בין קורונה למלחמות, תלמידי ישראל איבדו יותר משנת לימודים
עוד שנת לימודים עמוסת מלחמות מסתיימת בלי שהתלמידים זכו להחזרה של ימי לימוד אבודים; בשנים האחרונות הפסידו הילדים בין חצי שנה לשנה וחצי של לימודים, תלוי באזור, והתוצאה נראית במבחנים השונים; הפתרון של שר החינוך יואב קיש לאסון הוא להעלים מדידות לא מחמיאות ולפרסם עלייה פיקטיבית בבגרות במקצועות הייטק
מחר יסיימו תלמידי כיתות ו' את לימודיהם בבתי הספר היסודיים. הם עברו את הסגר הראשון של הקורונה כשהיו בגן חובה ואת הלמידה בקפסולות כשהיו בכיתה א'. בשלוש השנים האחרונות ליוותה אותם מלחמה בלתי פוסקת. לפני עשרה ימים סיימו את לימודיהם גם תלמידי י"ב, שעברו את הסגר הראשון בכיתה ז' ואת כל בחינות הבגרות במהלך המלחמה האינסופית. לתלמידים האלה אין שום דבר שגרתי יותר מחוסר השגרה.
אם יש לקח ששני המחזורים האלה למדו בשנים האחרונות זה שלעולם אינך יכול לדעת כשהולכים לישון בערב אם למחרת יהיו לימודים, או שתהיה מלחמה. אחת הקלישאות החלולות והריקות מתוכן ביותר היא שישראל שמה את החינוך במקום הראשון. בפועל, מערכת החינוך לא היוותה שיקול משמעותי בשום יציאה לסבב מלחמתי. בכל הסגרים בקורונה וגם בכל הסבבים במלחמה, המשק נפתח לפני מערכת החינוך.
1. סגן ראש היחידה ללימודי תעודה במכללת האקדמית לחינוך חמדת, אושרי טובי, פיתח מחשבון לאובדן ימי הלימוד לפי כיתה ואזור. האפליקציה, שמתבססת על נתונים שמרניים ביותר, מגלה שתלמיד כיתה י"ב בצפון איבד 200 ימי לימוד, כלומר כשנת לימודים שלמה (כולל סגירה מוחלטת של מערכת החינוך וימי למידה מרחוק), ובעוטף עזה 318 ימים, כלומר כשנה וחצי. זאת לעומת 170-150 יום באזורים אחרים. תלמידי כיתה ו' בצפון איבדו 138 יום, כי הם לא עברו את שנת הקורונה הראשונה, ובעוטף עזה איבדו 236 יום. במרכז הם איבדו רק כ־100 יום, כלומר חצי שנה במצטבר. אבל כמו שנראית המציאות הישראלית, יש להם עוד הרבה ימי לימודים לאבד.
קשה לאמוד את פערי הלימודים שיש לתלמידים. סביר שאוריינות הקריאה של רבים נפגמה וכך גם היסודות בחשבון ובאנגלית. המצב קשה בהרבה בצפון ובדרום, שגם איבדו ימים רבים יותר וגם למדו תקופות ארוכות בצל לחימה. הקורונה הגדילה פערים בשל ההבדלים העצומים ביכולת ללמוד במקוון בין מרכז לפריפריה, חזקים וחלשים. המלחמות מרחיבות פערים כי הן קורות בעיקר בפריפריה. כמובן קשה לאמוד את הנזקים הנפשיים שילוו את התלמידים לאורך כל החיים. ה־OECD מעריך שהפסד שנת לימוד גורם לאובדן עתידי של 10% בשכר לכל אורך החיים. אובדן הימים בישראל מתחלק על שבע שנים ולא מתייחס לשנה רצופה. בחלק מהימים האבודים היו הסדרי לימוד חלקיים ובעייתיים, כמו למידה מרחוק ולמידה בקפסולות. ממילא קשה מאוד לחשב כמה לימודים אבדו בפועל. סביר להניח שבמרכז הארץ תלמידים יאבדו פחות משכרם העתידי, אם בכלל.
