פרשנות
המשבר בביטוח הלאומי: חייבים לעצור את המפולת - וזה אפשרי
הממשלות בורחות כבר שנים מטיפול בבעיה המחמירה בביטוח לאומי. הבחירות הקרבות לא יקדמו את הטיפול
כבר עשרות שנים שממשלות ישראל מתעלמות מהמשבר האקטוארי החמור בביטוח לאומי שמסכן את הזכויות הסוציאליות של כולנו. הסיבה היא שבהיגיון הפוליטי הישראלי אין סיבה לקבל היום החלטות קשות כדי למנוע אסון כלכלי־חברתי שיקרה בימי ממשלה אחרת. גם הסיכוי שעכשיו כשהגירעון הגיע ומתגבר במהירות המשבר יטופל - לא קיים.
הממשלה הנוכחית או שלא תעביר כלל תקציב או שתעביר תקציב ללא רפורמות משמעותיות. כשתהיה ממשלה חדשה, סביר שהיא תמנה ועדה ואחר כך או שיהיה לה אומץ ליישם את המסקנות או שלא. ממילא לפחות שנתיים צפויות לעבור לפני שייעשה משהו לעצור את הנפילה. אבל האמת היא שגם בלי ועדה יש שורה של פעולות לא מסובכות שהממשלה יכולה לעשות אולי במסגרת עסקת חבילה עם ההסתדרות והמעסיקים.
דמי הביטוח הלאומי הועלו לצורך התוכנית הכלכלית בהיקף של 5 מיליארד שקל. השנה ובשנה הבאה הכסף הזה ילך לאוצר. ב־2027 זה אמור להתבטל. אפשר וצריך לקבוע שבמקום לאוצר הכסף יעבור לביטוח לאומי; צריך לזרז את השוואת גיל הפרישה לנשים לזה של הגברים ולהצמיד את גיל הפרישה של כולם לתוחלת החיים; במצב שבו המעסיקים משלמים 30% מממוצע ה־OECD, חייבים לחזור ולהגדיל ולו במעט את דמי הביטוח הלאומי של המעסיקים. בישראל שוררת כבר שנים אבטלה חיכוכית שכמוה כהיעדר אבטלה. ממילא לא ניתן להשתמש באיום שזה יגדיל את האבטלה; היום יש לא מעט אנשים שמשלמים פחות מהמינימום של אדם לא עובד, למשל אברכים, למשל אלה שעובדים במשרה חלקית בשכר נמוך. יש לקבוע תשלום מינימלי. אפשר להחריג ממנו סטודנטים; וכן, צריך למצוא דרך לבלום את הגידול העצום בקצבת הסיעוד. לזה יכול להיות שבאמת צריך להקים ועדה, אבל יש להקים אותה עכשיו.
החשש הגדול הוא כמובן שככל שהמשבר יעיק על התקציב, יגבר הלחץ לקצץ בקצבאות שגם כך הן לא נדיבות במיוחד. הקצבאות האלו הן לא מתנה מהמדינה. הן פירות ביטוח שהחלק היצרני של החברה מממן. גם אם הציבור היצרני משלים עם כך שהוא מממן את היתר, כולל אברכים שמשתמטים מעבודה, הוא לפחות מצפה שהביטוח שלו יישמר.
עד כמה ביטוח לאומי חשוב למדנו בקורונה ובמלחמה כשהוא תפקד ביעילות כה גדולה שהממשלה התחילה להעביר דרכו גם מענקים שבכלל לא קשורים אליו. אבל מעבר למומחיות בחלוקת כספים, ביטוח לאומי הוא אחד השרידים האחרונים של מדינת הרווחה הישראלית שמעניקה לאזרח הישראלי ביטחון חלקי מיום סגריר: נכות, סיעוד או אבטלה ממושכת.
את היחס של ממשלות ישראל לדורותיהן לרווחה הן ביטאו בכך שזה התחום היחיד ש־90% מהשירותים שלו מופרטים. אם האוצר יתחיל לכסות חלק הולך וגובר מתקציב הביטוח הלאומי, העצמאות שלו תחוסל והוא יהפוך ממוסד ערבות הדדית ללשכת סעד וכולנו נישאר עם התשלומים אבל בלי הביטוח. אסור לתת שזה יקרה.
הפעולות שהממשלה יכולה לעשות לבלימת הגירעון בביטוח לאומי
- להפנות את תוספת דמי ביטוח לאומי (5 מיליארד שקל) שנקבעה בתקציב המדינה ישירות לביטוח לאומי במקום לאוצר, החל מ־2027
- לזרז את השוואת גיל הפרישה של נשים לזה של גברים, ולהצמיד את גיל הפרישה לתוחלת החיים
- להעלות את דמי ביטוח לאומי שמשלמים המעסיקים, שנמצאים כיום ברמה של כ־30% בלבד מממוצע ה־OECD
- לקבוע תשלום מינימלי לביטוח לאומי גם עבור מי שעובד חלקית או שאינו עובד (כגון אברכים)
- להקים מיידית ועדה שתבחן דרכים לבלימת הגידול החד בקצבת הסיעוד
