סגור
משחטת רכב בשטחים
משחטת רכב בשטחים. דגמים שמצליחים בישראל ייגנבו יותר, בין היתר כדי לספק חלפים לשוק הישראלי (צילום: Jaafar ASHTIYEH/AFP)

עם מחשב נייד ומברג ביד: הקלות הבלתי נסבלת של גניבת רכב בישראל

מכת גניבות הרכב בישראל מחמירה ורבבות של ישראלים גילו אשתקד שחנייתם ריקה; המספרים רק הולכים וגדלים לנוכח הקלות הטכנולוגית של הגניבה והביקוש הגובר בשטחים; שיעורי הרכב הגנוב בישראל הם כבר בין הגבוהים בעולם המערבי, בשעה שהאכיפה המשטרתית מינימלית והענישה של הגנבים – כמעט לא קיימת

18,076 ישראלים ירדו לחניה שלהם בשנת 2024 רק כדי לגלות שמכוניתם כבר לא שייכת להם. היא עברה שלא כדרך הטבע לידיו של גנב, וסביר להניח שכעת היא כבר מפורקת לחלקים או נוסעת בשטחי הרשות הפלסטינית.
בערב יום העצמאות האחרון פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי בסוף 2024 נסעו בכבישי ישראל 4.2 מיליון מכוניות. משמעות הדבר ש־0.4% מהן נגנבו. נשמע מעט אבל מדובר במספר גבוה יחסית — בארצות הברית עומד שיעור המכוניות שנגנבו על 0.29% מכלל הרכבים. בבריטניה השיעור עומד על 0.14% מכלל המכוניות בכבישים. הישראלים אולי יוכלו להתנחם בכך שלפי נתוני המשטרה שנחשפו בכלכליסט, מדובר בירידה לעומת שנת 2023, שבה נגנבו 19,094 כלי רכב. בשנת 2022 נגנבו 16,035 רכבים ובשנת 2021, כשהיינו עדיין במגפת הקורונה, נגנבו 12,256 מכוניות.
לפני כחודשיים פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מחקר על גניבות רכב בישראל, שניסה לאפיין את הגניבות, את הנסיבות ואת מי שסובל מהן. המסמך מתבסס על נתונים רשמיים של המשטרה – כלומר רק על תלונות שהוגשו על גניבת רכב. יש גם רכבים שנגנבו וכלל לא הוגשה לגביהם תלונה על גניבה. לפי המסמך, בשנים 2020-2017 חלה ירידה בגניבות הרכב, אבל לאחר מכן חזר המספר לעלות בשיעור שנתי חסר תקדים של 30% בממוצע בשנה. ב־2023 מדינת ישראל רשמה שיא של כל הזמנים באוזלת היד במלחמה בגניבות רכב.
ישנם מי שסובלים וישנם גם מי שסובלים יותר. לפי המסמך, בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 בתל אביב נגנבו 17 מכוניות על כל אלף תושבים. בכפר סבא, שקרובה יותר לקו הירוק, המספר הזה זינק ל־30. בקריית אונו, למשל, הסתפקו ב־21 גניבות לכל אלף איש, דומה לרמת השרון. בראשון לציון, למשל, רק 10 מכוניות נגנבו על כל אלף איש.

