הניקיי בשיא, הין בשפל: המשקיעים מאמינים בחברות היפניות, פחות בממשלה
במקביל לצניחה של הין לשפל של 4 עשורים, מדד הניקיי ממשיך לשבור שיאים עם זרימת הון זר לחברות AI ושבבים. ההסבר: שילוב בין מדיניות ההרחבה הפיסקאלית של ראשת הממשלה הנכנסת סנאה טאקאיצ'י לסביבת ריבית חדשה שכבר איננה אפסית
קל להתפתות ולחשוב שהסיפור הכלכלי הגדול המתרחש כעת ביפן, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, הוא הין — אך המציאות מורכבת יותר.
אכן, המטבע היפני צנח השבוע לשפל של כמעט ארבעה עשורים לעומת הדולר, חצה את רמת ה־162 ין לדולר והצית מחדש ספקולציות על התערבות ממשלתית. ההסבר המקובל פשוט וידוע: Carry Trade קלאסי. הבנק הפדרלי המרכזי של ארצות הברית מאותת על ריבית גבוהה לאורך זמן, בעוד הבנק המרכזי של יפן ממשיך להעלות ריבית באיטיות. פער הריביות גדל, הון בורח מהין, והמטבע נחלש. אף שההסבר נכון, הוא כבר איננו מספק. הפיחות אומנם קיים ואמיתי, אבל מדד הניקיי היפני ממשיך לשבור שיאים היסטוריים בזכות זרימת הון זר לחברות AI ושבבים מקומיות. אם המשקיעים באמת איבדו אמון ביפן, כיצד מסבירים את המשך זרימת מיליארדי הדולרים לבורסת טוקיו?
הסתירה הפנימית נפתרת עם ההבנה שהמשקיעים אינם "מוכרים את יפן" אלא מפרידים בין יפן העסקית לבין יפן הממשלתית. הם עדיין מאמינים בחברות היפניות, אבל מתחילים לדרוש פרמיית סיכון גבוהה יותר על המדיניות של ראשת הממשלה הנכנסת סנאה טאקאיצ'י. הזרים ממשיכים אומנם לרכוש מניות יפניות, אבל במקרים רבים מגדרים את החשיפה למטבע, מה שגורם לפיחות.
ההסבר המרכזי לתופעה הוא השילוב בין הרחבה פיסקאלית לסביבת ריבית חדשה. במשך יותר משלושה עשורים הצליחה יפן לשאת את החוב הציבורי הגבוה בעולם — כ־250% מהתוצר — משום שכמעט ולא שילמה עליו מחיר. הריבית היתה אפסית, הבנק המרכזי רכש אג"ח ממשלתיות בהיקפים עצומים, ועלות המימון נותרה זניחה. אלא שהמציאות השתנתה. האינפלציה חזרה לטפס בגלל מלחמת איראן, עם 1.7% בחודש יוני לעומת 1.4% חודש קודם לכן. במקביל, הריבית מתחילה לטפס, מ־0.75% במאי ל־1% ביוני, וכך גם התשואות על האג"ח. דווקא ברגע הזה הציגה ממשלת טאקאיצ'י תוכנית השקעות נרחבת בהיקף עתק של כ־2.3 טריליון דולר, האמורה להתפרס על 14 שנה. מבחינת השווקים, השאלה איננה האם השקעה בצמיחה היא רעיון טוב, אלא האם כלכלת יפן מסוגלת לממן את ההרחבה הפיסקאלית הזו בתנאי המאקרו החדשים.
במקביל, מצטרפים גם סימנים לשינוי במדיניות יפן כלפי שוק ההון. הממשלה בוחנת צעדים שיחזקו את כוח הדירקטוריונים, יגבילו את פעילותן של קרנות אקטיביסטיות ויאפשרו מעורבות ממשלתית רחבה יותר ברכישות ובהשתלטויות. עבור משקיעים זרים, זהו שינוי ביחס לעשור של רפורמות תומכות שוק שזכו לכינוי אבנומיקס (יוזמת ראש הממשלה לשעבר שינזו אבה). ואכן, השווקים משקפים את השינוי: נוסף לעלייה בתשואות על אג"ח ממשלתיות והיחלשות הין, מרווחי ה־CDS של ממשלת יפן טיפסו בחודשים האחרונים מכ־18.5 לכ־27 נקודות בסיס.
אומנם, אלה עדיין אינם מספרים שמאותתים על משבר, אבל הם כן מעידים שהמשקיעים דורשים פיצוי גבוה יותר על החזקת הסיכון הריבוני של יפן.
וזו אולי התובנה החשובה ביותר. השוק לא מתמחר מחדש את התעשייה היפנית, אלא את המסגרת המאקרו־כלכלית שבתוכה היא פועלת. במשך שנים, יפן היתה עסקת חבילה: חברות חזקות, מוסדות יציבים, בנק מרכזי אמין ומטבע שנתפס כמקלט בטוח. כעת, נראה כי הרכב האריזה מתחיל להשתנות. אם בעבר חריגותה של יפן היתה יכולתה לשלב את החוב הגבוה בעולם עם הריבית הנמוכה בעולם, הרי שכעת העוגן הזה מתחיל להיסדק — והשוק מתמחר את השינוי.
