הקאמבק המפתיע של אגדות הרכב הבריטיות: ג'נסן ובריסטול חוזרות
ג'נסן ובריסטול מכריזות על דגמים חדשים ומעוררות נוסטלגיה בריטית. מנועי ענק, ייצור ידני והסיפור המרתק של מכונית המנכ"ל שהגיעה לישראל בבטן מטוס
מי שעוקב בימים אלה אחר המתרחש בתעשיית הרכב הבריטית, ישים לב למספר עובדות. ראשית, הסינים הולכים ומשתלטים על שוק הרכב הבריטי. שנית, אין יותר יצרני רכב בריטים אמיתיים. אלה שעדיין בשטח נרכשו על ידי תאגידים שאינם בריטים: מיני היא כיום גרמנית, לנד רובר היא הודית וכך גם יגואר. רולס רויס גרמנית, רובר מתה מזמן וכך גם הילמן, סאנבים, מוריס, האמבר ועוד רבות ולא כל כך טובות.
את יצרני הרכב הבריטים ניתן לחלק בחלוקה גסה לשתי קבוצות עיקריות: יצרני הרכב העממיים ויצרני הרכב היוקרתיים, מה שמכונה BESPOKE. אין מדובר בהכרח ביצרנים של רכבי יוקרה, אלא דווקא ביצרנים של מכוניות ספורט. ולא סתם מכוניות ספורט - כאלה שמיוצרות בעבודת יד, בתהליך שדורש אלפי שעות, במפעלים קטנים שמייצרים מכונית אחת בחודש. מכל תעשיית הרכב הבריטית שקרסה ונעלמה, דווקא יצרנים של מכוניות ספורט במספרים סופר מוגבלים, כמו מורגן, שרדו- אבל סוד ההישרדות שלהם נעוץ בעובדה שהם היו קטנים, העסיקו מעט עובדים ומכרו ביוקר בגלל שהם קטנים.
כעת במפתיע מכריזה תעשיית הרכב הבריטית על קאמבק של שני יצרני רכב שיש להם הרבה משותף, וגם נקודה ישראלית: ג'נסן ובריסטול. במקרה של ג'נסן, היצרנית הכריזה על הדור החדש של האינטרספטור, ובמקרה של בריסטול - מדובר בדור חדש של הפייטר - שתי מכוניות עם שמות קרביים ולא מעט היסטוריה משותפת וגם לא מעט מאפיינים משותפים.
המכונית האקזוטית שהגיעה לישראל בתוך מטוס
עוברי אורח שטיילו באחד מאזורי התעשיה של פתח תקווה במהלך השנים האחרונות כנראה מעולם לא ידעו שבחניונו של אחד הבניינים מסתתרת לה פיסת היסטוריה בריטית-ישראלית: מכונית בריטית בעבודת יד, נדירה יותר מרוב הרולס רויס, יקרה יותר מרוב המרצדס. ונטולת חלקי חילוף: באותו בניין חדיש בפתח תקווה עמדה מכונית בריסטול מסדרה 400. הסיפור של אותה מכונית בריסטול, שמנועה היה כה אקזוטי עד שלא היה ניתן למצוא לו חלקי חילוף הוא מוזר: בספטמבר 1957 הצטיידה חברת אל על בפעם הראשונה במה שכונה "הענק הלוחש": שלושה מטוסי בריסטול בריטניה. מטוסי הבריסטול עשו באל על כהונה קצרה מאוד עד אפריל 1961, אז הוחלפו על ידי מטוסי בואינג. אבל זה לא הפריע לאל על להשיג באותם ימים שיא טיסה עולמי בטיסה רצופה מניו יורק ועד לנתב"ג. מעבר לשיאים העולמיים ומעבר לעובדה שמטוסי הבריסטול שירתו באל על זמן קצר בלבד, היתה עוד נקודה חשובה: כאשר מטוס הבריסטול הראשון הגיע לישראל , בבטנו חיכתה מתנה, כזו שספק אם כיום היתה עוברת בקלות: מכונית למנכ"ל אל על אפרים בן ארצי.
