מבחן רכב
שיפור אבל לא מהפכה: האבולוציה המאוחרת של אטו 3
זאת המכונית שהיינו צריכים לקבל מלכתחילה: הדור החדש של אטו 3 איבו מציע מנוע חזק יותר, טעינה מהירה יותר, טווח משופר ומחיר נמוך מהדגם היוצא, שהחזיק בתואר "מלכת המכירות של ישראל". אך ייתכן שבטירוף השוק הנוכחי, זה כבר לא יספיק
לפני כשלוש שנים התרחש מהפך: מכונית חשמלית סינית הפכה לנמכרת ביותר בישראל. אטו 3 של BYD החזיקה בכתר "מלכת המכירות" במשך שנתיים ואז היא דעכה. אבל כעת מגיע לישראל דור חדש של אטו 3 , קוראים לו "איבו", כלומר אבולוציה, ולפי ההצהרות של היצרנית, הוא טוב מקודמו בלא מעט היבטים.
אטו 3 איבו נראית כמעט זהה לאטו 3 מהדור היוצא. יש כאן היגיון: אטו 3 שנמכרת בסין היתה להיט מכירות ואם מכונית הופכת ללהיט, חבל לקלקל. הסינים אוהבים טכנולוגיה ולכן עיקר השינוי נמצא דווקא מתחת למרכב. אז קודם כל, אטו 3 איבו היא מכונית שבאמת שונה מאוד מהדור הקודם: הפלטפורמה שלה, כלומר השלדה, היא פלטפורמת 800 וולט במקום 400 וולט. מדובר ברכב שהיכולת שלו מבחינת טעינה הרבה יותר גבוהה. באטו 3 הקודמת המנוע היה מלפנים, הוא הפיק קצת מעל 200 כוחות סוס. בדגם החדש המנוע מאחור, הוא מפיק מעל 300 כוחות סוס. למען הסר ספק, ההבדל אדיר. גם הסוללה גדולה יותר ואיתה גם טווח הנסיעה הרשמי עולה: מקצת מעל 400 קילומטרים לקצת מעל 500 קילומטרים. מכיוון שכעת המנוע מאחור, יש גם תא מטען קדמי.
בתא הנוסעים יש כל מיני שדרוגים למסכים, אבל הכי חשוב: הדגם החדש עולה 155 אלף שקל בגרסת הבסיס, במקום כ־165 אלף שקל עד היום. קשה שלא לחוש שהמחיר של הדגם הקודם לא בדיוק שיקף יכולות טכנולוגיות, כמו ששיקף מדיניות של "תמחר ככל יכולתך" שהיתה בדגם הקודם.
אטו 3 איבו ממתינה בעמדת טעינה מוקדם בבוקר. רושם ראשון וחשוב: היא יודעת להיטען בעמדה מהירה הרבה יותר מהר מהדגם היוצא, אבל רחוק מהצהרות היצרן. העמדה מסוגלת לטעון בקצב אדיר של 250 קילוואט. היצרן מצהיר על 220 קילוואט, מהירות שאמורה לשחרר את הנהג לדרכו תוך כ־25 דקות. בפועל ב־25 דקות ניתן למלא כחצי מקיבולת הסוללה. עדיין יפה. בינתיים אפשר להסתכל על תא הנוסעים. מדובר במכונית דומה מאוד לקודמתה, עד זהה. השדרוג נמצא בפרטים הקטנים.
לא כיוון טוב למי שרוצה לנסוע מהר
כמו בדגם הקודם, איכות החומרים סבירה, לא יותר. מתחת לקו הדלתות היא פחות מסבירה. בדלתות עדיין יש מיתרי גיטרה מלאכותיים ומטופשים. תנוחת הישיבה טובה, המושבים סבירים, יש להם איוורור לנהג וזה חשוב בימי קיץ חמים מכיוון שהמיקום של פתחי המזגן לא השתנה. הוא נמוך מדי וזה אומר שהקירור של חלל תא הנוסעים לוקה בחסר. מול הנהג יש מסך מעט גדול יותר, עדיין גדוש לעייפה במידע שחלקו לא שימושי. ההגה מתכוונן היטב וכעת העיצוב שלו מיישר קו עם יתר הדגמים של BYD. וזה מצוין: הבקרות נהירות, פשוטות להבנה, יופי של עיצוב. מערכת השמע מעולה. בין הנהג לנוסע עדיין יש קונסולה גדולה, יש בה טעינה אלחוטית לטלפון סלולרי אבל היא עדיין רחבה מדי, זה מגביל את המקום לרגלי הנהג.
