ניתוח
שגריר ארה"ב הגיע לדיון על הוויזה של מילצ׳ן - שוחד או מניעת משבר מדיני?
נציג מדינה זרה הופיע באופן מפתיע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובאופן לא מפתיע הדיון נסב על סוגיית הסיבה לעזרה שקיבל או לא קיבל איש העסקים ארנון מילצ'ן בקבלת ויזה לאותה מדינה זרה ממש. אפשר להתפוצץ מרוב סימבוליות
אורח מפתיע, או שלא, הפציע היום במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו: שגריר ארה״ב בישראל מייק האקבי. אולי הגיע כדי לתקף את הכרזת נשיאו דונלד טרמפ שיש לשים קץ למשפט. לפורדו שלח טראמפ את הבי־2, למחוזי בתל אביב את השגריר. ואולי הוא הגיע כדי להזדהות עם הנאשם וליטול חלק בפוטו־אופ סולידרי משותף עם נתניהו ויו״ר הכנסת אמיר אוחנה. ראשי שתי רשויות שלטון בישראל, המבצעת והמחוקקת, נפגשו באולמה של הרשות השופטת ביחד עם השגריר האמריקאי.
אפשר להתפוצץ מהסימבוליקה הרב־שכבתית הזו, שניתן להוסיף לה את הפרסום, ולפיו אותו האקבי צייץ לטובת קטאר מכיוון שנמנה על משולמיה. אם כך, אולי יגיע לתמוך גם ביונתן אוריך, אם וכאשר.
וכך התנהלה "מסיבת העיתונאים" המאולתרת עם השגריר.
- מדוע אתה כאן?
- מדוע אתם כאן?
- אנחנו כאן כעיתונאים.
- ואני כאן כי הדיון פתוח לקהל.
אגב, כעשר דקות לאחר שהגיע, נסגרו הדלתיים לחלק החסוי. ללהקת הליווי הביביסטית לא היה ספק: "סגרו את הדלתיים כדי להשפיל את השגריר ולסלק אותו מהאולם״. נציג המלמ"ב שהגיע לאולם דאג לקלדנית מסווגת ולסילוק התקשורת אפילו מהמסדרון הסמוך לאולם. והכל בגלל עלילותיו הביטחוניות של ארנון מילצ׳ן, שעלו בחקירה על יחסיו עם נתניהו. סיפור הרקע הוא הוויזה שמילצ׳ן ביקש לחדש ונענה מהשגרירות האמריקאית שהעניין בבדיקה.
נתניהו אמר: ״זיהיתי פוטנציאל לקרע גדול עם ארצות הברית. היה לי ברור שזה קשור לפרסום בתוכנית ׳עובדה׳. תוכנית הזויה מבחינת החשיפות שבה. אני זוכר בחדות של תער של סכין – מה פתאום בדיקה? זה הדליק אצלי אור אדום. ומה פתאום ויזה רק לשנה? כאן האור האדום הפך לאדום בוהק״.
בשביל התובע יוני תדמור האור האדום הבוהק הוא דווקא הפניות של מילצ׳ן לסיוע בעניין הוויזה. הפניות היו, לפי עדות הדס קליין, ״גם לנתניהו ובעיקר ללשכה״. נתניהו ביטל בבוז את הקו של התובע. ״אתה מושך לכיוון האישי והעסקי, אותי הדאיגו ההשלכות על המדינה. הפרסום ב׳עובדה׳ יכול היה להוביל לחקירות עומק שעלולות היו להשליך בצורה קשה על יחסי ישראל־ארצות הברית. מילצ׳ן פנה לפני כן באירוע דומה לשמעון פרס. פרס פנה – מה שאני לא עשיתי – לנשיא רייגן שהוריד את העניין הזה״.
ב"עובדה", בנובמבר 2013, חשף מילצ׳ן איך רתם את קשריו בארצות הברית לקידום האינטרסים הביטחוניים של ישראל. ועוד סיפר כיצד עזר למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה בתמורה לסיוע לתוכנית הגרעין הישראלית. הדלתיים הסגורות נועדו לצלילה לפרטים, שיסייעו לשופטים להכריע בין הנרטיבים המתנגשים: של התביעה שמדגישה את פנייתו ההיסטרית כמעט של מילצ׳ן לחברו הקרוב נתניהו שיסייע לו מול הממשל האמריקאי בחידוש הוויזה. ״מה פתאום״, תהה תדמור, ״פונה מילצ׳ן ללשכת אדוני כדי שיקצרו לו תור לוויזה?״; וזאת, אל מול גרסת נתניהו שהתפצלה לשלוש: ראשית, ״מה אני, מחלק ויזות?״; שנית, הפנייה היתה לצוות שלי כי כך מקובל: ״תזמין את המיניסטרים ותבין שיש שיטפון של פניות אליהם שנעצרות אצל ה׳סטאף׳"; ושלישית, לא עניין אותי האינטרס האישי או העסקי של מילצ׳ן אלא ההשלכות החמורות על ביטחון ישראל.
כמובן שגרסת התביעה היא לקרב את יחסי נתניהו־מילצ׳ן לאזורי השוחד, לסוג של קח־תן: מילצ׳ן מפנק את משפחת נתניהו במתנות ובתמורה מעמיד מול ראש הממשלה בקשות לסיוע, כמו במקרה הנוכחי של חידוש הוויזה. מטרת החקירה הנגדית היא לקרב את הפרת האמונים, סעיף האישום המקל יותר שנבחר לסיפור הזה של תיק 1000, לעבר חומרת סעיף השוחד. להכניס בחלון של החקירה הנגדית את מה שסולק בדלת הראשית של כתב האישום.
המטרה היא להטמיע אצל השופטים את המסר שהפרת האמונים כאן היא בדרגה הגבוהה והחמורה ביותר. בגלל שאין כאן רק מתנות שמעניק חבר נפש אחד לחברו־כאח־לו, אלא מערך של אינטרסים וציפיות, של טובין שהוזרמו ממילצ׳ן לנתניהו ולצידם בקשות לסיוע, כמו התערבות אצל הממשל האמריקאי. הוויזה היא אחת הדוגמאות ויש עוד שגרמו להרמת גבות רבות בשאלה למה תיק 1000 לא הוגש על שוחד. לפחות דבר אחד ברור: קל יותר להבין ואולי גם להוכיח יחסי שוחד בתיק הזה מאשר בתיק 4000 – ההיענות החריגה מצד וואלה תמורת פעולות שלטוניות של שר התקשורת. שם, כזכור, קרס סעיף השוחד כפי שכבר הבהירו השופטים לצדדים לפני שנתיים.
בתחילת הדיון חזינו באירוע מוזר וחריג. עד כה היה הנאשם נכנס לאולם לפני השופטים כדי לאפשר צילומים ואולי גם שאלות. הפעם זה לא התאפשר כיוון שהשופטים והנאשם תזמנו כניסה בו־זמנית לאולם, לא ברור למה. השאלות לנתניהו לוו בהקרנת תמלילי חקירות ופרוטוקולים על המסכים. נתניהו חזר והתמרמר על אי־הנוחות, וביקש שיגישו על נייר כדי שיוכל לקרוא ולסמן הערות כ״בן של עורך אנציקלופדיה בתקופה הטרום־דיגיטלית".
