עימות בין האוצר למעסיקים על הסיוע לעסקים בשאגת הארי: "המתווה הגרוע מאז הקורונה"
באוצר מזהירים מכפל פיצוי ומתנגדים לדרישת המעסיקים כי עובדים שהוצאו לחל"ת בשבוע הראשון למלחמה יקבלו כ־70% משכרם דרך הביטוח הלאומי - ולאחר חזרתם לעבודה תשתתף המדינה גם בעד כ־75% מעלות שכרם, בהתאם לירידה בהכנסות העסק. מנגד המעסיקים טוענים שהמתווה לא מכסה את אובדן ההכנסות ומכנים אותו “הגרוע מאז הקורונה”
מתוה הסיוע לעסקים בגין 'שאגת הארי' מוסיף להסתבך: בשעות האחרונות נרשמת מתיחות קשה בין האוצר לבין המעסיקים סביב הפרטים של מתוה הסיוע לעסקים, הדיונים בוועדת הכספים סביב המתווה הופסקו, והאוצר קיים תדרוך לעיתונאים נגד עמדת המעסיקים, והאשים את המעסיקים בכך שהם מפרים סיכומים, דורשים כפל פיצוי, ומבקשים לפגוע בעובדים.
המעסיקים מצידם משיבים גם הם אש: ירון גינדי, ראש לשכת יועצי המס אמר כי "מדובר במתווה הגרוע ביותר לעסקים מתקופת הקורונה ועד היום". שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר אמר כי "שר האוצר סירס ורוקן את החלטת ראש הממשלה מתוכן, וכעת המנגנון מעניש מעסיקים ולא מסייע להם".
הויכוח בין הצדדים מתמקד בשאלה האם יהיה ניתן גם להוציא עובדים לחל"ת וגם לזכות ל'מענק בגין הוצאות שכר'. בכדי להבין את הויכוח צריך לצלול קצת יותר לפרטים. נקודת המוצא של האוצר הציעה למעסיקים שני מסלולים של השתתפות בשכר העובד. המסלול הראשון הוא הוצאה לחל"ת למשך מינימום של 14 יום. במקרה כזה, השכר לעובד ישולם באופן חלקי (כ-70%) על ידי ביטוח לאומי. המסלול השני, הוא שהמדינה תשתתף בהוצאות השכר של העובד, כאשר גובה ההשתתפות ייקבע לפי היקף הירידה במחזור. כלומר, אם היתה ירידת מחזור של 50%, הרי שהמדינה תשלם 50% מהשכר כפול 75%. התנאי לקבלת ההשתתפות בהוצאות השכר של העובד הוא שלא מוציאים את העובד לחל"ת ומשלמים לו 100% משכרו.
בשבועות האחרונים המעסיקים התלוננו כל העת על כך שלא ניתן להוציא עובדים לחל"ת לחמישה ימים בלבד. התלונה היתה רלוונטית במיוחד לעסקים גדולים (עם מחזור של יותר מ-400 מיליון שקל בשנה) שנפתחו בשבוע השני של המלחמה. עסקים אלו לא היו זכאים למענק השתתפות בגין השכר. בלחץ המעסיקים וחברי ועדת הכספים, משרד האוצר נכנע בסוגיה הזו, ונקבע כי ניתן יהיה להוציא עובדים לחל"ת גם למשך 5 ימים בלבד. זה כאמור סייע לעסקים גדולים שכעת לא ישלמו מכיסם את שכר העובדים על השבוע הראשון של המלחמה.
