים שנקבעו לכך בהסכם. בין הצדדים קיימת מחלוקת גם באשר למועד שבו מתחילה ספירת אותם 90 ימים. ואולם, בענף האנרגיה מעריכים שעיכוב של פחות משבועיים בקבלת האישור אינו הסיבה העיקרית, ואולי גם לא האמיתית, לביטול העסקה.
כשמגבלת המחיר תוסר
אז מה בעצם קרה כאן? הסכם הגז בין ניו מד ורציו לדליה היה תקדימי: זו עסקה גדולה ראשונה של "מכר בנפרד". שתיים מהשותפות במאגר לוויתן חתמו על ההסכם, בעוד השותפה השלישית, שברון, המחזיקה בכ־40% מהמאגר, נשארה בחוץ. מכר בנפרד נועד להגביר את התחרות בשוק הגז באמצעות האפשרות של שותפות במאגר לחתום על הסכמים בנפרד ולמכור את חלקן בגז המופק. ההסכמים מאפשרים מכירה של כמות מוגדרת של גז טבעי, בהתאם לחלקה של כל שותפה במאגר, וכוללים מנגנוני התחשבנות ופיצוי במקרים שבהם אחת השותפות מספקת יותר מחלקה ביום מסוים.
לפי חלק מההערכות, הסיבה להחלטת ניו מד ורציו לבטל את ההסכם אינה מחיר המכירה של הגז, הקרוב לתקרה שקבע משרד האנרגיה בדצמבר האחרון, אלא משך ההסכם. מגבלת המחיר של משרד האנרגיה חלה עד 2040, בעוד ההסכם עם דליה נמשך עד 2050. זהו עשור שבו הכנסות השותפות בלווייתן עשויות להיות גבוהות בהרבה, לאחר שמגבלת המחיר תוסר. בין חתימת ההסכם במאי להודעת הביטול הראשונית בספטמבר עלו מחירי הגז הטבעי באירופה, ולאחרונה פורסמו גם מסקנות ועדת דיין, שלא הטילה מגבלות חדשות על יצוא גז. בתנאים כאלה, ייתכן שניו מד ורציו החליטו כי משתלם להן יותר לבטל את ההסכם, או לפחות לקצרו.
אלא שכאן נוצר קושי נוסף. האישור שנתנה הממונה על התחרות, מיכל כהן, מסתמך בין היתר על היותו של ההסכם חוזה ארוך טווח, שמייצר ודאות ליצרני האנרגיה ומאפשר היצע רציף ומחיר נמוך לאורך זמן. לכן שינוי משמעותי במשך ההסכם עשוי להשפיע גם על האישור שנתנה רשות התחרות.
חשוב גם לסייג את פוטנציאל הרווח העתידי: עדיין לא התקבלו החלטות רגולטוריות באשר לתקופה שאחרי 2040. ועדת דיין אמנם לא הטילה מגבלות חדשות על יצוא הגז, אך הותירה את ההחלטה על היתרי יצוא עתידיים בידי שר האנרגיה. גם הביקוש המקומי לגז עשוי לגדול, בין היתר בעקבות הקמת חוות שרתים לבינה מלאכותית, ובמצב כזה עשויות להיות מוטלות מגבלות נוספות על היצוא. זהו סיכון שניו מד ורציו לוקחות אם הן אכן מעדיפות לשמור לעצמן אפשרויות מכירה עתידיות.
יש בהסכם סעיפים נוספים שניו מד ורציו עשויות לרצות לשנות. אחד מהם הוא האפשרות של דליה למכור עודפי גז לחברות אחרות וליהנות מפערי המחירים. סעיף נוסף שעשוי להיפתח למשא ומתן הוא האפשרות של דליה לשנות את כמויות הגז שהיא צורכת בשיעור של עד 30%, בכפוף להסכמות על עדכוני מחירים. השאלה כעת היא אם ניו מד ורציו משתמשות בהודעת הביטול כמנוף לחץ על דליה כדי לפתוח את ההסכם ולנהל עליו משא ומתן מחודש, או שהן אכן מעוניינות לוותר על העסקה ולייעד את הגז ליצוא במחירים גבוהים יותר. גם במקרה השני אין ודאות שמשרד האנרגיה יאשר את היצוא.
