קיצור זיכרון האשראי יעלה לכולנו ביוקר
התיקון לחוק נתוני האשראי נועד להקל על לווים שנרשמו לחובתם נתונים שליליים, אך הוא גם עלול לייקר את האשראי, לפגוע בתחרות מול הבנקים ולהעביר את העלות לכלל הציבור
בתיקון מס' 6 לחוק נתוני אשראי, שהתקבל בחודש שעבר, הוקם מאגר אשראי הכולל מידע על עסקים קטנים ובינוניים. לצד הצעד המבורך הזה נוסף בדיוני ועדת הכלכלה, שהכינה את החוק לקריאה שנייה, תיקון בעל משמעות מרחיקת לכת, שאמור להיכנס לתוקפו בעוד כשישה חודשים: תקופת הרישום של נתוני אשראי שליליים – כגון פיגור בתשלום, צ'ק חוזר או הליך הוצאה לפועל – המשמשים לצורך מתן "חיווי אשראי", קוצרה משלוש שנים לשנה אחת בלבד.
חיווי אשראי משמש בעיקר למתן הלוואות צרכניות קטנות יחסית, כגון הגדלת מסגרת אשראי, בניגוד לדו"ח אשראי, המשמש בעיקר להלוואות גדולות כמו משכנתאות. מטרת התיקון, לדברי חברי הכנסת, היא לאפשר לציבור להתאושש במהירות רבה יותר מאירועים שליליים ולשוב לקבל אשראי בזמן קצר יותר. בנוסף נקבע כי באירועי חירום, כגון מלחמה, יוכל הממונה על נתוני אשראי להחריג באופן מיידי נתונים שליליים של לקוחות כדי למנוע פגיעה בתנאי האשראי שלהם.
ועדת הכלכלה, שבה הוכנס התיקון, ציינה כי הסתייעה בעמדות של פעילים חברתיים ושל יועצי משכנתאות. יו"ר הוועדה, דוד ביטן, כינה את הפעילים הללו "נציגי החברה האזרחית". עם זאת, לא ברור עד כמה נבחנו באופן סדור ההשלכות הכלכליות הרחבות של השינוי, מעבר לעמדות שהוצגו בפני הוועדה.
קל להבין מדוע התיקון זוכה לפופולריות, ומדוע מי שח"כ ביטן רואה בהם "נציגי החברה האזרחית" תומכים בו. עם כניסת התיקון לתוקף, יימחקו נתוני חיווי אשראי בישראל בפרק זמן קצר משמעותית מהנהוג במדינות מפותחות. בארצות הברית התקופה היא שבע שנים, בבריטניה ובקנדה שש שנים, וברבות ממדינות אירופה בין שלוש לחמש שנים.
המשמעות של הפחתת איכות המידע שבחיווי האשראי היא הגדלת אי־הסימטריה במידע בין מבקש ההלוואה לבין המלווה, ועל כן גם עלייה בפרמיית הסיכון של כל ההלוואות מן הסוג הזה. ואולם, כמו בכל צעד דומה של מדיניות רווחה, כגון העלאת קצבאות או סובסידיות, קל להזדהות עם מצוקתם של הנהנים מן ההטבה וקשה לחשב את עלותה הכוללת, כשהיא מתפזרת על כלל הציבור. הנהנים במקרה הזה הם מי שנאסף עליהם מידע שלילי על החזרי חובותיהם בתקופה שבין שלוש שנים לשנה לפני מועד כניסת החוק לתוקף, ואילו המפסידים הם יתר מבקשי ההלוואות. המשמעות המעשית של ההחלטה היא, אפוא, שכלל הלווים ישלמו ריבית גבוהה יותר כדי לממן את היתרון שממנו ייהנו מי שפיגרו בתשלום או לא פרעו שיקים בשנים 2025–2026.
הפופולריות של ההצעה נובעת מאותו מנגנון פסיכולוגי שעמד השנה בבסיס הצעת החוק הממשלתית להעניק לנוטלי משכנתאות מענק חודשי תקציבי, שיממן רטרואקטיבית את ההתייקרות בהחזרי המשכנתאות בריבית משתנה, שנגרמה בעקבות עליית הריבית. שתי ההצעות נובעות מסנטימנט ציבורי מובן, המנוצל לרעה בידי פוליטיקאים ציניים. האחרונים אינם תמימים; הם פשוט מתעניינים פחות בהשפעת הצעתם על הרווחה החברתית הכוללת, ויותר באפקט המיידי של הרגש שהם מעוררים בציבור הבוחרים בשנת בחירות.
בנוסף להעלאת פרמיית הסיכון על כלל ההלוואות, כתוצאה מהירידה באיכות המידע הזמין למלווים, גורם התיקון גם לתוצאה נוספת: חיזוק מעמדם היחסי של הבנקים בהשוואה לנותני אשראי אחרים. בניגוד למגמה של הפחתת הריכוזיות בשוק האשראי, שהנחתה, למשל, את הקמת מאגר האשראי הכולל מידע על עסקים קטנים ובינוניים, נעשה כאן דווקא צעד להגברת הריכוזיות. הבנקים, השולטים ללא מצרים בשוק האשראי למשקי בית, מחזיקים ממילא במידע איכותי על ההיסטוריה של הלווים, ולכן אינם נזקקים במידה רבה למאגר המידע הממשלתי. לרשותם עומד גם מערך לניהול סיכוני אשראי ולתמחור מבוסס סיכון של לקוחות, בפיקוח בנק ישראל. צמצום המידע הניתן במסגרת חיווי האשראי פוגע אפוא בעיקר במי שנוטלים הלוואה מגופים חוץ־בנקאיים.
פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
