פרשנות
מנכ"ל צים אלי גליקמן יורה בתוך הנגמ"ש, ובדירקטוריון שותקים
גליקמן מכר את רוב מניותיו בחברה ב־40 מיליון דולר ובדיסקאונט של 20% על המחיר שבו האפאג־לויד עתידה לרכוש אותה. בכך הוא משדר חוסר אמון בדירקטוריון ובהיתכנות שהעסקה תושלם. זאת בשעה שהוא מיועד להמשיך לנהל את צים בתקופת המעבר
מה הוביל את מנכ"ל צים אלי גליקמן למכור כמעט את כל החזקותיו בחברת הספנות הישראלית ערב מכירתה ובדיסקאונט עמוק ביחס למחיר העסקה? גליקמן עצמו מסרב להשיב לשאלה הזו, ובשמו נמסר רק כי מכירת המניות נעשתה על פי כל דין. אלא שהתשובות האפשריות לשאלה הזו צריכות להטריד את המשקיעים של צים ואת הדירקטוריון שלה, שבראשו עומד יאיר סרוסי — דירקטוריון שבו, ככל הנראה, גליקמן רחוק מלהביע אמון. בשבוע שעבר מכר גליקמן 1.4 מיליון מניות של צים בתמורה ל־40 מיליון דולר. מדובר בכמעט כל החזקותיו בחברה — כ־87% מהמניות שבידיו. גליקמן ביצע את המכירה בשתי מנות, וקיבל עבור כל מניה 29-28 דולר.
מדובר במחיר הנמוך בעד 20% מהמחיר שבו צים עתידה להימכר לחברת הספנות הגרמנית האפאג־לויד. כלומר, בפועל ויתר גליקמן על סכום של כ־8.4 מיליון דולר. כפי שנחשף בכלכליסט, בחודש שעבר חתמה צים על עסקה למכירת מלוא מניותיה לענקית הספנות הגרמנית האפאג־לויד, שתשלם 35 דולר למניה — עסקה שמשקפת שווי כולל של 4.2 מיליארד דולר, ותוביל למחיקתה של צים מהמסחר בבורסת ניו יורק. העסקה בין צים להאפאג־לויד נחתמה בתום הליך מכרזי שהוביל דירקטוריון החברה. הליך זה יצא לדרך בעקבות ניסיון של גליקמן עצמו לרכוש את החברה באמצעות קבוצה שאליה חבר גם רמי אונגר, יבואן קיה לישראל ובעל חברת הספנות ריי שיפינג.
ההצעה שהגישה קבוצתו של גליקמן נדחתה סמוך להגשתה ביוני, שכן נקבה במחיר של 21 דולר למניה בלבד — שווי כולל של 2.4 מיליארד דולר. עצם הגשת ההצעה דחק את דירקטוריון צים לשכור בנק השקעות לבחינת חלופות אסטרטגיות, וכך החל להתגלגל הליך המכירה שבסופו נחתמה העסקה עם האפאג־לויד — תוצאה שסביר להניח כי גליקמן לא חזה מראש.
ייתכן שגליקמן, שקיבל את האופציות שלו עם מינויו לתפקיד המנכ"ל בשנת 2017, בתקופה שבה בעל השליטה בצים היה עידן עופר, פשוט ביקש לנצל את המומנטום ולהיפגש עם הכסף, שכן בעבר, לאחר שקיבל את האופציות, מניית צים הגיעה גם ל־60 דולר, והוא לא מכר אז. אבל ייתכן גם שההחלטה של גליקמן למכור כמעט את כל החזקותיו בצים עשויה לאותת על כך שהוא סבור שהעסקה עם האפאג־לויד לא תצא לפועל בסופו של דבר.
השלמת העסקה צפויה להימשך כשנה, בעיקר בשל הצורך בקבלת אישורים של לא פחות מ־11 גורמים רגולטוריים במדינת ישראל, החל ממשרד האוצר ועד המוסד. הסוגיה הרגולטורית המרכזית היא מניית הזהב של המדינה בצים. מניית הזהב, שניתנה למדינה בעת הפרטת החברה, מחייבת אישור מראש ובכתב של המדינה למכירת השליטה. היא גם מעניקה למדינה סמכויות מיוחדות; בין היתר לקבוע את גודל הצי המינימלי של החברה ואף להלאים אותו בעתות חירום, דוגמת מלחמה, כדי להבטיח רציפות אספקה ימית לישראל.
מניית הזהב אינה אוסרת את מכירת החברה לגורם זר, אך היא כן קובעת שהמטה של צים צריך להיות בישראל, וכי רוב חברי הדירקטוריון והמנכ"ל צריכים להיות ישראלים. באקלים הגלובלי־פוליטי הנוכחי, ובוודאי באקלים הפוליטי־פופוליסטי בישראל, המדינה עשויה להתקשות לאשר מכירה לחברה זרה, ועוד כזו שבין בעלי מניותיה נמנות קרנות עושר ריבוניות מסעודיה וקטאר. מסיבה זו צירפה האפאג־לויד לעסקה את קרן פימי, קרן ההשקעות הפרטיות הגדולה בישראל, שאמורה להחזיק בפעילות הישראלית של צים. פעילות זו תרוכז תחת חברה חדשה — "צים החדשה" — שבה תחזיק המדינה במניית זהב.