לביטול המסתמן של העסקה עשויה להיות השפעה רחבה יותר גם על אספקת הגז למשק הישראלי בעשור הבא. לשותפות במאגרי לווייתן ותמר יש תמריץ להעדיף יצוא, בין היתר לנוכח מחירי הגז הגבוהים יותר בחו"ל. בעוד גז טבעי נמכר למצרים בכ־7.5 דולר ליחידת חום, מחיר הגז ממאגר לווייתן בשוק המקומי מוגבל לכ־4.7 דולר ליחידת חום, כפי שנקבע בהסכם בין החברות והמדינה.
לכך מצטרף מבנה שוק הגז המקומי: על השותפות במאגר תמר לא חלה מגבלת מחיר דומה, ואילו אנרג'יאן, בעלת מאגר כריש־תנין, כבר התחייבה למכירת כל הגז שברשותה בחוזים ארוכי טווח. במצב כזה, אם שותפות לווייתן יעדיפו להפנות כמויות גדולות יותר ליצוא, מגבלת המחיר שהטיל עליהן משרד האנרגיה עלולה לאבד חלק מהאפקטיביות שלה. יצרניות החשמל שיזדקקו לגז נוסף עשויות להידרש לרכוש אותו ממאגר תמר במחיר גבוה יותר. התייקרות כזו בעלויות הגז עשויה בסופו של דבר להשפיע גם על תעריף החשמל לצרכנים.
אם הצדדים לא יגיעו להבנות, השלב הבא יהיה בוררות בלונדון בפני שלושה בוררים: אחד ייבחר בידי דליה, השני בידי רציו וניו מד, והשלישי בידי שני הבוררים האחרים. מדובר בהליך ממושך, שצפוי להימשך שנה לפחות. עם זאת, לשני הצדדים עדיין יש זמן. הסכם אספקת הגז לדליה אמור להיכנס לתוקף רק בינואר 2030, ובינתיים בחברה משדרים עסקים כרגיל וביטחון בכך שההסכם ייצא לפועל. בהודעה למשקיעים בבורסה בתל אביב כתבה דליה כי "בכוונת דליה לפעול למימוש כלל זכויותיה על פי ההסכם והדין ותעדכן לגבי התפתחויות בהמשך".
"ניסיון ביטול מוזר"
הגז שבמחלוקת מיועד לשתי תחנות כוח חדשות – באתר אשכול באשדוד ובאתר צפית – שכל אחת מהן תהיה בהספק של 850 מגה־ואט. לצד תחנת צפית מתוכננת גם חוות שרתים (דאטה סנטר), עם קרן תש"י וסרברפארם. עלות הקמת שתי התחנות צפויה להגיע לכ־10 מיליארד שקל. לדליה סגירה פיננסית עם בנק הפועלים לתחנת אשכול ועם לאומי ודיסקונט לתחנת צפית, ושתיהן אמורות להתחיל לפעול עד יולי 2029. דליה חתמה גם על הסכם לאספקת גז בהיקף נמוך יותר עם אנרג'יאן. לפי התוכנית, 35% מהגז יגיע ממאגר כריש־תנין של אנרג'יאן ו־65% משתי השותפות במאגר לוויתן. אם ההסכם עם ניו מד ורציו יבוטל או ישתנה, דליה עלולה להידרש לשלם יותר עבור הגז שישמש את תחנות הכוח שלה.
ניו מד ורציו סירבו להגיב מעבר להודעות למשקיעים. מדליה נמסר בתגובה: "החברה מופתעת מהניסיון המוזר של ניו מד ורציו לבטל הסכם שנחתם רק לאחרונה לאחר כשנה של מו"מ ומיד לאחר שהתקבל אישור רשות התחרות, וללא נימוקים. הסכמים יש לכבד ומצפים לכך גם מספקי הגז עימם חתמנו על ההסכם החיוני למשק".






