2. אם יש לקח לגבי מערכת החינוך משתי מלחמות איראן הוא שלא מחזירים ימי לימוד. מקסימום אפשר להאריך קצת את בתי הספר של החופש הגדול לגני הילדים וכיתות א'–ג', כי הילדים בגיל הזה עדיין עושים מה שאומרים להם וזה מקל קצת על ההורים העובדים. אבל הדרך היחידה להביא ילדים יותר גדולים לבית הספר היא אם מאריכים את שנת הלימודים. מבחינת ארגוני המורים, אין פגיעה קשה יותר מחילול החופש הגדול. כלומר, כדי להחזיר ימים נדרש עימות עם המורים. לא איש מכוון פריימריז כמו שר החינוך יואב קיש יתעמת עם קבוצה כל כך גדולה ומאורגנת של עובדים. קיש טוען שהאוצר ניסה לעשות את זה ובית הדין לעבודה זרק אותו מכל המדרגות, אבל האמת היא שזה היה בשאלה משפטית אחרת.
הממונה על השכר באוצר קובע יעדים לכל משא מתן על הסכם קיבוצי. מה שברור זה שאסור שההסכמים הבאים של המורים ייסגרו בלי החזרת ימים. ההסכמים צריכים לקבוע שהמורים עובדים חצאי ימים במלחמה במקוון, כי הקשר של המורים עם התלמידים חשוב. בנוסף, הם מחזירים חצי יום בחופש על כל יום של סגירת מערכת החינוך, כי גם חומר הלימודים חשוב. גם אם תגיע רגיעה, אסור להיגרר לאשליה שלא יהיו עוד מצבי חירום. כי אם יש משהו שהתלמידים יכולים להעיד זה שבישראל אין דבר שגרתי יותר מחוסר השגרה.
3. אם יש מטרת־על למערכת החינוך בימים אלה של פריימריז בליכוד היא שלא נדע מה מצבה. על רקע זה הוציא קיש הנחיה, שחוקיותה מוטלת בספק, למנוע מהרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) לפרסם את תוצאות מבחני התנופה (השם של תחליף המיצ"ב) במדעים. זאת, לאחר שהמבחנים הראו שרק 3% מהתלמידים עומדים ברמה הנדרשת. על רקע זה המשרד דורש לעכב פרסום של מבחנים ארציים נוספים. הייעוץ המשפטי של משרד החינוך בודק אם ההוראה חוקית, אבל סביר שקיש בונה על כך שהבדיקה תסתיים אחרי הפריימריז. קיש טוען שגורמי המקצוע במשרד החינוך הם שאומרים שתוצאות המבחנים שראמ"ה עורכת לא סבירות.
קיש לא אוהב תוצאות של מבחני מדידה עצמאיים. במבחני TIMSS הבינלאומיים, שתוצאותיהם פורסמו בדצמבר 2024, ישראל צנחה ממקום 9 במתמטיקה ב־2019 למקום 23. כמו כן היא הידרדרה מ־14% מצטיינים (דוברי עברית) במדעים ב־2019 ל־8% בלבד ב־2023. במבחני תנופה (תחליף המיצ"ב) באנגלית לכיתות ט', שתוצאותיהם פורסמו באפריל האחרון, 40% מהמשיבים היו ברמה נמוכה.
4. ה"אקונומיסט" פרסם בשבוע שעבר כתבה על תופעה הולכת ומתרחבת של סטודנטים שמגיעים ללימודים כשרמת כישורי היסוד שלהם היא כשל מסיימי בית ספר יסודי. העיתון ביקש וקיבל מה־OECD ניתוח של נתוני מבחני PIAAC לכישורי מבוגרים לגבי תלמידים להשכלה על־תיכונית (סטודנטים ותלמידים בהכשרות מקצועיות). ישראל נמצאת במקום הראשון המאוד מביך בין המדינות המפותחת עם 22% סטודנטים ותלמידי השכלה על־תיכונית, שהם ברמת מסיימי בית ספר יסודי באוריינות מתמטית. זה כמעט פי 3 מממוצע ה־OECD שעומד על 8%. באוריינות קריאה ישראל במקום השני אחרי פולין עם 20% סטודנטים ותלמידים במכללות על־תיכוניות שנמצאים ברמת מסיימי בית ספר יסודי לעומת ממוצע מדינות מפותחות של 8%.