בעצם מכירת המניות גליקמן משדר לשוק — באופן ישיר או משתמע — מסר חריף של חוסר אמון ביכולת של העסקה לצאת לפועל. שהרי איש אינו מוותר בקלות על 8.4 מיליון דולר, בוודאי לא מנכ"ל שכיר, עשיר ומתוגמל ככל שיהיה. בנוסף, עצם המכירה מחדד את האנטנות של ציבור המשקיעים, ששואלים את עצמם שאלה אחת פשוטה: מה הוא יודע שאנחנו לא? אין בכך כדי לטעון כי גליקמן מכר את מניותיו על רקע מידע פנים, אך עצם המהלך עשוי להגביר את החשדנות וחוסר האמון שמשקיעים עלולים לרחוש כלפי החברה כעת. מעבר לכך, מכירת המניות בעיתוי הנוכחי, מבלי להמתין להשלמת העסקה, עשויה להיתפס גם כמעין יריקה בפרצופו של הדירקטוריון שאליו כפוף גליקמן, וכערעור על שיקול הדעת שהפעיל בעת חתימת העסקה. יש מי שעשויים לראות בכך אף ניסיון לסכל את השלמת העסקה באמצעות שידור אותם סיגנלים לשוק.
במאמר מוסגר ראוי להזכיר כי עם פרוץ המלחמה פרסמה צים הודעה חריגה, שבה הדגישה כי תעמיד את אוניותיה לטובת הצרכים הלאומיים של מדינת ישראל. "דאגותינו העיקריות בזמנים כאלה הן מדינת ישראל ועובדי החברה בישראל ובעולם", ציין נשיא ומנכ"ל החברה, אלי גליקמן, בהודעת החברה. אין להטיל ספק בפטריוטיות של גליקמן, מפקד שייטת 13 לשעבר, אך קשה להתעלם גם מן האפשרות שההודעה הזו נועדה להמחיש עד כמה צים חיונית למדינת ישראל — ואולי גם לרמוז כי מכירתה עלולה לפגוע בחיוניות ובזמינות הזו. ואם תרצו: מה יקרה עם החיוניות הזו אם החברה אכן תימכר.
נוכח כל זאת עולה שאלה נוספת: כיצד יכול גליקמן להמשיך לעמוד בראש צים בתקופת המעבר? כאמור, השלמת העסקה, ככל שיתקבלו כל האישורים הרגולטוריים, צפויה להימשך לפחות תשעה חודשים, וההערכה היא כי בפועל תימשך כשנה. במהלך התקופה הזו החברה צריכה להמשיך לפעול באופן עצמאי ולנווט בים עסקי סוער, שמושפע עמוקות גם מהמלחמה באיראן ומהטלטלות במחירי השילוח הימי. ייתכן שמכירת המניות היא צעד מקדים להגשת התפטרותו של גליקמן, שכן ההערכות הן שבכל מקרה לא יישאר בתפקידו לאחר השלמת העסקה. מהלך כזה עשוי להפוך את תקופת המעבר של צים למאתגרת עוד יותר.
וכעת נשאלת השאלה היכן מתמקם הדירקטוריון בכל האירוע הזה. בחודש שעבר, לאחר ההכרזה על העסקה עם האפאג־לויד, סיפר סרוסי לכלכליסט כי כל הליך המכירה התנהל ללא מעורבות ההנהלה, בשל העובדה שהיתה "גורם נגוע" לאחר שהגישה הצעת רכישה ונדחתה.
באותה עת אמר כי "מרגע שההנהלה הבינה שהיא לא רוכשת את החברה, הם חזרו לעבוד כמו כולם. יש לנו שנה מורכבת לפנינו — לשמור על העובדים, הלקוחות והביצועים בשנה שהיא למעשה שנת מעבר". אין חולק כי מכירת המניות היא זכותו המלאה של גליקמן, והוא קיבל אותן ביושר. אך בין שירצה בכך וביןשלא, המהלך הזה משנה גם את המקום שבו הוא ניצב מול הדירקטוריון ומול הליך המכירה של החברה. האם הדירקטוריון דורש ממנו כעת תשובות על המכירה? האם יגיע למסקנה כי המנכ"ל אינו יכול להמשיך להוביל את החברה בתקופת המעבר? בשלב זה הדירקטוריון שותק — ומותיר את המשקיעים לטבוע בים הספקולציות. ההתייחסות היחידה של מקורבים לדירקטוריון היתה כי צעדו של המנכ"ל דווקא מצביע על אטרקטיביות העסקה והמחיר שלה.