מיצרנית מטוסים ליצרנית מכוניות לעשירים
כיצד הבריסטול התגלגלה מידיו של בן ארצי לחניון של מפעל בפתח תקווה? קשה לדעת. אבל מה שבטוח: המכונית האקזוטית ההיא לא נסעה שנים רבות. מה בין יצרנית מטוסים למכוניות בריטיות אקזוטיות בעבודת יד? פעם, כך מתברר, היתה לבריטניה תעשיית תעופה. היא נולדה לפני מלחמת העולם הראשונה, ועם תום מרוץ החימוש של אחרי מלחמת העולם הראשונה והסכמי שביתת הנשק, תעשיית התעופה הבריטית מצאה עצמה ללא פרנסה. וכך קרה גם ליצרנית המטוסים הבריטית בריסטול, מהעיר שנשאה את שמה. מכיוון שאף אחד עדיין לא צפה את מלחמת העולם השניה, חברת המטוסים בריסטול החלה לייצר מכוניות קטנות שצוידו במנועי אופנועים. מאוחר יותר נסגר חוזה לייצור של מכוניות שצוידו במנועי ב.מ.וו. מבחינה טכנית, ייצור מכוניות היה אמור להיות קל עבור עובדים שרמת הקפדנות והיכולות ההנדסיות שלהם כוונו לייצור של מטוסים – ואז פרצה מלחמת העולם השניה שהעסיקה את מפעלי בריסטול עד 1945. עם תום המלחמה מצאה עצמה בריסטול במצב מורכב: מחד, שוק התעופה האזרחי היה זקוק למטוסים.
מאידך, לא היה צורך בכל כך הרבה מטוסים. אז מזל שלבריסטול כבר היו פסי ייצור מוכנים כדי לבנות מכוניות. אך בבריסטול גם הובן היטב שהשנים של אחרי מלחמת העולם השניה היו השנים שבהן תעשיית הרכב הבריטית פרחה: אוסטין, יגואר, רובר, כולן עשו חיל, ולכן בבריסטול הוחלט ללמוד דבר או שניים מיגואר ולייצר מכונית לעשירים. מכונית שתביא דולרים ממעבר לים. וכך היה: המכונית הראשונה של בריסטול אחרי מלחמת העולם השניה היתה ה-400, מכונית בעבודת יד שבה הותקן מנוע של ב.מ.וו שיוצר ברישיון. בינתיים בחברת המטוסים בריסטול התרחשו שינויים חשובים: ב-1960 חברת המטוסים בריסטול הפכה לחלק מ BAC הבריטית, שבעצמה הלכה מדחי אל דחי עד שהתפרקה בשנת 1977, ומכיוון שבריסטול לא היתה זקוקה למשקל עודף, תרתי משמע, היא מכרה את חברת המכוניות בריסטול. זו החליפה ידיים מספר פעמים, למרות שבמשך כל התקופה שהיתה קיימת הקפידה להמשיך ולייצר מכוניות יוקרה בעבודת יד עם מנועי שמונה בוכנות מתכנון אמריקאי. בריסטול פשטה רגל סופית במרץ 2020.
