יותר ילידי ישראל עוזבים, והיקף ההגירה השלילית מישראל זינק בכ־42%
נתוני דו"ח מרכז טאוב חושפים את היקף ההגירה השלילית, הירידה בפריון והזינוק בעזיבת יהודים ילידי ישראל. להגירה השלילית השלכות ביטחוניות וכלכליות רחבות, שכן בריחת מוחות מחלישה את מנועי החדשנות ומעצימה פערים חברתיים
"אנחנו בפתחו של עידן חדש בהתפתחותה הדמוגרפית של ישראל. תקופת השיא של הריבוי הטבעי חלפה, וזאת לצד מאזן הגירה פחות יציב ואף שלילי — שני גורמים המהווים שבירה מובהקת של דפוסי העבר. לאור זאת ברור שמדיניות ההגירה הולכת ונעשית מרכזית יותר בחיזוק הצמיחה הדמוגרפית של ישראל לעשורים הקרובים". כך מסביר פרופ' אלכס וינרב, מנהל המחקר וראש תחום הדמוגרפיה במרכז טאוב, בעקבות ממצאים מדאיגים שמצא לאחר שעיבד את הנתונים הגולמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
שני ממצאים מרכזיים בבדיקה של דו"ח מצב המשק של מכון טאוב: הראשון הוא ההיפוך ההיסטורי בהגירה. כלומר, החל מ־2023 ישראל עוברת להגירה שלילית (יוצאים יותר ישראלים מאשר נכנסים). בשנת 2024, בפעם הרביעית בלבד במאה זו, הפכה ההגירה נטו - מספר המהגרים הנכנסים פחות מספר המהגרים היוצאים (כולל עולים חדשים) — לשלילית; מספר המהגרים שיצאו מישראל היה גבוה ב־26 אלף ממספר המהגרים שנכנסו אליה, וזה כולל עולים חדשים — כוח משמעותי בחיזוק מעמדה הדמוגרפי של ישראל. כלומר, וינרב לא רק מסתפק במאזן הנכנסים והיוצאים (זהו בעצם המספר שמפרסמת הלמ"ס), אלא שהוא גם מכניס לנוסחה את העולים החדשים וכך מתקבל המשתנה המכונה "הגירה נטו". יתרה מזו, בשנת 2025 תימשך מגמה זו והפער צפוי לעמוד על כ־37 אלף ישראלים. כלומר, ההגירה השלילית זינקה ביותר מ־42%.
וינרב מוסיף כי גם בשנת 2026 צפוי מאזן הגירה שלילי. "צניחה זו לעבר מספרים שליליים היא שינוי משמעותי בדפוסי ההגירה בישראל ואין לה תקדים בתולדות המדינה". כלומר, בשנתיים בלבד ישראל "איבדה" כ־60 אלף אזרחים, וכאמור היד עוד נטויה. זאת לעומת החומש שקדם לתקופה הנסקרת (2023-2019) שבו ישראל רשמה הגירה חיובית של יותר מ־24.5 אלף איש בממוצע לשנה (וכ־14.5 אלף בעשור שבין 2013 ל־2023). השורה התחתונה היא זו שמטרידה: בעקבות הצמצום של האוכלוסייה, שיעור הגידול של אוכלוסיית ישראל צפוי לעמוד ב־2025 — לראשונה בהיסטוריה — על פחות מ־1% (0.9%) — מחצית משיעור הריבוי שאפיין את ישראל בשניים וחצי העשורים האחרונים: כ־2% בין 1996 ל־2022.
אפקט המלחמה וההפיכה
הניתוח של דו"ח טאוב שופך אור רב סביב אחד הוויכוחים שעוררו נתוני הלמ"ס בשנתיים האחרונות, מאז שוכללה שיטת הספירה של ישראלים יוצאים. מצד אחד, קולות רבים — בעיקר מהממשלה ומקרב תומכיה — טענו כי בסך הכל העלייה במספר היוצאים מישראל היא תופעה של אוקראינים ורוסים "שברחו מהמלחמה" ובאו לישראל לעשות כאן "סיבוב" (נרשמו כעולים) כדי להגר למדינה מפותחת אחרת. כלומר, שימוש בישראל כמעין מעבר או תחנת ביניים בדרך ליעד אחר.