במרכז תא הנוסעים עדיין יש מסך גדול, בדגם החדש הוא לא מסתובב. המסך החדש עדיין גדוש בפונקציות שחלקן אינו שימושי, אבל כעת מערכת ההפעלה של גוגל. הממשק טוב יותר, המערכות יותר יעילות. השליטה בבקרת האקלים עדיין מתבצעת מהמסך וזה בעיקר מתסכל: הגלילה בניסיון להפעיל את המזגן אינה אינטואיטיבית. הפעלת מערכות הבטיחות עדיין דורשת גלילה בין תפריטים, זה עדיין עסק מסוכן.
אטו 3 מבוססת על פלטפורמה חדשה, אבל זה לא ממש מורגש בספסל האחורי. המקום לנוסעים מרגיש זהה לדגם היוצא: הוא סביר, לא יותר. יש כיום סיניות שמציעות הרבה יותר מרווח. המרווח לראש מוגבל. המושב האחורי אינו נוח מאוד ולנוסע שלישי אין הרבה מקום. דווקא בתחום הזה ניתן היה לצפות לשדרוג. תא המטען מעט גדול יותר.
אטו 3 איבו עולה לצפון. בנסיעה עירונית מדובר ברכב שמכויל על הצד היותר רך, וזה טוב כל עוד לא מאיצים בה. BYD עשתה עבודה לא רעה בתחום המתלים וניכר שזה רכב שהושקעה בו לא מעט מחשבה. בנסיעה בינעירונית הרכות מורגשת היטב, כלומר למי שרוצה לנסוע באטו 3 מהר, זה לא כיוון טוב. למי שרוצה נסיעה רגועה, יופי של רכב. בהשוואה לדור הקודם, הדור החדש שקט יותר ומתנהג מעט יותר טוב, זו אכן אבולוציה.
אטו 3 החדשה מגיעה לזרזיר, לחומוס המיתולוגי. היא החלה יום עם 84% סוללה. כעת יש לה 25%. היא נסעה 215 קילומטרים גם בעיר וגם מחוץ לעיר. הרבה פקקים, מעט נסיעה מהירה. היצרנית מצהירה על מעל 500 קילומטרים, אבל מחשבון סנדלרים פשוט ניתן להבין: הדגם החדש יוכל בנהיגה סבירה לנסוע 400-350 קילומטרים בין טעינות. זה אולי פחות מהצהרת היצרן, אבל זה הרבה יותר יפה מהדור הקודם.
לא מושלמת אבל זולה יותר
אטו 3 מסיימת יום ארוך עם מאות קילומטרים בצפון. המסקנות הנוגעות לה מורכבות, כי לא מדובר במכונית רגילה, אלא בדור הבא של מלכת המכירות של שוק הרכב הישראלי, אם כי לפרק זמן יחסית קצר. אם נסתכל עליה כמכונית, המסקנה פשוטה מאוד: אטו 3 איבו טובה מקודמתה בכל פרמטר אפשרי. מושלמת היא לא. אבל היא זולה יותר (לא בדיוק חוכמה בעולם של מחירים מלאכותיים).
אבל זה לא סוף פסוק. דווקא בהיבט של מלכת המכירות של ישראל לאטו 3 יש בעיות: שוק הרכב הישראלי נגוע ב־FOMO, כלומר החשש מפני פספוס. אטו 3 כבשה את השוק בשעתו בגלל שהיא היתה הדבר החדש ביותר בעולם, בו המראה והמסך הם הכל, והישראלים עמדו בתור עם ארנק פתוח. כעת הלקוחות לא מתנפלים על חשמליות. הנאמנות המותגית שואפת לאפס וגם הצרכנים הפתאים ביותר מבינים ש"מלכת המכירות" הוא תואר שחולף תוך שנה־שנתיים ואינו מעיד על דבר. הלקוחות רוצים הכי חדשני, הכי מרתק, הכי שטחי ומה ש־BYD מציעה הוא רכב שהחדשנות שלו מתבטאת דווקא מתחת לפני השטח, והחידושים שלו יהיו נהירים למביני עניין. לא בטוח שהלקוחות שמחפשים מראה הרפתקני ומסך גדול הם כאלה. ועוד נקודה חשובה: בסין יש דור עוד יותר חדש של אטו 3, בעל יכולת להיטען תוך דקות ספורות - "טעינת פלאש". כרגע הדור הזה ייחודי רק לשוק הסיני, אבל אי אפשר שלא לנחש שהחדשנות הזאת תגיע גם לישראל. היא עשויה להיות מפץ שיהפוך את כל מה שקדם לו לארכאי.
בסיכומו של עניין: אטו 3 עברה אבולוציה שהפכה אותה ממלכת המכירות של ישראל בגלל מנטליות העדר, להרבה יותר ראויה לתואר בגלל שהיא פשוט טובה יותר. הבעיה היא שבמצב השוק הנוכחי במונחי תחרות, דרישות צרכנים והחשש מפני הגעת טכנולוגיות חדשות, ייתכן שזה כבר לא מספיק טוב.
