סגור
אל על - מסדרונות האוצר - שלמה טייטלבאום
למה האוצר רוצה למסות טיסות? (צילום: עפרי ברנע)
מסדרונות האוצר

המסים שבדרך, התרגיל של האוצר ומבחן האומץ של שאול מרידור

מס על טיסות, מס נסועה ואפילו מס על נטפליקס: באוצר יודעים שלא כל ההצעות יעברו, אבל רוצים להרגיל את הציבור ואת שר האוצר הבא לרעיון של העלאת מסים. בינתיים, שאול מרידור חוצה את הקווים מאגף התקציבים לוועדת הכספים, וניצב בפני מבחן האומץ האמיתי שלו -  להתעמת עם עמיתיו לשעבר

"למה אתה אוכל עם הידיים?" אני גוער מפעם לפעם בבני הקטן, והוא משיב בהלצה קבועה "כי עם הרגליים זה פחות נוח". לפעמים הוא בוחר בוריאציה אחרת "כי הרגליים שלי כבר תפוסות בנעליים".
לאחרונה אני מוצא את עצמי משתמש בהלצות האלו שוב ושוב, כששואלים אותי "למה האוצר רוצה למסות טיסות? נטפליקס?" "יש הרבה תשובות וצידוקים" אני משיב "אבל בסופו של דבר, הם רוצים למסות את הטיסות, כי על כל השאר כבר הוטל מס, ועדיין יש צרכים תקציביים".
גם כשנכנסים למבנה המס, אפשר לחפש היגיון, ולפעמים אפשר למצוא אותו. אבל כמעט תמיד ההיגיון הוא גם "כי זה הרבה יותר נוח". כך לדוגמה, מס הנסועה שהוצע בשנים האחרונות, וצפוי לחזור לשולחן גם ב-2027, מוצדק על ידי "הצורך לשקף למשתמש בדרך את המחיר הכלכלי של הגודש בכביש", אך מצד שני, מסי הנסועה שהוצעו עד כה לא התחשבו בכלל בשאלה האם אתה נוסע בכביש מרכזי בירושלים או בכביש שכוח ברמת הגולן או בערבה? למה? כי ככה יותר נוח.
גם מס הטיסות המוצע, שזכה לפופולריות רבה, סובל מעיוותים מבניים רבים. מטוס איירבוס 380A ענק מימדים ששוקל פי 2 ממטוס 777 של בואינג, ישלם את אותו מס על הטיסה, למרות שההצדקה התיאורטית של המס היא "תשלום על זיהום האויר", וכמובן שמי שגדול יותר מזהם יותר. גם כאן התשובה החלקית היא "יעילות ונוחות". התשובה המלאה קשורה לכך שמס הטיסה הוא ניסיון לעקוף אמנות בינלאומיות, אבל זה לפעם אחרת.
חשוב לחדד, נוחות היא עקרון מפתח בגביית מסים, לא צריך לזלזל בזה בכלל, לפעמים אנחנו גם מרוויחים מזה. לדוגמה, הרעיון של מס ירושה ירד לאחרונה משולחנם של פקידי האוצר, וזאת למה? לא בגלל שיקולי צדק, לא בגלל שיקולי הגינות, אפילו לא בגלל שיקולים כלכליים. אלא בעיקר בגלל שיקולים טכניים, מסובך מאוד לגבות מס ירושה, בלתי אפשרי כמעט לחוקק מס ירושה שלא ניתן לעקוף בעזרת כמה שעות אצל עורך דין.
הבעיה היא לא שגובים מס כי "חייבים" ו"אין מקור אחר", הבעיה היא כשמתעקשים שהמוסר הטבעי והאלוהי מחייבים את הטלת המס הזו. הבעיה היא לא שיוצרים מבנה מס מעוות משיקולים של "יעילות ונוחות", הבעיה היא כשמנסים לעטוף את העיוות בנימוקים מהותיים.
