השקר המנחם: "הבינה תבצע, אנחנו נחשוב"
בכל כנס מופיע אותו שקף: הבינה תיקח את העבודה השחורה, ואנחנו נתפנה ל"מה שאנושי באמת". היא תבצע ותייעל. אנחנו ניצור, נצמיח ונתווה אסטרטגיה. בדרך כלל יש שם גם תמונת סטוק של רובוט לוחץ יד לאדם בחליפה.
זה סיפור נוח, וככל הנראה שגוי. הוא מאפשר לאמץ טכנולוגיה בלי לגעת במבנה הכוח או בדימוי העצמי.
החלוקה הזאת לא נולדה מתצפית אלא מצורך. קבענו שהיצירתיות נשארת אצלנו כמו שילד קובע שהוא החלוץ: כי הכדור שלו. רק שהכדור כבר לא שלנו.
היצירתיות כבר לא רק שלנו
במבחני יצירתיות סטנדרטיים הבינה כבר עוקפת את האדם הממוצע. ב־2024 חוקרים מאוניברסיטת ארקנסו השוו את GPT-4 ל־151 נבדקים בשלושה מבחני חשיבה מסתעפת. המודל היה מקורי ומפורט יותר בכל אחד מהם (Scientific Reports, אוניברסיטת ארקנסו).
בינואר 2026 הגיע המדגם הגדול: יותר מ־100,000 בני אדם מול ChatGPT, Claude, Gemini ואחרים. חלק מהמודלים עברו את הביצוע האנושי הממוצע. החצי היצירתי של הנבדקים עדיין הוביל, והעשירון העליון הוביל בפער גדול יותר (אוניברסיטת מונטריאול).
החוקרים עצמם מרגיעים: הבינה לא תחליף יוצרים. אבל קראו את הנתון שוב. ההגנה שנותרה היא "להיות בחצי העליון". למרבה הנוחות, כולנו משוכנעים שאנחנו שם.
ההשוואה ההוגנת איננה לפיקאסו. היא לעובד החציוני ביום שלישי בארבע, שממחזר את המצגת מהרבעון הקודם. מולו עומדת מערכת שמייצרת מאה כיוונים בדקה, לא נעלבת כשפוסלים את כולם, ולא מבקשת "לקחת את זה אופליין".
גם האסטרטגיה לא חסינה. סינתזה של מידע רב, בניית תרחישים ושקילת מחירים: זה בדיוק מה שמודלים עושים היטב, בלי עייפות, בלי פוליטיקה ובלי אוף־סייט בים המלח.
אולי להיפך
מה שקשה לבינה הוא לא הרעיון. קשה לה הקילומטר האחרון: להשיג חתימה, לשכנע לקוח מהוסס, לתקן תקלה בשטח ולשאת בתוצאות.
מכאן ההיפוך האפשרי. הבינה מציעה את הכיוון, והאדם מבצע, מתווך ונושא באחריות. האדם הופך לידיים ולפנים של המערכת. מישהו הרי צריך להביא בורקס לפגישה.
זה כבר קורה בתחתית הארגון. נהג בפלטפורמת הסעות לא קובע מחיר או מסלול; אלגוריתם קובע, והוא נוהג. עכשיו המודל הזה מטפס במעלה הארגון, אל שכבות הניהול.
אני יודע, כי אליי הוא כבר הגיע. כשאני מפתח מוצר חדש, מזמן הפסקתי להגיד לבינה "זה המוצר שאני רוצה, כתוב אותו". היום אני נשמע אחרת לגמרי: מה כדאי לי לרצות? מה צריך בעולם? איך נשתפר? תביא רעיונות.
שימו לב מי כאן מביא את החזון ומי מחכה להוראות. ההכרעה עדיין שלי. הרעיונות, לעיתים קרובות, לא.
מנהל שמקבל את הכיוון ממודל ומוציא אותו לפועל: זה תיאור התפקיד שאף אחד לא שם במצגת. בלינקדאין זה ייקרא "מנהיג אסטרטגי מועצם־בינה".
