3 שנים ל-7.10
המסעדה האשקלונית שמבשלת כבר 77 שנה - גם אחרי הטרגדיה המשפחתית
חני הייניק איבדה את אחיה יומיים אחרי 7 באוקטובר, אבל המסעדה שלה באשקלון לא מרגישה כמו אתר הנצחה. ביקור ב"הניצחון של חני", יורשת המוסד הרומני מ־1949, שבו הצויקה זורמת, מרק הצ'ורבה נפלא והצחוק לא נפסק
חני הייניק מתרוצצת בין השולחנות. מחבקת, מגישה צ'ורבה, מוזגת צויקה (תזקיק שזיפים) ווישניאק (ליקר דובדבנים) שהביאה בבקבוקי מים מינרליים מטיול ברומניה. למתבונן מהצד קשה לדמיין מה עבר עליה בשלוש השנים האחרונות. ואולי גם לא צריך, כי החיים נמשכים. "ימי זיכרון זה בשביל מי שלא קרה לו כלום. לא בשבילנו. בשבילנו זה יום זיכרון כל יום", היא אומרת, ולמרות זאת כל הזמן מחייכת וצוחקת.
אנחנו אוכלים אצלה בשבת בצהריים, ביום שמחת תורה. שלוש שנים בדיוק אחרי אותה שמחת תורה נוראה. בעוד ארבעה ימים יהיה 7 באוקטובר, וגם אזכרה לאחיה. ראובן הייניק נרצח ב־9 באוקטובר ברפת של כיסופים, שבה עבד שנים ואליה חזר למרות הסיכון הנורא. מישהו הרי היה צריך להאכיל את הפרות ולחלוב אותן. ברפת חיכו לו מחבלים שהסתתרו בה מאז השבת השחורה, וירו בו. "רק אחרי עשרה ימים קיבלנו את הגופה, שהיתה בשורה (בסיס הזיהוי של צה״ל)", היא מספרת.
יש במסעדה פינת הנצחה, אבל לא לראובן אלא לחיילים שנהרגו ב־7 באוקטובר. ובכל זאת, שום דבר כאן לא מרגיש כמו אתר הנצחה. הניצחון של חני הוא מקום חי ובועט ובעיקר שמח וביתי.
"אני לא אוהבת שאומרים שזה אוכל ביתי. זו מילה איומה. מה זה ביתי? זה לא בית, זו מסעדה". אני מבין ועונה שלטעמי מדובר בכל זאת באוכל ביתי. רק לא מהבית שלי, לצערי. התפריט כולל מרק צ'ורבה נפלא, הלא הוא מרק הירקות הרומני החמוץ, שהיא מגישה בגרסה עם כדורי עוף. "זה צ'ורבה דה פרישוארה", היא אומרת בגאווה. לפני הצ'ורבה מגיעים כמובן סלט חציל רומני מתובל בעדינות ואיקרה עם המון בצל אדום קצוץ (ערמה כזאת מונחת גם ליד החציל, לצד קוביות עגבנייה). אתה מעמיס לך על החלה הקטנה הלוהטת ולא יודע את נפשך מרוב עונג.
המסעדה נפתחה ב־1949 במדרחוב של אשקלון על ידי ישעיהו וסוריקה לייבושור, והוריה של חני, גבריאלה ויוסף הייניק, הצטרפו אליהם. הניצחון, שמה המקורי של המסעדה, התייחס לניצחון במלחמת השחרור. אחרי שדור המייסדים פרש וסגר סופית את המקום ההיסטורי ההוא ב־2019, החליטה הייניק להמשיך את דרכם. הוריה אמנם לא רצו שהיא תמשיך במקצוע הקשה והלא מתגמל, אך היא פתחה בחצר ביתה מעין מסעדה לסופי שבוע. ואז, לפני קצת יותר משלוש שנים, פתחה מסעדה של ממש, במתחם השוק הישן. היא חולשת ביד רמה על המסעדה הקטנה והמקסימה שלה ושל בת זוגה דפי רוטנברג. אף אחת מהן לא חלמה שיום אחד הן ינהלו מסעדה משותפת.
"אני לא אוהבת שקוראים לנו מסעדה רומנית. מסעדה רומנית זה לא סקסי", היא אומרת ומסבירה: "זה נתפס כשמורת טבע כזו של אשכנזים, ואני רוצה שיבואו גם אחרים".
ולא שלא באים. באים ועוד איך. "כל הלקוחות שלי מתל אביב בכלל", היא צוחקת. "טוב, לא ממש נשארו כאן רומנים", היא מתארת בעיה מוכרת. אני מסתכל מסביב וחלק גדול מהקהל אכן מבוגר מאוד. אבל לא כולם. אחד הלקוחות מספר להייניק שסבתא שלו עוד אכלה אצל הוריה וסבא שלו לימד את אחיה המנוח לחלוב.
כאמור, זו אחת המסעדות הוותיקות בארץ, אבל שום דבר כאן לא נפוח מחשיבות עצמית. עכשיו מגיע לשולחן הכרוב הממולא, מנת אדירים של שני צינורות כרוב ממולאים בבשר ומשתכשכים ברוטב אדום נהדר. ואחריו הקבב הרומני עם הצ'יפס. לידו קערית של מי שום, אלא מה.
לפני הטיפ
צ'ורבה:
42 שקל
איקרה:
42 שקל
חצילים:
38 שקל
ורניקס:
42 שקל
קבב:
84 שקל
כרוב ממולא:
53 שקל
ממליגה:
64 שקל למנה (אבל אפשר גם כתוספת קטנה ליד הכרוב)
פפנאש:
48 שקל
גם הייניק וגם רוטנברג היו נשואות בעבר לגברים, ולשתיהן ילדים גדולים. כך שהניצחון שלהן הוא גם על המלחמה וגם על המוסכמות החברתיות, שבאשקלון הן בכל זאת קצת יותר קשוחות. ועכשיו גם על השכול הנורא. "לא היה בכלל זמן להתעסק עם זה כל השלוש שנים האלה", היא אומרת ומציינת כמעט כבדרך אגב שביום שבו אחיה נרצח גם נפל בחצר של ביתה טיל מעזה.
יש בתפריט גם שניצל בשם "שניצל ראובן", לזכר אחיה, והוא שניצל בקר, נדיר כידוע במקומותינו. ראובן אהב בשר. אבל יש גם שניצל עוף למי שחייב, וגם דג דניס על האש, כנראה כדי להוכיח שלא הכל רומני כאן. התפריט באמת מנסה לברוח קצת מהשורשים הרומניים עם מנות כמו טחינה וסלט ירקות עם או בלי ירקות שורש, אבל יש גם ורניקס תפוחי אדמה עם בצל מטוגן, שהם קצת יותר אוקראיניים, אבל למי אכפת, כל עוד אפשר לזלול צ'ורבה נהדרת כזו וממליגה עם שמנת חמוצה ליד הכרוב.
שלא לדבר על הפפנאש לקינוח, הלא הן הסופגניות המטוגנות הלוהטות המוגשות כמיטב המסורת עם ריבת דובדבנים ושמנת חמוצה. מנה של חמש סופגניות, שמספיקה לגדוד שלם ולא רק לזוג. עוד שלוק מהצויקה, עוד כוסית וישניאק ואנחנו נפרדים מחני לשלום, הפעם כבר בחיבוקים. הניצחון של חני, יכין 1255, אשקלון
