שוק התעסוקה חייב לעבור למוכנות מראש למצבי מלחמה וחירום
המציאות הישראלית לא מותירה מקום לספק: מצבי חירום בעורף אינם עוד אירועים חריגים אלא חלק בלתי נפרד משגרת החיים בישראל. סבבי לחימה, מתקפות טילים והיערכויות ביטחוניות חוזרות ונשנות משבשות את הפעילות הכלכלית, משביתות מקומות עבודה וגורמות לפגיעה קשה ומיידית בעיקר לעובדים ולעסקים הקטנים והבינוניים.
במצב הנוכחי ולמרות ניסיון העבר הכולל סבבי מלחמות ומבצעים רבים, מדינת ישראל ממשיכה לפעול שוב ושוב ללא מדיניות מוסדרת לפיצוי כלכלי. אין חקיקה, אין מנגנון קבוע ואין ודאות. במקום מערכת חירום מסודרת להפעלה מהירה – הציבור הישראלי נחשף בכל פעם מחדש להליכי חירום מאולתרים בין משרדי הממשלה, נציגי ההסתדרות והמעסיקים, והתוצאה? עובדים רבים מוצאים את עצמם ללא פרנסה, מעסיקים קורסים תחת הנטל, ויציבות המשק נפגעת פעם אחר פעם.
במוקד הבעיה ניצב מודל החל"ת, שאומץ במקרים רבים כפתרון עיקרי מאז הקורונה, "חרבות ברזל" ו"עם כלביא". אלא שמדובר בפתרון לקוי מהיסוד: הוא מחייב ניתוק מוחלט בין העובד למעסיק וכפועל יוצא מכך מגביל פתרונות שמקדמים גמישות תעסוקתית, משתק עסקים שמעוניינים להפעיל את עובדיהם במתכונת חלקית, פוגע בותק וברציפות התעסוקתית של העובדים במקום העבודה, מעודד אבטלה פסיבית ומעביר את עיקר הנטל למעסיקים – לעיתים מבלי שזכו לפיצוי הולם. יתרה מכך, הניסיון מוכיח שקל להוציא עובדים לחל"ת אך קשה מאוד להחזירם לשוק העבודה.
במקום זאת, הגיע הזמן לאמץ מודל יעיל, צודק וגמיש יותר – מודל של תעסוקה חלקית מסובסדת. מודל זה יאפשר למעסיק להפעיל את עובדיו באופן חלקי, בהתאם ליכולותיו בשעת חירום, והמדינה תשלים את שכר העובד – כך שהעובד לא יפגע, לא יאבד זכויות, ולא יידרדר לתלות במנגנוני הרווחה. המעסיק, מצדו, יתוגמל על מאמץ ההפעלה, יוכל לשמר את העסק, והעובדים יישארו מחוברים לשוק העבודה.
מנגנון מסוג זה ישמור על רציפות תעסוקתית וסוציאלית, יפחית את ממדי האבטלה ויקדם פריון גם תחת אש. חשוב לא פחות – הוא ישקף שותפות אמיתית של המדינה עם האזרחים שלה.
כדי ליישם את המודל הזה נדרשות מספר פעולות משלימות:
ראשית חקיקה ראשית, שתעגן את הכללים ותייתר כל פעם מחדש את הצורך ב"פתרונות שעה". שנית קרן פיצויים ייעודית, שתופעל מיידית עם הכרזת מצב חירום ותעניק מענה כספי מהיר לעובדים ולעסקים שנפגעו. בנוסף לכך, יש להקים מערכת מקדמות לעסקים שניתן להפעילה באופן מהיר, וכן להסדיר בחוק את זכויות העובדים בתקופת חירום – כולל פנסיה, ימי מחלה וחופשה.
כמו כן, יש להקים מערכת דיגיטלית מאוחדת, שתרכז את כלל המידע והטפסים תחת קורת גג אחת לרבות ממשרד האוצר, הביטוח הלאומי, רשות המסים ושירות התעסוקה, וכל על מנת לאפשר מענה יעיל, אחיד, שקוף ומהיר.
מדינת ישראל, זו למודת הניסיון ממלחמות, מבצעים וממצבי חירום חייבת להפסיק לפעול באסטרטגיית אלתור. כמו כל משבר, ראוי שנפסיק מלנהל אותו רק תוך כדי תנועה, יש להיערך מראש באמצעות שיתוף פעולה מלא בין משרדי ממשלה, תשתיות ומדיניות מוסדרת כי בסופו של דבר המדינה מחויבת למעסיקים ולעובדים במשק לא רק ברגעי שגשוג ובגזירת סרטים אלא גם בשעת חירום.
עו"ד מאיה גבעון עוסקת בדיני עבודה ויועצת משפטית למעסיקים וחברות במשק הישראלי
