ה-AI משנה את המקצועות. האוניברסיטה חייבת להשתנות
ממשלות, חברות ואוניברסיטאות משקיעות מיליארדים בפיתוח טכנולוגיות בינה מלאכותית. אוניברסיטאות רבות מגיבות באמצעות פתיחת תוכניות לימוד חדשות, הרחבת מעבדות מחקר ורכישת כלי AI. אלה צעדים חשובים, אך הם אינם נוגעים בליבת האתגר. השאלה אינה כיצד מלמדים בינה מלאכותית, אלא כיצד צריכה להיראות אוניברסיטה בעולם שבו כמעט כל מקצוע עומד להשתנות.
סטודנט שמתחיל היום תואר יסיים אותו בעוד שלוש או ארבע שנים. איש אינו יודע כיצד ייראה שוק העבודה ביום שיקבל את התואר, גם לא המעסיקים עצמם. עורכי דין כבר נעזרים בבינה מלאכותית, רופאים מקבלים אבחנות ממערכות חכמות, וכלכלנים, מהנדסים, אנשי תקשורת, פסיכולוגים ומנהלים עובדים לצד מערכות אינטליגנטיות. וזו רק ההתחלה.
לכן, הידע המקצועי לבדו כבר אינו מספיק. בוגר העתיד יצטרך לדעת לעבוד עם בינה מלאכותית, אך לא פחות מכך – לדעת מתי לא לסמוך עליה, כיצד לבקר אותה, כיצד לשלב אותה בקבלת החלטות ובעיקר כיצד לייצר ערך אנושי במקום שבו המכונה כבר מבצעת חלק גדול מן העבודה. זו הסיבה שהאתגר האמיתי של האקדמיה אינו אילו קורסים להוסיף, אלא איזה אדם היא מבקשת להצמיח.
גם מודל ההוראה שעליו גדלו דורות של סטודנטים הגיע לסוף דרכו. כאשר כל ידע זמין בתוך שניות, המרצה כבר אינו מקור הידע היחיד. תפקידו החדש הוא ללמד לחשוב, להטיל ספק, לשאול שאלות טובות יותר, להבחין בין מידע אמין לרעש, להתמודד עם אי־ודאות ולקבל החלטות מורכבות בעולם שמשתנה ללא הרף.
גם תוכניות הלימודים אינן יכולות להמשיך להתעדכן אחת לכמה שנים. בעולם שבו טכנולוגיות חדשות נולדות כמעט מדי חודש, האוניברסיטאות חייבות ללמוד להשתנות בקצב אחר.
אבל השינוי הנדרש עמוק אף יותר. התואר האקדמי כבר אינו יכול להיות נקודת הסיום של הלמידה. בעולם שבו מקצועות משתנים ללא הפסקה, ההשכלה הגבוהה צריכה להפוך למערכת שמלווה את בוגריה לאורך הקריירה כולה. בעידן הבינה המלאכותית, מוסד המבקש להוביל אינו יכול להסתפק בהתאמות נקודתיות. עליו לבחון מחדש את תפיסת ההוראה, את מבנה הלימודים, את הקשר עם שוק העבודה ואת הדרך שבה הוא מכין את בוגריו לעולם המשתנה במהירות.
לא פחות חשוב הוא אופיו של הבוגר. ככל שהבינה המלאכותית תלך ותשתפר, היתרון האנושי לא יהיה במהירות עיבוד המידע, אלא ביכולת לחשוב באופן יצירתי, ביקורתי ורב־תחומי. היכולת לשלב בין דיסציפלינות, לראות את התמונה הרחבה ולחבר בין עולמות תוכן שונים תהפוך לאחד הנכסים החשובים ביותר של בוגרי העתיד.
לישראל יש הזדמנות להיות בין המדינות שמעצבות מחדש את מודל ההשכלה הגבוהה בעידן הבינה המלאכותית, כפי שהייתה בין הראשונות לזהות את מהפכת הסייבר. לשם כך דרושים אומץ, חשיבה מחוץ לקופסה ונכונות לערער על מודלים שנבנו לעולם שכבר איננו קיים.
ההיסטוריה מלמדת שמוסדות מובילים אינם אלה שמסתגלים ראשונים למהפכה, אלא אלה שמזהים מוקדם לאן העולם הולך ומעצבים אותו. מהפכת הבינה המלאכותית מעניקה לאוניברסיטאות הזדמנות נדירה להגדיר מחדש את ייעודן. מי שיבחר להוביל את השינוי ולא רק להגיב אליו, יעצב את דור הבוגרים הבא ואת עתיד ההשכלה הגבוהה.
פרופ' בועז גנור הוא נשיא אוניברסיטת רייכמן
