החזית הירוקה
דו"ח המשרד להגנת הסביבה חושף: הממשלה רחוקה מיעדי הפליטות
לפי הדו"ח שהוגש השבוע לאו"ם, אם התוכניות ימשיכו להזדחל בעצלתיים, להיתקל בהתנגדות האוצר ולסבול מקיצוץ תקציבי, ב־2030 צמצום הפליטות לא יגיע ליעד של 27% בהשוואה ל־2015 אלא ל־19% בלבד, וגם זה בתסריט האופטימי של הפסקת השימוש בפחם
לאורך העשור האחרון הרבו ממשלות ישראל להתהדר בהבטחות נוצצות בתחום האקלים והסביבה: הפחתה של 27% מפליטות הפחמן הדו־חמצני עד סוף העשור, 20% אנרגיה מתחדשת, סוף עידן הפחם עד 2026, איסור שיווק כלי רכב מזהמים ועוד. אולם דו"ח של המשרד להגנת הסביבה שהוגש השבוע לאו"ם חושף פעם נוספת מציאות עגומה.
לפי קצב ההתקדמות הנוכחי, בסוף העשור תצמצם ישראל 19% מהפליטות בלבד – במקרה הטוב, ורק אם תחנות הכוח הפחמיות ייסגרו. אלא שהסבתן מתעכבת באופן משמעותי ועשויה לגלוש גם לעשור הבא. בנוסף לכך שורה ארוכה של התחייבויות בענפי המשק השונים בכלל לא נמצאות במסלול בר־השגה, וצעדים משמעותיים שעליהם הצהירה הממשלה בשנים האחרונות כלל לא מיושמים.
בדומה ליתר המדינות החתומות על אמנת האקלים של האו"ם, ישראל מחויבת להגיש דו"ח שקיפות (BTR). הדו"ח סוקר את התקדמות הממשלה בהשגת יעדי הפחתת הפליטות שנקבעו לשנת 2030, וכן את מקורות הפליטה של גזי חממה, את הצעדים והמדיניות הננקטים להפחתת הפליטות ואת ההיערכות להחרפת משבר האקלים.
ב־2022 עלו הפליטות של ישראל בכ־0.4% בהשוואה ל־2021 – במקום לרדת (רק כדי לסבר את האוזן, מ־1996 עד 2022 גדלו הפליטות ב־40%). 77.5% מהפליטות מקורן בשריפת דלקים, ומהם 45.2% מגיעות משריפת דלקים לייצור חשמל וזיקוק דלקים. אם הדחיינות הממשלתית בהשגת היעדים תימשך, שיעור הפליטות בענף הפסולת יפחת ב־18% במקום ב־47%, פליטות התעשייה יפחתו ב־19% במקום ב־30% (בזמן שב־2022 הן עלו בכ־15% בהשוואה ל־2015), פליטות מייצור חשמל יפחתו ב־30% במקום ב־32%, הזיהום התחבורתי (תחום שבו הוצבו יעדים לעלייה מדודה ולא להפחתה, בניגוד למדינות העולם) יגבר ב־0.8% במקום ב־3.3%, ופליטת גזי החממה באופן כללי תפחת ב־19%, במקרה הטוב, ולא ב־27%. במשרד האוצר סבורים שנגיע ל־12%.
יש גם חדשות טובות
ירידה של 9.5% בפליטות מייצור חשמל מאז 2015 בזכות צמצום השימוש בדלקים מזהמים
יש גם חדשות טובות – נרשמה ירידה של 9.5% בפליטות מייצור חשמל מאז 2015 (לא מדובר בהישג חריג ברמה הבינלאומית) בזכות צמצום השימוש בדלקים מזהמים כמו פחם (מ־26% ב־2020 ל־22% ב־2022) וגז, והכנסת אנרגיה מתחדשת, שאף שהיא רחוקה מהיעדים שהוצבו, או מההישגים במדינות המפותחות, מפיקה כ־12% מהחשמל.
גם התמונה העתידית לא חייבת להיות קודרת. ישראל אומנם התחייבה ליעד הפחתה צנוע למדי בהשוואה עולמית, 27% בהשוואה ל־2015, אולם היא יכולה להשיג את היעד ואף להגיע להפחתה של 29%, אם תיאות לפעול בנושא. מה נדרש? למשל, לקבוע יעדי הפחתה קשיחים ומעוגנים בחוק, לסגור את היחידות הפחמיות באורות רבין ולהשלים את ההסבה ברוטנברג, לקדם אנרגיה מתחדשת, לקבוע יעדי פליטות ליבואני רכב, לסייע לתעשייה לאמץ קדמה, ולצמצם הטמנת פסולת.
בדו"ח שהוגש לאו"ם, המשרד להגנת הסביבה מפרט באריכות תוכניות שונות שהממשלה הצהירה עליהן, אך במרבית הפעמים אינו מציין שהתוכניות תקועות לחלוטין, לא מקודמות, מזדחלות בעצלתיים או עומדות מול התנגדות איתנה של משרד האוצר.
