ישראל חייבת להיות חלק מהפתרון - לא מהבעיה - גם בסוגיות האקלים
לראשונה מאז שהחלה להשתתף בוועידות האו"ם לשינויי האקלים, ישראל לא תשלח משלחת מדינית רשמית ל COP30, הכנס המרכזי והחשוב בעולם לשיתופי פעולה וקבלת החלטות בתחום הפיתוח והאקלים, שייערך השנה בברזיל ולא צפויה לפתוח בו ביתן.
ההחלטה, שהתקבלה על רקע הביקורת העולמית על המלחמה בעזה והחשש מפרובוקציות כלפי המשלחת הישראלית, היא דרמטית במובהק, אולם, בניגוד לסברה, אינה גזירת גורל ולא סותמת את הגולל על מעמדנו העולמי בתחום שמירת האקלים והפיתוח הבינלאומי. דווקא בימים בהם ישראל נתפסת לעיתים קרובות כחלק מהבעיה, חיוני להבליט את תרומתה האפשרית לפתרונות גלובליים.
לפני הכל, חשוב להבהיר שאין לייפות את המציאות. להיעדרות מהכנס השלכות העלולות לפגוע במעמדינו בתחום שינוי האקלים והפיתוח. בין היתר, היא מפחיתה את השפעתה של ישראל על ניסוח קווי ה-NDC ל-2035 (נהלים גלובליים שיחולו על מדינות העולם בתחום שמירה על האקלים), מצמצמת את יכולת ההשפעה על מסלולי מימון למדינות מתפתחות, פוגעת בהזדמנויות כלכליות לחדשנות ישראלית ומחלישה את הדיפלומטיה הרכה שהמדינה טיפחה במשך שנים. מעבר לכך, היא גם מצמצמת את הגישה של נציגי חברות מהמגזר הפרטי וארגוני סביבה לפלטפורמות בינלאומיות מרכזיות.
עם זאת, למרות ההיעדרות הרשמית, ישראל עדיין מחזיקה בפוטנציאל עצום בתחום הפיתוח ושינוי האקלים. המדינה היא בית לארגונים ועמותות פעילים ברחבי העולם, חברות טכנולוגיה חדשניות בתחום מים, חקלאות, אנרגיות מתחדשות ובריאות־ אקלים, וכן לאקדמיה שמובילה מחקרים ותכניות הכשרה בינלאומיות.
לאורך השנים, השתתפותה של ישראל בוועידות COP אפשרה יצירת שיתופי פעולה אזוריים יוצאי דופן, כולל עם מדינות עם מעט קשרים דיפלומטיים רשמיים, וחיזקה את מיתוגה כחדשנית ומובילה בתחומי האקלים טק. אלו תחומים הממקמים את ישראל כשחקנית שמסוגלת להציע פתרונות ממשיים לאתגרים עולמיים – ולא רק להיתפס כגורם שלילי בהקשרים אחרים. ריבוי השחקנים המקומיים והידע המצטבר מאפשרים לה לשמור על מעמדה גם במצבי משבר. כל אלה אמורים וצריכים לשמש אותה גם כיום, כשדומה שמעמדנו הבינלאומי בתחום הולך ונחלש.
כדי למנוע הידרדרות ולשמר את הרלוונטיות של ישראל בעולם, יש לפעול בכמה חזיתות במקביל (בחלקן המדינה כבר פעלה בעבר אולם אלו נזנחו בשנים האחרונות):
• גיבוש אסטרטגיית אקלים לאומית לייצוג בינלאומי - קביעת יעדים, נרטיב ומסרים אחידים, שיחזקו את מיצוב ישראל גם בהיעדרות פיזית מהוועידה.
• אירוע "מיני COP " בישראל - כנס מקביל היברידי עם שידור חי לדוברים בינלאומיים, מותאם לנושאים עיקריים של COP30 (למשל בריאות, חינוך, אנרגיה, תחבורה ומסחר), שיחבר בין שחקנים אזרחיים, עסקיים וממשלתיים וייצר נראות והשפעה ויספק גישה לעולם לסטודנטים וחוקרים, המהווים הדור הבא של העוסקים בתחום.
• השתתפות בפיילוטים ומסגרות רב לאומיות- הצטרפות כשותפה בפרויקטים אזוריים או עולמיים, דוגמת ה- EMME CCI , יוזמות בריאות אקלים של WHO או יוזמות יערות וטבע, תוך שיתוף בידע מפרויקטים מוכחים של מש"ב עם המלצה למדדים לשנת 2026.
• הפצה דיגיטלית של עמדות ישראליות – פרסום מסמך מדיניות או טיוטת NDC 2035 והפצתו לגורמים בינלאומיים, כתבים ומשקיעים, כדי לשמור על השפעה מדינית, כלכלית ומדעית.
• הקמת צוות בינמגזרי קבוע - משרדי ממשלה, ארגוני חברה אזרחית ואקדמיה, שיפעל כל השנה ולא רק לקראת כנס שנתי. תפקידו לרכז את המידע, הקשרים והמשאבים הדרושים לפעולה מתואמת בזירה הבינלאומית.
היעדרות רשמית של ישראל היא תמרור אזהרה ואף בעלת פוטנציאל נזק לקהילת הפיתוח ושינוי האקלים הפועלת בישראל. אולם, במקום לראות בה גזירת גורל, על הקהילה לראות בה קריאת השכמה, אסטרטגיה מוסדרת ושיתוף פעולה בין מגזרים, ישראל יכולה לשמור על מעמדה הבינלאומי בתחום, להמשיך להוביל בפרויקטים משמעותיים ולוודא שהיא נשארת שחקנית רלוונטית בזירה האקלימית והפיתוחית העולמית. ולוודא שהיא נתפסת כחלק מהפתרון, ולא רק כחלק מהבעיה.
הכותבת היא מנכ"לית 'סיד ישראל', ארגון הגג של הקהילה הישראלית בתחומי הסיוע והפיתוח הבינלאומי