לא צריך להסתיר שהיינו מעדיפים להיות בעולם ללא מסים. אבל מכיוון שהממשלה החליטה להוציא (כנראה הרבה יותר ממה שצריך), עליה לממן את ההוצאה, אין דרך לממן הוצאות ממשלה ללא מסים.
אחרי שהבנו שחייבים להטיל מס, האתגר הוא לעשות את המס הכי פחות מזיק, הכי נשמע צודק (על צדק אמיתי מי מדבר), וגם חשוב, שיהיה מס שניתן לגבות בקלות יחסית.
===
האווירה באגף תקציבים וברשות המסים היא אוטופית כזו, לפקידות המקצועית יש זמן להשתעשע ברעיונות מיסוי מגוונים וחדשניים, ברפורמות מבניות נועזות (לדוגמה בתחום החינוך), אבל כולם יודעים שזה קצת משחק ב'נדמה לי', שכן ברגע שייכנסו נבחרי הציבור לתמונה, הכל ייראה אחרת.
פתאום לא יהיה קל לבטל פטורים ממע"מ, להטיל מס נסועה על רכב חשמלי, להקטין את פטור המס על קרנות השתלמות, או להקל מס הכנסה על העשירונים העליונים. לא רק שלא יהיה קל להטיל מסים כשתהיה ממשלה, יהיה מסובך מאוד אפילו להצהיר על כך שהם מעוניינים במסים. השר הנזעם ירים טלפון לפקידיו "איך יכול להיות שבעיתון כתוב שבאוצר רוצים להטיל מס על משקאות ממותקים? לא אישרתי את זה".
והשר אפילו יהיה קצת צודק. שכן מרגע שיש שר חדש במשרד. יש זיהוי ציבורי בין משרד האוצר לבין שר האוצר. אם יש כותרת שהמשרד רוצה משהו, אז גם שר האוצר מזוהה עם המהלך. רק עכשיו, שאנחנו בשעת דמדומים ייחודית, בין ממשלה אחת לבין רעותה, יש יכולת למשרד להעביר מסרים מקצועיים שאינם צבועים בצבע של "שר האוצר", זאת למרות שבצלאל סמוטריץ' הוא עדיין שר אוצר מלא לכל דבר, העניין כאן הוא הדימוי הציבורי, לא האמת הממשלתית.
זו הסיבה שהפקידות המקצועית באוצר לא עצובה בכלל מכך שכולם מדברים על "המסים החדשים", טוב להם שהשר הבא ייכנס באווירה ציבורית שכבר מתכוננת לעשרות מסים חדשים. זה יקל מאוד על השר הנכנס להגיד אוקיי לחלק מהמסים. הוא בוודאי גם לא יקדם את כל חבילת המסים שהם יציעו, כך שהוא יוכל גם לעלות מסים, וגם להגיד שהוא הוא ביטל את מס הרעש שהפקידות רצתה.
באוצר רוצים את השיח על כך ש"הולכים לעלות מסים", אבל פחות רוצים לדבר על הפרטים. כי את הפרטים אפשר לתקוף, אל מול הפרטים אפשר להתכונן ואז להקטין את הסיכוי של המס לעבור. לכן את הפרטים של המסים החדשים הם יעדיפו לפרסם בבום אחד גדול במסגרת "חוק הסדרים", בום שלא מאפשר לתקשורת ולנבחרי הציבור להתמודד עם שטף המידע.
===
השבוע נרשמה היסטוריה בכנסת, לראשונה מאז קום המדינה, ממונה על תקציבים לשעבר, שאול מרידור, הפך להיות חבר כנסת וחבר בוועדת כספים. (קרן טרנר, שהייתה מנכלי"ת אוצר, לא עשתה היסטוריה, קדם לה פנחס ספיר שהיה מנכ"ל אוצר, ואחר כך חבר כנסת).
עצם העובדה שמרידור הגיע לכנסת היא סטירת לחי מצלצלת לתאוריית ה"דיפ סטייט", אם הפקידים מנהלים הכל ונבחרי הציבור חסרי השפעה, מה מביא את מרידור לחזור אחורה 20 שנה? ממונה על תקציבים הוא אחד מסמלי ה"דיפ סטייט", והנה גם הוא חושב שכנבחר ציבור הוא יוכל לעשות דברים שלא יכל לעשות כשהיה פקיד בכיר במיוחד.