5. אז במקום נתונים מסודרים קיבלנו פייק נתונים. קיש הקדים באופן חריג את פרסום חלק מהתוצאות של מבחני הבגרות, אלה שעוסקות בבגרות הייטק (מבחנים ברמת 5 יחידות במתמטיקה, אנגלית ומדעי המחשב או פיזיקה). בסוף מאי כינס קיש מסיבת עיתונאים כדי לחגוג את העובדה ששיעור הזכאות לבגרות־טק עלה מ־10% ב־2024 ל־11.6% ב־2025. למעשה, הוא עלה ב־0.4% לעומת 11.2% ב־2022, כלומר לפני המלחמה. אלא שבשנה שעברה קיש איפשר לתלמידים לבחור בין בגרות בפיזיקה ומדעי המחשב לבין ציון פנימי, וכמעט כולם בחרו בציון הפנימי. ממילא ה"הישג" מבוסס על ציונים פנימיים ומדובר בבגרות־טק פגומה עד היסוד. קיש הציג נתוני בגרות ללא בגרות. הוא הסביר שבמשרד הגיעו למסקנה שהציונים תקפים למרות שהתלמידים לא נבחנו. כמה נוח.
את הגישה של "עדיף בלי למדוד" המחיש נושא האוריינות הפיננסית. קיש החליט להפוך את החינוך הפיננסי למקצוע חובה על חשבון שעת גיאוגרפיה. בשנת הלימודים הקרובה תשפ"ז (2026/7) יילמד המקצוע בכיתות ט' ובשנה שלאחריה גם בכיתות י'. אלא שבמקביל החליט המשרד שישראל לא תיבחן באוריינות פיננסית במבחני PISA ב־2029, למרות שההזדמנות הבאה אחריה לבדוק את עצמנו תהיה ב־2037.
6. ערכן של בחינות הבגרות נשחק כבר עשורים, אבל אין ספק שקיש חשב שכל משבר אפשר לפתור בהקלות בבחינות או אף במתן פטור מהן והביא את התהליך הזה לשיא. "הבגרות מאבדת מערכה יותר ויותר", אומרת מנכ"לית מרכז מנור, מיכל טביביאן מזרחי, לשעבר סמנכ"לית תכנון ואסטרטגיה במשרד החינוך. "זה לא רק שמשנה לשנה ההקלות גדלות ואי אפשר להשוות בין מחזורים, גם נתנו הקלות באופן גיאוגרפי, כך שעכשיו אפילו אותה שכבה לא מקבלת את אותו מבחן".
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן חשף במאי עוד היבט שבו בחינות הבגרות הפכו למדד לא אמין להישגי התלמידים: יותר מחצי מהתלמידים בכיתה י"ב ב־2025-2019 היו זכאים להארכת זמן לפחות בבחינה אחת. לפי הדו"ח, ל־92% מהנבחנים שקיבלו הארכת זמן אושרה הזכאות על ידי ועדה של בית הספר שבו למדו. העברת האחריות לקביעת הארכות הזמן לוועדות של בתי הספר ב־2018 גרמה לתופעה של הקלות המוניות בבגרות. בנוסף, תלמידים משכבות חזקות מקבלים הרבה יותר הארכות זמן מתלמידים משכבות חלשות וזה שווה להם בממוצע 2.5 נקודות לבחינה.
7. לפחות בתחום אחד קרו דברים טובים. בלחץ העתירה לבג"ץ של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, מוסדות החינוך של רשתות החינוך החרדיות המפלגתיות החינוך העצמאי ובני יוסף נאלצו להיכנס לתהליך של שילוב לימודי ליבה, כולל הכשרת מורים. עד שזה יקרה סוכלו תוספות העתק, שהקואליציה הסכימה להעביר להן 600 מיליון שקל למטרת תוספות שכר למורים. אלא שתחום אחד של תוכנית הליבה שנמצא בהזנחה הוא אזרחות. מיכל סלע, מנכ"לית גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת, מזהירה, כי "אם השנים הקיצוניות שחוותה החברה הישראלית יימשכו גם בעשורים הקרובים, יהיה קשה לחנך כאן תלמידים לדמוקרטיה". היא מסבירה ש"לפי מדד השותפות של גבעת חביבה, רק כרבע מהציבור היהודי, 26%, נותנים אמון או די אמון ברוב הערבים אזרחי ישראל, לעומת 54% מהציבור הערבי שנותנים אמון או די אמון ברוב היהודים בישראל". סלע אומרת, ש"חובה עלינו לייצר את נקודות המפגש, להוריד סטיגמות, לפזר פחדים ולבנות מחדש אמון". זה בטוח לא יקרה תחת קיש.
