פרשנות
מועצת חימוש עליונה לא צריכה להיות תחליף לאנשי המקצוע ושומרי הסף
המשמעות של נאום סופר ספרטה היא מתן עדיפות מוחלטת לדרישות התקציב של מערכת הביטחון תוך זלזול מוחלט ב"פקידים" וב"משפטנים". נתניהו מבין שזה הסנטימנט הפוליטי והציבורי כעת. אבל צריך לוודא שמול הקריאות להגדיל את תקציב הביטחון יעמדו "פקידים" שינסו להתאים אותו למציאות הכלכלית
אנשי משרד הביטחון הם היחידים שעדיין מתלהבים מנאום "סופר ספרטה" של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם הבינו מהרגע הראשון את הרקע והמשמעות של נאום נתניהו, שנותן עדיפות מוחלטת לדרישות התקציביות של מערכת הביטחון. לא רק שנתניהו לא יהיה גורם הלוחץ על צה"ל לתעדף בין פרויקטים ולהתייעל, הוא גם לא יהיה מתווך הוגן בין משרד הביטחון לבין משרד האוצר, ואף עשוי להפעיל לחץ על האוצר ולזלזל בחשבים הכלליים ובמשפטנים שנוטים לחשוב, לדבריו, "שהחוק חשוב מהחיים".
למזלם של אזרחי ישראל, נתניהו עסוק במילים ובתדמיות הרבה יותר מאשר במעשים. מי שהקשיב לנאומיו שמע כיצד האשים את המשפטנים ואת פקידי האוצר בעיכוב של הגדלת ייצור הנשק העצמאי בישראל. במשרדי הממשלה לא מבינים על מה הוא מדבר. אם נתניהו היה מעוניין, הוא היה יכול להפעיל את כוחו, לתת הנחיות ברורות וחד־משמעיות, ולקדם את מה שדרוש בחקיקה.
כך, למשל, הרעיון של עצמאות ישראלית בייצור נשק הוא אחד ההמלצות המרכזיות של הוועדה לבניית תקציב הביטחון בראשות יעקב נגל, כולל פירוט בדו"ח המסווג של הפריטים שיש לייצר, קווי הייצור שיש להכפיל, ואופן ההגנה על קווי הייצור. אלא שמסקנות ועדת נגל עדיין לא אומצו על ידי הממשלה בגלל ויכוח מקצועי בין משרד האוצר למשרד הביטחון. ויכוחים מקצועיים בין האוצר לביטחון, יכול ראש ממשלה לפתור או להכריע. אין צורך בנאומים בבנייני האומה.
למזלנו, נתניהו עסוק במילים ובתדמית הרבה יותר מאשר במעשים. לו רק היה מעוניין, הוא היה יכול להפעיל את כוחו ולקדם את מה שדרוש בחקיקה
דוגמה שממחישה כיצד האשמתם של הפקידים והמשפטנים היא מפלטו של העצלן וההססן ניתן לראות בהחלטת הממשלה על מועצת החימוש העליונה. זה כמה שבועות מקדמים במרץ במשרד הביטחון הקמה של מועצת חימוש עליונה. הפנים של הרעיון הזה הוא מנכ"ל משרד הביטחון האלוף במיל' אמיר ברעם, שהציג את הרעיון פומבית בשבוע שעבר באותו הכנס של נאום סופר ספרטה.
מועצת החימוש העליונה היא גלגול של מינהלת כחול לבן לעצמאות חימושית שהוצעה בדו"ח של ועדת נגל (בעמוד 100). הרעיון הכללי נשמע נהדר. המועצה תראה את כל צורכי החימוש יחד ותגבש תוכנית חימוש לעשור קדימה. בראש המועצה יעמוד מנכ"ל משרד הביטחון, ויהיו בה גם נציגים ממשרד האוצר ומהמועצה לביטחון לאומי (מל"ל). קשה להתנגד ליוזמה שמטרתה אימוץ ראייה כוללת וארוכת טווח, במיוחד למשרד האוצר.
אלא שכמו תמיד, הוויכוח הוא בפרטים הקטנים. ראשית, המונח "חימושים" לא כולל רק קליעים וחומרי נפץ, אלא גם שאלות כמו בניית קווי ייצור לחימושים, מקומות האחסון של החימושים, מיגון של החימושים ושל קווי הייצור ואולי הורדתם אל מתחת לקרקע. מנגד, המונח חימושים לא כולל השקעה ב"מערכות נשק" כמו טנקים, נגמ"שים, מטוסים. המשמעות היא שמצד אחד, המועצה הזו תחליט על הרבה מאוד כסף, אך מצד שני, היא לא תמצה את דרישות הרכש של הצבא.