ג'נסן: מאי-יכולת להתחרות ברולס רויס למכונית שרירים
במקרה של ג'נסן, בסיפורה של היצרנית אין מטוסים, או נקודה ישראלית: ג'נסן הוקמה על ידי צמד אחים - אלאן וריצ'ארד ג'נסן שהחלו את דרכם בבניית מרכבי מכוניות, בדרך כלל על שלדות של דגמים פופולאריים. המכונית הראשונה שהאחים ג'נסן הציגו היתה מבוססת על שלדה של אוסטין 7 עממית. אחר כך האחים יצרו עוד שלל רכבים, שאף אחד מהם לא היה ספורטיבי או מצודד במיוחד. אחרי שמלחמת העולם השניה הסתיימה, האחים ג'נסן ניסו את מזלם בייצור מכוניות יוקרה שיתחרו ברולס רויס. הרעיון נזנח מהר - אי אפשר להתחרות ברולס רויס כי היא רולס רויס. מה שהותיר את האחים עם רעיון לא שגרתי: לבנות מכונית ספורט. התוצאה של המיזם של האחים ג'נסן ראתה אור ב-1950: האינטרספטור (מיירטת). האינטרספטור היתה הכול חוץ ממכונית שמסוגלת ליירט: היא היתה ענקית, מכוערת וצוידה במנוע בנפח ארבעה ליטרים. 88 מכוניות יוצרו ובג'נסן עברו לייצר מכוניות יותר נאות שצוידו באותם מנועי אוסטין בריטים, עד להופעתה של ה 541 S, גרסתה הספורטיבית של ה 541.
מנוע אמריקאי, עיצוב איטלקי והנעה כפולה לפני כולם
הג'נסנים הבינו משהו חשוב: בשנות ה 50 כדי לייצר מנוע שיש לו כוח משמעותי צריך לפנות לארצות הברית. וכך מנוע ה"גולדן קומאנדו" של קרייזלר, מנוע בנפח 5.4 ליטרים מצא עצמו בליבה של הג'נסן. כל זה היה רק ההקדמה: ב 1966 ג'נסן הציגה את המכונית שתהפוך אותה לאגדה: האינטרספטור. והפעם האינטרספטור הגיעה כדי ליירט באמת: הפעם ג'נסן לא הסתמכה על מעצבי הבית שלה, או על יצור מפיברגלס: היא פנתה לקרוזריה טורינג האיטלקית כדי שזו תעצב לה מכונית שרירים בריטית אמיתית. בטורינג עיצבו מרכב נמוך וספורטיבי שבחזיתו פעם מנוע קרייזלר ענק בנפח 6.3 עד שבעה ליטרים, בהספק אגדי דאז של עד 305 כוחות סוס. ג'נסן אגב לא הסתפקה באלה: לאינטרספטור היתה גם גרסה שנקראה FF, ראשי תיבות של ferguson formula", כלומר מכונית שיש לה דיפרנציאל מסוג פרגוסון. כזה שמחלק את הכוח בין ארבעת הגלגלים. האינטרספטור היתה המכונית הראשונה בעולם שצוידה בהנעה כפולה שלא יועדה לנסיעה בשטח. שנים רבות לפני סובארו, פורשה, טויוטה או כל יצרן אחר שמציע כיום במכוניותיו הנעה כפולה שמיועדת לכביש. בנוסף, מדובר גם באחת המכוניות הראשונות בעולם שצוידו במערכת שהושאלה מעולם התעופה: ABS. ג'נסן יצרה 6,408 אינטרספטורים, מספר גבוה מאוד במונחי יצרניות רכב קטנות, אבל בסופו של דבר משבר הדלק הכריע אותה, ובשנת 1975 ג'נסן נכנסה להליך פשיטת רגל. מאז היו כמה ניסיונות להחיות את ג'נסן, רובם ללא הצלחה מרובה.