ההעדפה עוברת לרכב חשמלי

אילו דגמים גנבי הרכב מעדיפים? הנתונים האלה, כך ניכר, קשים מאוד לאיתור. הם נמצאים כמובן בידי משטרת ישראל וגם בידי החברות שעוסקות באיתור והשבה של רכבים גנובים, אבל משטרת ישראל לא חושפת את המידע מתוקף היותה גוף רשמי של מדינת ישראל - ואילו בחברות האיתור לא חושפים את המידע, בין היתר בגלל חשש מיבואני הרכב. שהרי יבואן רכב שהמכונית שלו תתואר כ"גניבה" עלול להמליץ ללקוחותיו להימנע מהתקנת מערכת איתור מסוימת.
2 צפייה בגלריה
רכב מכונית גנובה שנמצאה
רכב מכונית גנובה שנמצאה
מכונית גנובה שנמצאה. הגנבים מעדיפים רכבים אמינים ולאחרונה התחילו לפתח חיבה לרכב חשמלי
(צילום: פוינטר)
עם זאת, בפברואר 2024 חשפה התנועה לחופש המידע לראשונה את נתוני הגניבות לפי דגמים. נתוני המשטרה שנחשפו התייחסו לגניבות הרכב שבע שנים אחורה וחשפו שלגנבי הרכב יש טעם שמרני שמקדש אמינות. נכון לפברואר 2024, המכונית שזכתה בתואר הגניבה ביותר בישראל היתה טויוטה קורולה על כל שנתוניה – 6,582 יחידות. למקום השני הגיעה מאזדה 3 עם 5,656 גניבות, ואחריה יונדאי i25 עם 2,738 מכוניות שנגנבו.
עם זאת, הנתונים האלה הוצגו בתחילת 2024 והם התייחסו לשבע השנים שקדמו להם וכעת נראה שהמצב השתנה וישנם חילופי טעמים לרכב חשמלי. רמז לכך ניתן היה למצוא בדברי רפ"ק אסף וישניה מיחידת אתגר, היחידה המשטרתית אשר אמונה על המלחמה בגנבי הרכב, בדיון שהתקיים בפברואר אשתקד, שתיאר את הפעולה: "מדובר בפריצת סייבר שאורכת עד שתי דקות". נתונים רשמיים על גניבה של רכבים חשמליים אין, אבל בשנה האחרונה בחלק מהדיווחים על לכידה של גנבי רכב הם בדרך כלל היו בדרכם לשטחי הרשות הפלסטינית במכונית חשמלית – סינית או קוריאנית. באוגוסט אשתקד פנו חברות ביטוח ללקוחות אשר נוהגים באטו 3 של BYD, ודרשו מהם לשדרג את מערכות המיגון של המכוניות. הסיבה לכך היתה גל גניבות של מכוניות מסוג זה, שהיקפו הוערך באלפים. יבואנית BYD, בשיתוף עם היצרן, הטמיעה במכוניות מערכת קודן שאינה מאפשרת התנעה של הרכב ללא הזדהות מיוחדת. הגנבים בתגובה פשוט עברו למכוניות של ג'ילי. גם יבואנית ג'ילי ביצעה שדרוג של מערכות המיגון של המכוניות – וכעת הגנבים מחפשים את הקורבן הבא.