2 צפייה בגלריה
כיפת ברזל. הרעיון של עצמאות ישראלית בייצור נשק כלול בהמלצות ועדת נגל
(צילום: חיל האוויר הישראלי)
נקודת מחלוקת נוספת היא שאלת הסמכויות של המועצה. במשרד הביטחון רוצים שהוועדה תגיש את המלצותיה ישירות לקבינט ותדלג על ועדת השרים לענייני הצטיידות (הוועדה שמאשרת היום פרויקטים ביטחוניים במאות מיליוני שקלים). מבחינתם, לזה נתניהו התכוון כשאמר "לחתוך בבירוקרטיה". מבחינת משרד האוצר, המשמעות היא שההכרעה על התקציב הועברה מוועדת השרים למנכ"ל משרד הביטחון, שכן הקבינט לא בנוי באוריינטציה כלכלית ושם תמיד יאשרו פרויקט שמגיע מהמועצה העליונה לחימוש.
נשאלת גם השאלה האם המועצה הזו תמליץ את המלצותיה מתוך הסתכלות על צד האילוצים הכלכליים (המקורות) או שמא תמליץ מבלי לתת את הדעת לאילוצים תקציביים. ברור שאם מדובר במועצה שלא מעוניינת לדרוש תוספת תקציב לא היה צורך בהקמת הוועדה. משרד הביטחון היה מקים ועדה פנימית ועושה הסטות פנימיות בתקציב. המועצה נועדה למעשה להגדיל את תקציב משרד הביטחון. כאן נשאלת השאלה איך תוחמים את ההגדלה הזו, איך מוודאים שההמלצות מתכתבות עם המציאות הכלכלית.
במשרד הביטחון מגלגלים כבר כמה שבועות טיוטה של הצעת ממשלה. במל"ל כמעט שלא התווכחו על ההצעה. רק ביקשו לשנות את שם המועצה ואולי יבקשו להרחיב את תחומי העיסוק שלה. במשרד המשפטים מבקשים לוודא שהסעיפים הנוגעים להעדפת רכש כחול לבן עומדים בהסכמים הבינלאומיים שישראל חתומה עליהם ולא פוגעים בשוק החופשי ובתחרות ההוגנת. לעומת זאת, במשרד האוצר אומרים כי הטיוטה הנוכחית היא אפילו לא בסיס למשא ומתן.
במקום להקים מועצת חימוש ובמקום "לזרז את החשכ"לים ואת המשפטנים", נתניהו יכול לצלול לסוגיה ולקבל החלטות. אבל זה לא באופי שלו
אפשר להיתמם ולהתעלם מההתנגדות של משרד האוצר. כמו שאמר לכלכליסט בכיר במערכת הביטחון: "כל הזמן הם אומרים שאנחנו לא מערבים אותם בתהליכים, הנה כאן הם מעורבים מההתחלה". אלא שהחששות במשרד האוצר עמוקים יותר. הם חוששים מהקמה של גוף חדש שיכול בעתיד להיות מקור לעוד דרישות תקציביות. צורת המחשבה במשרד האוצר היא פשוטה: האם המהלך הזה מגדיל את כוח המיקוח התקציבי של משרד הביטחון או מקטין אותו. מבחינת האוצר, כל מהלך שבנקודת זמן זו מחזק את כוח המיקוח של משרד הביטחון הוא שגוי. יש צדק בעמדה של האוצר, שכן הסנטימנט הפוליטי והציבורי משתנה כעת לטובת הגדלת תקציב הביטחון ולכן יש לוודא שניתן לרסן אותו. יש לוודאי שאל מול הקוראים להגדיל את תקציב הביטחון יש "פקידים" שמנסים למתן את הגידול.
שאלת היסוד שיש לשאול סביב מועצת החימוש העליונה היא מה הצורך בהקמת גוף חדש. את הדיונים על צורכי החימוש ניתן לקיים גם כיום בתוך משרד הביטחון או אל מול משרד האוצר. התשובה שנותנים במערכת הביטחון היא שבישראל עובדים מאוד לאט, לוקח זמן עד שמאשרים תקציב ופרויקטים. ובכך הם מתחברים לדברי ראש הממשלה נתניהו על קיצוץ בביורוקרטיה.
אלא שכדי לחסוך זמן של דיונים אין צורך להקים מועצת חימוש עליונה. יש צורך בהנהגה חרוצה שיודעת להכריע או להניע קבלת החלטות. במקום מועצת חימוש עליונה, במקום "לזרז את החשכ"לים ואת המשפטנים", נתניהו יכול לצלול לסוגיה, להתעמת עם שר האוצר שלו, לקבל החלטות, ואולי אף לזרז את תקציב 2026. אלא שאופיו הדחייני של נתניהו הפך למעין נתון קבוע של המערכת הפוליטית בישראל. וכדי להתגבר על הדחיינות וההססנות, יש צורך בהקמת מועצת חימוש שספק אם תשפר את הקצאת תקציב הביטחון.
