כשל שוק מכוון: איך הפכה הטעינה החשמלית לבירוקרטיה דיגיטלית
דמיינו שכדי לקנות כיכר לחם, הייתם צריכים להוריד אפליקציה נפרדת לכל מאפייה בעיר. לא רק להוריד - גם להירשם, להזין פרטי אשראי, לחכות לאימות, ולהטעין את הארנק הדיגיטלי מראש. כל מאפייה עם המערכת שלה, כל רשת עם הכללים שלה, וכל קניה קטנה הופכת לבירוקרטיה דיגיטלית מתישה. נשמע אבסורדי? זה בדיוק מה שקורה היום בשוק הטעינה החשמלית בישראל.
אם מישהו מהעתיד היה מציץ לשנת 2025 ומגלה שבעידן הבינה המלאכותית והטכנולוגיה המתקדמת, צרכנים נאלצים לשאת בטלפון שלהם למעלה מ-20 אפליקציות שונות רק כדי לטעון רכב, הוא כנראה היה חושב שזו פרודיה על התקדמות הטכנולוגית. אך לצערנו, זו המציאות המשונה שיצר שוק הטעינה הישראלי, שבו כל מפעיל החליט לבנות ממלכה דיגיטלית סגורה משלו, והצרכן נאלץ להיות אזרח בכולן בו-זמנית.
מצב זה מעיד על כשל שוק יסודי. בשוק תחרותי בריא, הצרכן אמור ליהנות מחופש בחירה וגמישות, לא להיות כפוף למספר רב של מערכות סגורות שאינן מתקשרות זו עם זו. האבסורד הוא שבעוד שתחנת הדלק הרגילה מקבלת כל כרטיס אשראי מכל בנק ובפני עצמה עוברת מהפכה ומעבר לתשלום מבוסס מגע עם טלפון חכם, עמדת טעינה מחייבת אותך "להצטרף למועדון" של כל מפעיל בנפרד.
התופעה הזו יוצרת חסמי כניסה מלאכותיים שפוגעים בתחרותיות. מפעילים מנצלים את חוסר הסטנדרטיזציה כדי ליצור "כליאה" של לקוחות. וכך, מי שכבר הוריד אפליקציה והזין את פרטיו, יעדיף להשתמש באותה רשת גם אם המחירים בה גבוהים יותר או שהשירות פחות טוב. זה מנטרל את כוח המיקוח של הצרכן ומאפשר למפעילים לגבות מחירים מנופחים.
בנוסף, יש כאן גם בעיה אמיתית של אבטחת מידע. כשצרכן נאלץ למסור את פרטי האשראי שלו לעשרות חברות שונות, הוא חושף את עצמו לסיכונים אמיתיים. לא כל מפעיל עמדות טעינה הוא בהכרח מומחה באבטחת מידע ברמה של מוסדות הפיננסיים, ועדיין הוא מחזיק במאגרי מידע רגישים של צרכנים כולל פרטי אשראי המאפשרים חיוב חוזר.
הפתרון לבעיה הזו חייב לכלול סטנדרטיזציה של שיטות התשלום. בדיוק כפי שכל עסק מקבל כרטיסי אשראי מכל חברה, כך צריך להיות גם בתחום הטעינה. הטכנולוגיה לכך זמינה כבר היום - תשלום ישיר במסוף אשראי מאובטח, ללא צורך בהרשמה מוקדמת או הורדת אפליקציות.
כשהצרכן יוכל להגיע לעמדת טעינה כלשהי, לחבר את הרכב, לשלם בכרטיס אשראי ולקבל מעקב אחר הטעינה באמצעות קוד QR פשוט - רק אז השוק יהפוך לתחרותי אמיתי. הצרכן יבחר עמדה על בסיס מיקום, מהירות טעינה ומחיר, לא על בסיס איזו אפליקציה הוא מוכן להוריד.
רגולטורים בתחום האנרגיה צריכים לעשות מה שהם עשו בתחום הטלפונים הסלולריים: לכפות סטנדרטיזציה שמבטיחה פתיחות ותחרות. שוק הטעינה בישראל עדיין בחיתוליו, וזו הזדמנות זהב לתקן את הכשל הזה לפני שהוא מתבסס יותר מדי. בסופו של יום, מטרת הטכנולוגיה היא לשרת את האדם, לא להיפך. נהג שרוצה לטעון את הרכב שלו לא אמור להפוך למומחה בעשרות אפליקציות שונות. הוא אמור להגיע, לטעון, לשלם ולנסוע. בדיוק כפי שעושה בתחנת הדלק.
כדי לקדם חוויית טעינה נגישה, פשוטה ושקופה - על ישראל ללמוד מהסטנדרטים המתקדמים באירופה ובבריטניה: החל מנובמבר 2024, כל עמדת טעינה ציבורית באנגליה מעל 8 קוט"ש חייבת לכלול טרמינל תשלום התומך בתשלום קרבה וארנקים דיגיטליים.
לאור המגמות הגלובליות והתקדמות הרגולציה באירופה, ובראשה רגולציית AFIR שהופכת את השוק האירופי לדוגמה עולמית בתחום טעינת הרכבים החשמליים - ברור כי העתיד טמון בנגישות, פשטות ואחידות. התקנת מסופי סליקה חכמים, פיזיים או מבוססי תשלום קרבה, אינה רק דרישה רגולטורית כי אם אמצעי הכרחי ליצירת חוויית משתמש חיובית שמעודדת מעבר רחב לרכב חשמלי. על ישראל לאמץ סטנדרטים אלה בהקדם, כדי להשתלב בשוק הגלובלי ולהוביל את מהפכת התחבורה החכמה גם בזירה המקומית.
ינון רביב הוא סמנכ"ל בכיר להתרחבות עסקית בנאייקס