אולי בכלל בלי עובדים
"עובד" הוא חבילה: משימות, שעות, נאמנות ואחריות בחוזה אחד, ויום גיבוש פעם בשנה. החבילה הזאת הומצאה לעידן התעשייתי. כשסוכנים מבצעים את המשימות, היא מתפרקת.
רונלד קוז הסביר ב־1937 למה קיימות חברות: לקנות כל משימה בשוק יקר יותר מלהעסיק בקביעות אנשים. סוכני בינה מוזילים את הביצוע והתיאום, משימה אחר משימה. אם קוז צדק, הסיבה להעסיק נחלשת איתם.
התוצאה האפשרית: חברה שהיא מייסד, הון וצי סוכנים. לא ארגון רזה. ארגון בלי משרות, שבו הרמת הכוסית לחג היא ארוחת ערב לאחד.
זו לא נבואה, וזה לא יקרה בכל ענף באותו קצב. אבל אי אפשר עוד לפסול את זה. על השולחן עכשיו שלושה תרחישים:
תרחיש הבינה האדם
הסיפור הנוח ביצוע ואופטימיזציה יצירתיות, אסטרטגיה, צמיחה
ההיפוך רעיונות, כיוון, אסטרטגיה ביצוע בשטח, תיווך, אחריות
בלי עובדים הכול, מהרעיון ועד הביצוע בעלות, רצון, אחריות משפטית
מה באמת נשאר לאדם
מה שנשאר לאדם איננו כישור. זו עמדה. למודל אין מה להפסיד ואין מה להרוויח. מישהו צריך לרצות משהו, ולחיות עם התוצאה.
אחריות. אפשר לתבוע אדם, לפטר אותו, לדרוש ממנו הסבר. אף דירקטוריון עוד לא זימן מודל לשימוע.
אמון ולגיטימציה. אנשים מקבלים החלטות קשות מאנשים. מישהו צריך לעמוד מאחוריהן בשמו.
הכרעה. כשרעיונות הם אינסופיים וחינמיים, הנדיר הוא להחליט איזה מהם שווה את הסיכון. אל תבנו על זה יותר מדי: גם טעם ניתן ללמידה.
שימו לב מה לא ברשימה: יצירתיות, ניתוח, כתיבה, תכנון. עמדה לא לומדים בקורס, גם לא בקורס תעודה. תופסים אותה.
ינקי מרגלית
(צילום: עמית שעל)
להתכונן: מה עושים מחר בבוקר
1. החליפו את השאלה. לא "אילו משימות נעביר לבינה" אלא "אילו החלטות עדיין חייבות אדם, ולמה".
2. הושיבו את הבינה ליד השולחן האסטרטגי. בקשו ממנה אסטרטגיה לפני ישיבת ההנהלה הבאה, והשוו ביושר. היא גם לא תאחר ולא תחסל את הרוגלך.
3. בנו את הארגון סביב אחריות, לא משימות. לכל תהליך שסוכן מריץ יש בעלים אנושי אחד, בשם.
4. עובדים: אל תבנו קריירה על "אני היצירתי". בנו אותה על בעלות: על תוצאה, על לקוח, על סיכון.
5. הנהלות: אמרו לאנשים את האמת. "הכשרה מחדש" היא סיסמה עד שיש מאחוריה תפקידים ממש.
6. חשבו על החלוקה. אם ערך נוצר בלי משרות, השכר כבר לא מחלק אותו. מיסוי ובעלות חוזרים לשולחן.
איש אינו יודע איזה תרחיש יתממש. סביר שנראה את שלושתם, בענפים שונים ובאותו זמן.
מה שכן ידוע: התרחיש היחיד שרוב הארגונים מתכננים לו נשען על הנחה שאיש לא בדק. השאלה איננה מה הבינה תשאיר לנו. השאלה היא מה נבחר להחזיק, ולמה שמישהו יסכים.
גילוי נאות: גם המאמר הזה נכתב בעזרת בינה. היא לא ביקשה קרדיט. בינתיים.
ינקי מרגלית הוא יזם, משקיע ואיש הייטק