ולמרות כל אלו, מרידור לבינתיים לא מצא את עצמו בוועדת הכספים, הסיטואציה היתה מוזרה לו, היה קשה לו לשבת אל מול עובדיו לשעבר ולהתרגל לשינוי המשמעותי, כשהוא היה מגיע מטעם אגף תקציבים לוועדה חיכו כל חברי הכנסת למוצא פיו והוא נאבק לדבר כמה שפחות, כעת, כשהוא מגיע מצד נבחרי הציבור, הוא מוצא את עצמו נאבק על רשות הדיבור ומנסה להאריך אותה כמה שיותר.
בסופו של דיון מקצועי שהתקיים ביום שלישי, מרידור קיבל את רשות הדיבור והעביר מסר לוחמני לממשלה, הוא אמר "אני רוצה להעביר מסר מאוד חד וברור לממונה על התקציבים ולחשבת הכללית באוצר. יש כאן ועדת כספים חדשה, היא משקפת בית נבחרים חדש. לבית הנבחרים הזה אין אמון בממשלה ששלחה אתכם לכאן. אין לנו אמון בסדרי העדיפויות של הממשלה ששלחה אתכם לכאן. אנחנו לא נאשר דברים שאנחנו לא מסכימים איתם. אל תתחייבו על שקל אחד שהוועדה הזאת לא אישרה, לפני שהיא מאשרת". דברים כדורבנות ללא ספק, אבל קשה למצוא בהם אומץ לב.
בשביל להתנגד לכספים קואליציוניים לא צריך את שאול מרידור, אין לו שום יתרון יחסי בנושא הזה. הידע התקציבי והכלכלי שלו לא תורם להבנה שכסף להילולה של הרב דרוקמן הוא "כסף פוליטי", הכל ידוע לכולם, הרי זהו שמם הרשמי של "כספים קואלציוניים" - "הסכמים פוליטיים בעלי משמעות תקציבית".
מה מרידור יכול לתרום לוועדת הכספים? ובכן, את הבסיס. ועדת הכספים הולכת לאשר כעת "העברות תקציביות" בהיקפים של מיליארדים, כלומר, האוצר מעביר כסף מהסעיף הזה לסעיף ההוא, ומהתכנית ההיא לתכנית הזו.
מבחינה עקרונית כל "העברה תקציבית" יכולה ללמד על כשלון ממשלתי, כל "העברה תקציבית" היא מעין אמירה "תיכננו לא נכון, כשבנינו את התקציב, חשבנו שנצטרך 200, בסוף צריך 400".
באגף תקציבים אלופים בלהסביר "למה בעת בניית התקציב לא היה ניתן לשים את הכסף במקום". בחלק מהמקרים ההסברים מלאים וכנים, בחלק מהמקרים יש קצת התחכמויות, לפעמים, האגף מתקצב ביודעין סעיפים בחסר, בכדי לשמור מנופי לחץ על המשרד וכדומה. את זה בד"כ האגף לא מגלה.
אין אדם כמו מרידור שמכיר את הטריקים המילוליים של אגף תקציבים, הוא יכול להרים תרומה היסטורית לבניית תקציב שקופה ועדכנית יותר, הוא יוכל לזהות באופן כנה "האם באמת לא היה ניתן לתקצב את התכנית הזו בתחילת שנה באופן מלא?", בשביל זה הוא רק צריך למצוא את האומץ להעיק ואולי להיות קצת פחות אהוב על עובדיו לשעבר.
כמו שדמבלדור אמר בסוף הספר הראשון של הארי פוטר "ישנם סוגים רבים של אומץ. נדרשת גבורה רבה כדי לעמוד מול אויבינו, אך גבורה רבה לא פחות לעמוד מול חברינו" זה בדיוק סוג האומץ שדרוש ממרידור.