מנגד, אנשי מקצוע רבים טענו כי הסיפור עמוק הרבה יותר, וכי מדיניות הממשלה — לרבות ההפיכה המשטרית — יחד עם המלחמה, שינו את דפוסי ההתנהגות של ישראלים רבים. מהניתוח של טאוב עולה כי אכן קיימת נוכחות הולכת וגדלה — בקרב ישראלים לא יהודים שלא נולדו בישראל, גם של עולים חדשים, אך לצד זאת יש זינוק חד של ילידי ישראל יהודים בקבוצת היוצאים.
הנה המחשה: בשנים 2025-2021 מספר הצברים היהודים שעזבו את המדינה זינק פי שלושה — מרמה של כ־10 אלף ליותר מ־30 אלף השנה. במהלך תקופה זו ניתן להבחין בגידול עקבי, מתמשך ובלתי פוסק של הקבוצה הזו. מנגד, מספר ילידי ישראל היהודים שחזרו לארץ באותן שנים עמד על כ־11 אלף באופן די קבוע. ומה קרה לגבי תושבי ישראל הלא יהודים שנולדו בחו"ל? מספר היוצאים עמד על כ־8 אלף בשנים 2022-2021, ואכן נרשם זינוק חד לרמה של 17.5 אלף ב־2023 ועוד זינוק ל־28 אלף ב־2024, וב־2025 המספר קטן במקצת (אך נותר עדיין גבוה) לרמה של 22 אלף איש. כלומר, אכן יש גידול חד במשקל הלא יהודים שנולדו בחו"ל בקרב ה"יוצאים" — אך זה קרה במקביל למגמת העזיבה של היהודים ילידי הארץ.
אובדן הכנסות ובריחת מוחות
אך ישנו עוד כוח שמצמצם את האוכלוסייה: הירידה בילודה. בין השנים 2016 ל־2025 ירד שיעור הריבוי הטבעי השנתי של ישראל מ־1.6% ל־1.3%. ירידה חדה במיוחד נצפתה באוכלוסייה הערבית, שבה השיעור ירד מ־2.1% ל־1.6%. רמת הפריון מאופיינת בשונות גבוהה לפי סוגי אוכלוסייה: הפריון של חילוניות ומסורתיות לא דתיות צפוי להתקרב ל־1.7 ילדים לאשה עד סוף 2040 — עדיין גבוה במעט מזה שבמדינות צפון אירופה וצפון אמריקה כיום. בקרב נשים חרדיות הרמה צפויה לרדת ל־4.3 ילדים לאשה — עדיין פי 2.5 מהשיעור בקרב יהודיות לא חרדיות. בחברה הערבית רמת הפריון צפויה לרדת ל־2.7 בקרב נשים דתיות ול־2.0 בקרב לא דתיות. המשמעות היא שמשקלם של החרדים ילך ויגדל ויהיו לכך השלכות מרחיקות לכת.
במחקר שפרסמו בחודש שעבר פרופ' איתי אטר, פרופ' ניתאי ברגמן ודורון זמיר מאוניברסיטת תל־אביב, צוין שגל העזיבה של ישראלים את המדינה מתאפיין בזינוק מדאיג במספר הצעירים, בעלי ההכנסות הגבוהות, המהנדסים ובעלי התארים המדעים. המשמעות של הגירה זו מתבטאת, בין היתר, באובדן הכנסות המדינה ממסים, אבל מעבר לכך באובדן כוח אדם מוכשר כמו רופאים, מהנדסים ואנשי אקדמיה, במה שמכונה "בריחת המוחות", מה שעלול לפגוע גם במחקר, בפיתוח ובחדשנות הטכנולוגית בישראל בטווח הארוך.
