בנק ישראל משלם לעובדיו כמעט פי שניים מהממוצע במגזר הציבורי
מערכת מידע חדשה של אגף השכר באוצר מאפשרת להשוות בין כ־673 אלף עובדים ב־780 גופים ציבוריים. השכר הממוצע בבנק ישראל מגיע לכ־35 אלף שקל בחודש, הפער בין העשירון העליון לתחתון הוא הגבוה במגזר הציבורי, ועלות ההעסקה של בעלי החוזים האישיים מגיעה ל־84.5 אלף שקל בחודש
אגף השכר במשרד האוצר השיק מערכת מידע חדשה על השכר במגזר הציבורי הרחב. המערכת הדיגיטלית מהווה קפיצת מדרגה בנגישות המידע לגבי כלל השכר במגזר הציבורי: כ־673 אלף עובדים וכ־780 גופים (אם כי 40% מהעובדים מועסקים על ידי עשרת הגופים הגדולים). המערכת מאפשרת לבצע השוואות מתוחכמות בין גופים שונים במגזר הציבורי, בין גברים לנשים ובין רכיבי השכר השונים.
למערכת החדשה של האוצר עם נתוני השכר במגזר הציבורי - לחצו כאן
נציג כמה דוגמאות שמדגימות את המידע שניתן לשלוף מהמערכת החדשה. בבנק ישראל יש 1,105 עובדים, והשכר הממוצע שלהם הוא הגבוה במגזר הציבורי: כ־35.3 אלף שקל בחודש. זה כמעט פי שניים מהשכר הממוצע במגזר הציבורי, שעומד על כ־18 אלף שקל. נתון השכר הממוצע הוא נתון ראשוני, והמערכת מאפשרת הרבה יותר מזה. כך, לדוגמה, מתברר כי בבנק ישראל יש שלושה סוגים של חוזים: חוזים אישיים, המוענקים ל־14 עובדים, ושבהם השכר הממוצע עומד על 60 אלף שקל בחודש; דירוג מפעלי, המוענק לרוב המוחלט של עובדי הבנק (728 עובדים), ושבו השכר הממוצע הוא 40.5 אלף שקל בחודש; ודירוג ארעי (הניתן ל־313 עובדים), שבו השכר עומד על כ־13.9 אלף שקל. כעת אפשר לקבל תמונה טובה יותר לגבי המתרחש בבנק: כשני שלישים מהעובדים נהנים משכר של יותר מפי שניים מהממוצע במגזר הציבורי. יש קבוצת עילית ייחודית (14 עובדים) שמקבלת פי שלושה מהממוצע במגזר הציבורי. אפשר להבין כעת את הכעס של ועד עובדי בנק ישראל על מנגנון החוזים האישיים: העובדים הבודדים בחוזה זה אכן קיבלו שכר גבוה במיוחד.
אבל המערכת מאפשרת יותר מזה. כך, לדוגמה, ניתן לראות כי 10% מהעובדים, כלומר יותר מ־100 עובדים בבנק, מרוויחים מעל 56.8 אלף שקל בחודש. זה כמעט כפול מהשכר של 10% העליונים בשאר משרדי המגזר הציבורי (ממוצע השכר של 10% העליונים הוא כ־29 אלף שקל). גם בקטגוריה זו – של השכר של 10% העליונים – בנק ישראל מוביל. מנגד, בכל הקשור לשכר של 10% הנמוכים, השכר הממוצע בבנק ישראל עומד על כ־11 אלף שקל בלבד. מה שהופך את בנק ישראל לגוף שמחזיק בשיא נוסף במגזר הציבורי: הפערים בין העשירון התחתון לעשירון העליון הם הגבוהים ביותר במגזר הציבורי, יותר מפי חמישה. אגב, רשות החשמל, שבה יש 66 עובדים בלבד, היא הגוף שבו השכר לעשירון התחתון הוא הגבוה ביותר במגזר הציבורי, ועומד על כ־26.2 אלף שקל.
עד כאן חישבנו את השכר לעובד לפני מס הכנסה, אבל לא חישבנו את עלות ההעסקה למעביד. כלומר, לא כללנו את ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות. המערכת מאפשרת גם לראות את זה: עלות ההעסקה במגזר הציבורי היא בממוצע 24 אלף שקל. בבנק ישראל היא 45 אלף שקל. בקרב עובדי החוזים האישיים עלות ההעסקה מגיעה ל־84.5 אלף שקל בחודש, ובקרב שני השלישים שעובדים בדירוג מפעלי, עלות ההעסקה היא 51.6 אלף שקל. המערכת גם מאפשרת לבדוק את ההבדלים בין גברים לנשים בכל גוף. במקרה של בנק ישראל, שיעור העובדים הגברים והנשים קרוב למדי, אך הגברים מרוויחים בממוצע כ־10% יותר. אם נחלק את רמות השכר לארבעה רבעים, נראה שברבע העליון יש שיעור כמעט כפול של נשים מאשר גברים.
ולסיום, המערכת מאפשרת גם לראות את רכיבי השכר. נניח שבבנק ישראל 11% מהשכר (כלומר, יותר מ־3.5 אלף שקל) מוגדרים כהחזר הוצאות. הגוף שבו רכיב החזר ההוצאות הוא הגבוה ביותר הוא מפעל הפיס, שם החזר ההוצאות מגיע לכ־22%. השכר הממוצע במפעל הפיס ל־301 עובדיו עומד על כ־31 אלף שקל בחודש, מהם יותר מ־6,200 שקל בחודש מוגדרים כהחזר הוצאות. אין ספק שהמערכת, שבאמצעותה משרד האוצר מנגיש מידע רב לציבור, היא צעד מבורך, וטוב שעשה כך. השאלה הפתוחה היא האם הנגשת המידע הרב הזה תסייע להפחית את הוצאות השכר של המדינה, או שמא בדיוק להפך: המערכת תעלה את דרישות השכר של העובדים, שיוכלו לראות די בקלות כמה מרוויחים מקביליהם? האם הכלכלנים באוצר, שידעו תמיד שבבנק ישראל מרוויחים יותר אבל לא ידעו עד כמה, יסתפקו בשכר הנוכחי שלהם או ידרשו יותר?



