אלא שמרגע שנפתחה האפשרות להוציא לחל"ת עובדים למשך 5 ימים בלבד, טענו המעסיקים כי על האוצר לאפשר את מבנה הפיצוי הבא - בשבוע הראשון העובד ייצא לחל"ת, והמדינה תשלם 70% משכרו. אבל אם החזירו את העובד לעבוד, ועדיין יש ירידה חדה בהכנסות של העסק. אז הם מצפים שעל התקופה שהעובד חזר לעבוד, המדינה תשתתף בשכרו בשיעור של 75%. כלומר, אם פיצריה הוציאה את ארבעת עובדיה לחל"ת בשבוע הראשון, העובדים חזרו לעבוד בשבוע השני, אבל הפיצריה מציגה ירידה של 30% במחזור ההכנסות של מרץ אפריל, הרי שהם רוצים שהמדינה תשתתף בעלויות השכר בשבועות שהעובדים כן עבדו.
במילים פשוטות יותר: המעסיקים טוענים כי דרישתם היתה בעצם להעמיק את היקף הסיוע לעסקים שמגלגלים מחזור של בין 300 אלף ל-400 מיליון בשנה, ולכן פתיחת האפשרות לחל"ת בגין 5 ימים ללא מתן 'השתתפות בשכר', היא חסרת משמעות בשבילם, מכיוון שרוב העסקים יעדיפו גם כעת להישאר במתוה שבו הם נושאים בעלויות העובדים בגין השבוע הראשון כדי לקבל את ההשתתפות בשכר. אבל באוצר אומרים, שהם בשום שלב לא חשבו לוותר על התמריץ להשאיר את העובדים בעבודה, ולא להוציאם לחל"ת.
אחת הטענות החזקות ביותר של משרד האוצר היא שאם דרישת המעסיקים תתקבל, הרי שכל המעסיקים יוציאו את העובדים לחל"ת על השבוע הראשון של המלחמה, ואז העובדים יקבלו רק 70% משכרם כדמי אבטלה. זאת לעומת המצב שבו המעסיק מקבל 'השתתפות בשכר' שהוא מתחייב לתת שכר מלא לגמרי לעובד. המעסיקים מנגד מזכירים כי היציאה לחל"ת תלויה ברצונו של העובד. אבל ברור לכל כי יחסי הכוח אינם לטובת העובדים. כמו כן, המעסיקים יכולים לטעון כי המדינה מוזמנת להעלות את שכר העובדים בחל"ת ל-100%.
העסקים רוצים שיפצו אותם גם על אובדן הרווח
למרות שהצדדים תוקפים האחד את השני בבוטות, וכל צד מבקש להציג את השני כלא-הגיוני, כחזירי, וקמצן. המחלוקת בין הצדדים סבירה ומשקפת שתי תפיסות עולם. האוצר מבחינתו סבור כי הוא לא אמור לפצות שום עסק על הנזקים העקיפים שנגרמו לו. האוצר מעוניין רק למנוע קריסה של עסקים ומצבים קיצוניים של עוני והסתבכות כלכלית. השם הרשמי שהאוצר נותן למתוה הסיוע הזה הוא 'מענקי המשכיות עסקית', ולכן מנקודת מבט זו, ברור שהם לא מנסים לפצות על 'אובדן הרווח', הם לא מנסים לתת לבעל העסק את 'ההכנסות שהיה לו אילולא פרצה מלחמה'. ועוד יותר ברור, שהם רוצים שיישאר בפעם הבאה תמריץ להשאיר את העובדים, ולכן, הם רוצים לייצר מצב חברתי ותרבותי שבו ברור כי 'השתתפות עמוקה יותר בשכר' תגיע רק במקרה של נכונות להשאיר את העובדים בעסק.
מאידך, העסקים לא באמת מתחברים לנרטיב הזה. תפיסת העולם הבסיסית שלהם היא שעל האוצר והמדינה לפצות פיצוי מלא גם על אובדן הרווח בגין המלחמה, ולכן מבחינתם, כל דרך להגדיל את היקפי הפיצוי היא סבירה. במיוחד כשאין מחלוקת בין הצדדים, שגם הפיצוי המוגדל שדורשים העסקים לא יביאו את העסקים הישרים (יש הרבה רמאויות סביב המתווים הללו, ש"ט) לאותה רמת רווחיות שהיתה ללא המלחמה.