כמו כן צוינו צעדים חסרי משמעות. כך, למשל, צוין מס הפחמן שהנהיג משרד האוצר, ואשר רק בחודש שעבר ה־OECD הבהיר כי המס הזה אינו אפקטיבי. עוד צוינו צעדים כמעט חסרי משמעות במונחי הפחתת פליטות כמו טקסונומיה פיננסית (השקעות לפי הנזק הסביבתי) שהגה המשרד להגנת הסביבה, מנגנון וולונטרי לעסקים, שרק עסקים אחדים הצטרפו אליו; השקעות "משמעותיות" בחדשנות אקלים בזמן שהשרה עידית סילמן הסכימה לקיצוץ של 200 מיליון שקל מתקציב האקלים של משרדה, זאת לצד קיצוץ חצי מתקציב המדענית הראשית במשרד החקלאות, ולצד פגיעה משמעותית גם בתקציבי המדען הראשי במשרד האנרגיה. עוד צוינה בדו"ח התוכנית הלאומית לקירור עירוני, שלא תוקצבה בשקל אחד תחת ממשלת נתניהו.
במסמך המהודר שהוגש לאו"ם גם צוין חגיגית כי "ישראל מתכוונת לחוקק חוק אקלים שיקבע מנגנונים שיבטיחו את יכולתה של המדינה להפחית פליטות גזי חממה ולהיערך לשינויי האקלים". אלא שאותו חוק הוחלש מאוד עם הפיכת היעדים לוולונטריים בלבד ללא מנגנוני אכיפה, ובינתיים חקיקתו נבלמה על ידי משרד האוצר. כמו כן האוצר בלם צעדים בענף הרכב כמו הגבלת יבוא של רכבים מזהמים.
משרד האוצר הואשם שוב ושוב על ידי מבקר המדינה כגורם שמכשיל בעקביות צעדים שמטרתם היערכות לשינויי האקלים או הפחתת פליטות פחמן. זאת בשעה שהמשמעות הישירה של הפחתת פליטה היא הפחתת זיהום אוויר והפחתת תמותה. רק לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה הערכת חסר מבעיתה, שלפיה כ־5,300 ישראלים בשנה מתים מזיהום אוויר.
ולא נראה שיש סיכוי לשינוי בעתיד הקרוב, שעה שחברים בממשלה דורשים לקפד כל יוזמה בתחום בהשראת הקו שמוביל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לא רק שהם מתנגדים לקידום חוק אקלים, אלא שהם חוככים ברעיון להפוך את ישראל למעצמה פוסילית. בזמן שהמעבר לאנרגיה מתחדשת תקוע, ויו"ר רשות החשמל אף מודה כי לא תהיה עמידה ביעדים, הממשלה מבקשת לאשר תחנות כוח חדשות, להקים מתקני הפקת פצלי שמן (האנרגיה המזהמת ביותר שניתן להעלות כיום על הדעת), לחפש נפט בערבה ועוד.
גם הפרידה מהפחם מתרחקת: כבר ברור לכל שהממשלה לא תעמוד בהבטחה לסיים את עידן הפחם ב־2026, ובממשלה כבר חוזים את השארתו בתמהיל האנרגיה המקומי לעוד כעשור. זאת בזמן שמדינות אחרות כבר נפרדות מאותו דלק רעיל לסביבה ולאדם. כך, למשל, פורטוגל סגרה את תחנת הכוח הפחמית האחרונה שלה ב־2021, ומדינות אחרות הפחיתו משמעותית את השימוש בפחם ובגז לטובת אנרגיה מתחדשת.
חשש מהתרופפות עולמית
טראמפ עלול להוביל להתרופפות המחויבות כלפי הסכם האקלים בקרב מדינות אחרות
ארצות הברית של דונלד טראמפ החליטה להילחם דווקא במדע ובתעשייה הנקייה, והיא אף עלולה להוביל להתרופפות המחויבות כלפי הסכם האקלים בקרב מדינות אחרות. את המחיר על אי־הפחתת הפליטות ואי־ההיערכות לשינויי האקלים ישלמו הדורות הבאים, ולא רק הם. לפי מחקר חדש שפורסם החודש ב־Environmental Research Letters, הכלכלה הגלובלית יותר פגיעה לשינויי אקלים ממה שחשבנו, והמודלים הכלכליים ממעיטים בערכם, שעה שהם מתמקדים בהשלכות מקומיות ולא באופן ההשפעה של אירועים שונים על הכלכלות באופן רחב.
ההתחממות עלולה לא רק לשכתב דפוסי מזג אוויר ולצייר מחדש את קווי החוף, אלא להכות בעוצמה בארנק שלנו. היא עלולה לכווץ את הכלכלה העולמית ב־11% עד סוף המאה, ולהפוך את האדם הממוצע לעני יותר ב־40% במקרה שהטמפרטורה תעלה ב־4 מעלות צלזיוס – תרחיש הנחשב לריאלי. אפילו עלייה מתונה יותר של 2 מעלות צלזיוס, מעט מעל היעד של 1.5 מעלות צלזיוס של הסכם פריז – עלולה להפחית את התמ"ג ולקצץ ב־16% את ההכנסה העולמית לאדם (מסלול ההתקדמות הנוכחי מוביל לעלייה של 3 מעלות צלזיוס).