האינטרספטור חוזרת, הפעם עם 960 כוחות סוס
כעת יש ג'נסן חדש ובריסטול חדשה, ובמידה מסוימת מדובר במכוניות שנאמנות למקור, כלומר יש להן מנועים עתירי בוכנות ואימתניים. במקרה של הג'נסן החדשה, האינטרספטור GTX - מדובר במכונית שמיועדת לשימוש על מסלול בלבד. בניגוד לדור הקודם של האינטרספטור שהיה מכונית כביש יחסית נינוחה, כאן אין נינוחות. רק מנוע של GM - כזה שמתחיל את חייו כמנוע של קורבט, ואז מתחזק: הנפח עולה באמצעות אנשי ג'נסן מ 6.2 ליטרים ל 6.8 ליטרים. על זה יש מגדש על שדוחס אוויר לתוך המנוע במאמץ. התוצאה היא 960 כוחות סוס. הגוף של האינטרספטור GTX עשוי מאלומיניום. גם השלדה. מבחינת כל היתר: אין. ג'נסן בנתה מכונית למסלול, לא ליוקרה. ג'נסן החדשה אינה ג'נסן הישנה. למעשה, קוראים לה JIA, כלומר Jansen International Auto והיא החלה את דרכה בשדרוג של מכוניות ישנות של ג'נסן. עכשיו היא רוצה ג'נסן חדשה, לא אינטרספטור משנות השבעים עם לב מודרני.
בריסטול חוזרת לחיים בזכות מכוניות שנשכחו במחסן
הסיפור של בריסטול דומה, אך בגרסה שונה: גם כאן יש יזם בעל חוש נוסטלגי מפותח שקנה חברה בקשיים. במקרה של ג'נסן מדובר בסדנה שהתמחתה בשדרוג של המכוניות הישנות עד שהחליטה לייצר אחת חדשה. בבריסטול מדובר בפול קינג, הבעלים הנוכחי של בריסטול. רק שלקינג אין בדיוק את הידע ההנדסי או היכולת לייצר מכונית חדשה. למזלו של קינג – לבריסטול יש מחסן. ובמחסן של בריסטול נמצאו הרכיבים הנדרשים על מנת לייצר חמש מכוניות בריסטול פייטר – המכונית האחרונה שבריסטול הציגה. וזה היה בשנת 2011. הפייטר, הלוחם, היא מכונית שתוכננה "לפי הספר" של בריסטול: מנוע בנפח של לא פחות משמונה ליטרים, שבריסטול השאילה מדודג' האמריקאית. המנוע מפיק 525 כוחות סוס, דלתות שחף שנפתחות למעלה, תיבת הילוכים ידנית כמובן, ותא נוסעים סופר מפואר. במקרה של המכונית החדשה של בריסטול, זו לא בדיוק מכונית חדשה. החוק בבריטניה מאפשר ייצור של מה שנקרא "מכוניות המשך". כלומר, אם ליצרן רכב יש במחסן כמה מכוניות לא מורכבות שעמדו מעל עשר שנים, הוא מוזמן להרכיב אותן ואפילו לקבל אישורים שמדובר במכוניות חדשות לחלוטין, אבל שנת המודל שלהן תהיה ישנה. הקאמבק של בריסטול ושל ג'נסן אינו עניין יחודי. לפני כמה ימים יצרנית רכב נוספת, ששמה הוא קרייפורד, הודיעה על קאמבק. קרייפורד מייצרת מכוניות פתוחות על בסיס מיני מיינור ישנות.
מדוע השוק הבריטי כל כך מתרגש מחזרתן של המכוניות הישנות האלה שמעטים יכולים לרכוש? התשובה טמונה כנראה בנתוני המסירות של שוק הרכב הבריטי: לפי נתוני משרד התחבורה הבריטי, בחודש שעבר נמסרו בבריטניה 350,318 מכוניות חדשות. במקום השני בשוק הרכב הבריטי – שוק שמונה מעל שתי מיליון מכוניות השנה - ניתן למצוא במקומות הראשונים את אומודה וג'אקו, את BYD וגם את טסלה. עבור מדינה שתעשיית הרכב שלה נחשבה עד לשנות ה-70 לפסגת השאיפות של העולם המוטורי, מדובר בעלבון צורב. ומבחינת לא מעט בריטים - בנקודה פטריוטית חשובה. האם מכוניות על בעלות מנועים אדירי נפח יחזירו את גאוות האימפריה? כנראה שלא. אבל בינתיים לפחות, לבריטים יש במה להתגאות.