הפער בין המשטרה לחברות האיתור

ישנן כמה סיבות למעבר של הגנבים לחשמליות. ראשית, הן יכולות להפעיל מכשירים חשמליים חיצוניים, ובשטחי הרשות מוכי הפסקות החשמל זאת תכונה מוערכת. הן בעצם משמשות כחלופה לגנרטור. סיבה שנייה היא שמה שנמכר היטב בישראל – נגנב היטב, גם בגלל חקיינות וגם בגלל הצורך בחלקי חילוף. במכוניות לא־חשמליות יש פחות מערכות מורכבות, במיוחד במה שנוגע לאביזרים שניזוקים בקלות בתאונה, למשל חיישני חניה. לעומת זאת, במכוניות חשמליות מדובר ברכב שחלקיו הפגיעים (גריל ופגושים) כוללים מצלמות וחיישנים. כאשר הרכב ניזוק בתאונה, חלקים שאמורים להיות זולים מתגלים כיקרים לתיקון בגלל האלקטרוניקה שמותקנת בהם. חלקים חלופיים אין, ומכיוון שלא מדובר בטויוטה או ברנו, המוסכים מחפשים חלקים משומשים. מכאן הדרך של מפרקי הרכב הלא־חוקיים להשתחל לשרשרת הערך של הרכב קלה מאוד, עם חלקים זולים שחוקיותם מפוקפקת.
ושלישית, לפחות עד להתקנת אמצעי המיגון המתקדמים והמקוריים של היבואנים, החשמליות הסיניות העממיות פשוט היו קלות לגניבה. אינספור סרטונים ממצלמות רחוב ומצלמות אבטחה מהשנה החולפת הוכיחו שכל מה שנדרש כדי לגנוב מכונית חשמלית סינית עממית הוא מברג לפתיחת הדלת ומחשב נייד שבו מותקנת תוכנה ייעודית הגורמת לרכב לחשוב שבעליו הוא זה שמניע אותו.
משטרת ישראל טוענת, כי גניבות הרכב ירדו ב־2024, אבל אם שואלים את חברות האיתור, התוצאה שונה. בהודעה של איתוראן שסיכמה את 2024, החברה מתארת "עלייה של 11% בגניבות רכב לעומת 2023". בחברה המתחרה פוינטר מתארים "עלייה של 15% בניסיונות גניבת רכב לעומת 2023".
חשוב לציין שישנם הבדלים בשיטות המדידה: המשטרה מתעדת גניבה של רכב בפועל, בעוד חברות האיתור כוללות בדיווחים שלהן גם מקרים שבהם רק ניסו לגנוב את הרכב. כלומר, אם פלוני קיבל טלפון מחברת האיתור שבו מודיעים לו שגנבים נמצאים מחוץ לביתו, והוא הבריח אותם לפני שהצליחו להתניע את המכונית, מבחינת חברות האיתור מדובר בגניבה. מבחינת המשטרה, לא.
חברות האיתור נמנעות מלפרט נתונים מספריים על פעילותן ולכן קשה להעריך את הדיווח שלהן על עלייה בגניבות. כמו כן אסור לשכוח כמובן שברשימת המרוויחים מהעלייה בגניבות הרכב נמצאות חברות האיתור עצמן: הגנבים סוחבים, חברות הביטוח בצרה והן פונות אל חברות האיתור שיתקינו במכוניות את המערכות שלהן.
שיטת הפעולה של חברות האיתור פשוטה: גנב פורץ למכונית ומניע אותה; חברת האיתור מקבלת דיווח על מקום המכונית; סיירים של החברה דולקים אחרי המכונית עד שעוצרים את הגנב או מדווחים למשטרה היכן נמצאת המכונית – והמשטרה חוסמת את הכביש ומביאה לתפיסת הגנב. חברות האיתור נמצאות כל הזמן במרוץ חימוש טכנולוגי מול הגנבים. לדוגמה, לעתים הגנב מצויד במשבש תדרים, שמצליח לחסום את האות שמשדרת מערכת האיתור.
ועוד נקודה למחשבה על נתוני חברות האיתור – חברות הביטוח לא דורשות מלקוחות שיש להם רכבים שאינם חדישים להתקין מערכות כאלה. כלומר, הנתונים של החברות מתייחסים אך ורק למאגרי הלקוחות שלהן. איתוראן טוענת למאגר לקוחות של 850 אלף לקוחות ופוינטר אינה מציינת בפרסומיה את המספר.

