פרשנות
היסטוריה של אסונות לא שינתה את ההתנהלות של קצא"א
אחרי ארבע שנים כחברה ציבורית לחלוטין, קצא"א עדיין מתנהלת כמבצר חסוי שמזלזל בשקיפות ובהגנת הסביבה. ההיסטוריה של אסונות אקולוגיים, קנסות מגוחכים ובונוסים לעובדים מעידה על חברה שמסרבת להפנים את אחריותה הציבורית
חברת הנפט הממשלתית קצא״א היא החברה החסויה בישראל. לפני ארבע שנים הפכה מחברה ציבורית בבעלות פרטית לחברה ציבורית לחלוטין, אולם היא ממשיכה להתנהל בתנאים מיוחדים: במחשכים, תוך הסתרה כמעט גורפת של פעילותה והשלכותיה מהציבור, גם בתחומים שהקשר בינם ובין מעטה סודיות ביטחונית עלום לחלוטין. כעת מסתבר, שאפילו לשקיפות מול משרדי הממשלה או עמידה בתנאים שבהם פועלות החברות הציבוריות – אי אפשר לצפות.
את השנים האחרונות העבירה קצא״א במאבקים משפטיים וציבוריים מול ארגוני סביבה והמשרד להגנת הסביבה, ותג המחיר ששילמה קופתה נחשף כעת לציבור. עורך דינה נהנה מתגמול של 2.5 מיליון שקל בשנה בממוצע והיחצ״ן שלה מ־400 אלף שקל, כשבמינויים ובהחלטה לתגמול של שניהם נמצאו כשלים משמעותיים לפי מבקר המדינה.
צורם לא פחות להיזכר בכך שקצא״א אחראית לחלק מהאסונות הסביבתיים הגדולים ביותר שהתרחשו בישראל, ולאחרים קטנים יותר – אשר גם הם הותירו חותם בטבע הישראלי. למזלה של החברה, הייעוץ המשפטי היקר ככל הנראה השתלם, ועל האסונות שלהם גרמה נקנסה בסכומים נמוכים יותר ממה ששילמה עבור הייעוץ.
כך, למשל, רק 1.5 מיליון שקל על אסון קצא״א בנחל עברונה, ועל אסון קצא״א בנחל צין 1.6 מיליון שקל. האסונות הללו לא מנעו מהחברה לחלק בונוסים לעובדים, ולא לשקף את אחריותם לאובדן הגדול שאיתו נאלץ להתמודד הציבור הישראלי.
הנזקים הסביבתיים שגרמה לא הובילו את קצא״א לבצע השקעות נדרשות כדי להגן היטב על הסביבה, ובאופן אבסורדי – המבקר עצמו החליט כעת לחבק את הנרטיב של החברה, ולדרוש מהמשרד להגנת הסביבה "לנהל סיכונים" כדי לאפשר את הגדלת שינוע היקף הנפט במפרץ אילת, תוך התעלמות מעמדות אנשי הסביבה בתחום.
האם המבקר ישלח גם את הציבור "לנהל סיכונים" ולחצות כביש של 30 קמ"ש כשמכוניות דוהרות בו ב־200 קמ"ש? ספק רב, אבל כשמדובר בסיכון לנכסי טבע, גם המבקר מעדיף כנראה להטיל על הציבור לשלם את מחיר הסיכון, וחלילה, הנזק.