פריצת מחשב או סתם ניפוץ חלונות

עם זאת, נתוני חברות האיתור מלמדים לא מעט על דרכי הפעולה של הגנבים. לפי סיכום 2024 של איתוראן, 66% מהגניבות בוצעו באמצעות שיטת פריצה שמוגדרת "נקייה", כלומר התחברות לשקע האבחון שנמצא ברכב. כיום מכוניות הן במידה רבה מחשבים על גלגלים. למכוניות שיוצרו משנות ה־90 ואילך יש מערכת שנקראת OBD, שהיא מערכת אבחון שמספרת למוסכניק אלו תקלות יש ברכב. הבעיה היא שהמערכת היא דו־כיוונית, וגם מאפשרת להזין מידע לרכב. כך, לדוגמה, המערכת מאפשרת לגנב עם מפתח לא מתאים לבטל את משבת המנוע המקורי, ולשטות ברכב לחשוב שבעליו מנסה לפתוח אותו. יש גם גנבים שמחליפים את כל מחשב הרכב במחשב של רכב אחר ומגיעים מראש עם המפתח של הרכב שממנו נלקח המחשב הנוכחי, כנראה אחרי גניבה.
וכמה זה קשה? מחירו של סורק OBD נע בין 100 שקל לדגם בסיסי באתר עלי אקספרס, ועד 2,000 שקל לסורק OBD מתוחכם באמזון, שמסוגל לבצע תכנות מחדש של פונקציות מסוימות של הרכב. ככל הנראה הדרך לפריצת סורק ה־OBD אינה קשה למי שיודע איך.
ובחזרה לנתוני איתוראן: לפי החברה, 16% מניסיונות הגניבה היו בשיטת הפריצה האלימה, כלומר חלון שנשבר, דלת שמעוקמת ועוד. 11% מניסיונות הגניבה הם כאלה שבהם הגנב פשוט סחב את המפתח מבעל הרכב. 6% הם בשיטה שחביבה על גנבים של רכבי השטח: הגנב מגיע עם רכב שטח גנוב וחזק, חברו פורץ לרכב המבוקש ומעביר את ידית ההילוכים למצב ניוטרל ואז הגנבים מחברים רצועת גרירה ויוצאים לדרך, לרוב אל מקום מבודד שבו הם יוכלו להתגבר בנחת על מערכות ההגנה של הרכב. לפי איתוראן 49% מניסיונות הגניבה הם של רכבי שטח ורכבי כביש־שטח. 31% מהגניבות הן של מכוניות משפחתיות, 11% הן של אופנועים. לפי פוינטר, רכבים היברידיים מהווים 20% מניסיונות הגניבה ורכבים חשמליים מהווים 8% מהניסיונות.
מטבע הדברים, עיקר ההשפעה של גניבות ההרכב מורגש בשני מישורים: עוגמת נפש ופגיעה כלכלית. עוגמת נפש אינה ניתנת לכימות, אבל מי שגנבו לו רכב צריך להתמודד עם שתי בעיות: ראשית, צריך לקנות מכונית אחרת. מי שחסך שנים לרכוש מכונית חדשה, שנגנבה כשהגיעה לגיל 3, יוכל לקבל את שווייה מהביטוח ואז לרכוש בסכום זה מכונית אחרת שתהיה בת 3, אבל היא כבר לא תהיה יד ראשונה. כדי לרכוש מכונית אחרת שתהיה חדשה צריך הלוואה או לשבור חסכונות.
מעבר לכך, יש כמובן את נושא עלויות הביטוח שעולות. בנובמבר אשתקד פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת "נתונים על ביטוחי רכב בישראל והגורמים המשפיעים על מחירי הביטוח". חברות הביטוח שילמו ב־2023 לבעלי רכבים שנגנבנו 10.5 מיליארד שקל. ב־2022 עלות התשלומים עמדה על 8.4 מיליארד שקל. כלומר עלייה של 25%.
כאן נשאלת השאלה היכן עומדת מערכת אכיפת החוק בכל הסיפור הזה. באשר לחקיקה, דינו של גנב רכב בישראל הוא מאסר של עד שבע שנים ופריצה למחשב רכב, לעומת זאת, כלל אינה מוגדרת כיום בחוק כעבירה. שיבוש תדרים גם אינו מוגדר כעבירה. לפי דו"ח "נתונים על גניבת רכב ועל אכיפה" של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בין 2017 למאי 2023 נגנבו בישראל כ־85 אלף כלי רכב. מפה זה ממשיך להידרדר – בגין הגניבות נפתחו 9,463 תיקים באותן שנים שבהם נרשם חשוד או נילון (מי שקיים נגדו חשד שביצע עבירה פלילית). וזה ממשיך להידרדר, מתוך אלה ב־5,334 מקרים הוגש כתב אישום וגם מהם 2,620 נסגרו – 94% מהם מחוסר ראיות. בשורה התחתונה, בתוך חמש שנים הורשעו פחות מ־2,000 גנבי רכב.
ומה לגבי העתיד? על שולחן הכנסת נמצאת הצעת חוק שמבקשת להרחיב את הענישה על גניבות רכב כך שתהיה כדין ענישה על חברות בארגון פשיעה. האם ההצעה הזו תגרום לירידה בגניבות הרכב? לנוכח האכיפה המועטה והקלות הרבה של מעשה הגניבה - ספק רב.