הסיכון שבאג"ח BVI, האכיפה המדשדשת – והלקח שלא נלמד: פרשת אול-יר כמקרה בוחן
שוק ההון הישראלי ממשיך להפגין זיכרון קצר במיוחד, ולעיתים נדמה כי הוא חוזר שוב ושוב על אותן טעויות – הפעם, בהיקפים הולכים וגדלים. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מתגברת של גיוסי אג"ח בהיקפים של מיליארדי שקלים על ידי חברות נדל"ן מארה"ב ומקנדה שהתאגדו באיי הבתולה הבריטיים (BVI) – מקלט מס מובהק שבו רמת השקיפות נמוכה, הפיקוח מוגבל, והיכולת של המשקיע הישראלי להיפרע במקרה של כשל נמוכה מאוד. לפי פרסומים שונים, מתחילת השנה גויסו בבורסה בתל אביב כ-7 מיליארד שקל על ידי חברות כאלה, כאשר רק 45% מהגיוסים מלווים בשיעבודים על נכסים אמיתיים, והשאר – ללא בטחונות של ממש.
המשמעות ברורה: הציבור הישראלי, באמצעות כספי הפנסיה, הגמל והנאמנות, חשוף שוב לסיכונים מובנים – והפעם, שוב, ללא כל הגנה רגולטורית מספקת. למרות שהסיכון מוכר וידוע, ולמרות שרשות ניירות ערך עצמה התריעה בעבר ואף סימנה חברות כאלה באזהרה מיוחדת, בפועל – לא גובשה על ידה מדיניות אכיפה נחרצת שתמנע הישנות קריסות מהדהדות והותרת שובל נושים חבול בדרך.
הבעיה איננה רק בתיאבון הסיכון של המשקיעים, אלא בראש ובראשונה באוזלת היד של הרגולטור. רשות ניירות ערך, שאמורה להגן על ציבור המשקיעים, טרם יצרה – למיטב הידיעה – הנחיות מחייבות, ברורות ומרתיעות שיגבילו או יאסרו הנפקות אג"ח של חברות BVI ללא בטחונות הולמים וללא מנגנוני פיקוח אפקטיביים ובעלי שיניים. התוצאה: שוק ההון הישראלי הפך ליעד מועדף עבור חברות זרות המחפשות מימון זול וקל, תוך שהן מנצלות את הגמישות המקומית ואת היעדר ההרתעה.
פרשת אול-יר ממחישה את גודל הבעיה. יואל גולדמן, הבעלים של אול-יר, גייס בישראל מעל 2.4 מיליארד ש"ח באמצעות סדרות אג"ח, תוך מה שכונה בכתבי טענות שהוגשו נגדו בבתי המשפט – הצגת מצגי שווא, ביצוע לכאורה של מעשי מרמה, והסתרת מידע מהותי מהמשקיעים ומהדירקטוריון. כאשר החברה קרסה, נחשפו מעשים חמורים – אך במקום מיצוי הדין הפלילי, קיבל גולדמן חיבוק אוהד מהפרקליטות. זו הסתפקה בהגעה עמו ל"הסדר מותנה" מקל במיוחד: תשלום קנס למדינה, הרחקה קצרה משוק ההון, ואפס פיצוי לנפגעים. כל זאת, למרות שוועדת האכיפה המנהלית ברשות ניירות ערך קבעה שמדובר בעבירות חמורות, שיש לבררן בהליך פלילי מלא, וכי הסדרים מסוג זה משדרים מסר בעייתי שלפיו בעלי שליטה זרים חסינים מהעמדה לדין בישראל. הפרקליטות נמנעה מהגשת כתב אישום.
מחזיקי אגרות החוב שגולדמן מעל באמונם פנו בעתירה לבג"ץ ודרשו כי הפרקליטות תבטל את אותו "הסדר מותנה" נלעג, ותעמיד את גולדמן לדין בכתב אישום חמור, כפי שצריך. הם טענו כי מדובר בוויתור מסוכן על עקרון השוויון בפני החוק, ובפגיעה אנושה בהרתעה ובאמון הציבור בשוק ההון.
למרבה הצער, בג"ץ דחה את העתירה שהוגשה נגד ההסדר המותנה בפרשת גולדמן, וקבע כי לא התקיימו אמות המידה המחמירות המצדיקות התערבות בהחלטת רשויות האכיפה. התוצאה הייתה שציבור המשקיעים נותר ללא מענה אפקטיבי – לא מטעם המחוקק שטרם הוסיף לספר החוקים עבירה פלילית ספציפית מתאימה, לא מטעם הרגולטור, לא מהמערכת המשפטית, ולא מהשוק עצמו.
תביעה אזרחית אמנם הוגשה נגד גולדמן ונתבעים נוספים שהיו מעורבים בקריסתה של חברת אול-יר, מתוך מטרה שהללו ישפו את הנפגעים, אולם תביעה אזרחית כזו אינה מספיקה כשלעצמה כדי להרתיע ולמנוע הישנות מקרים עתידיים. זאת גם אם בסופה ישלמו הנתבעים את המחיר הכספי של עוולתם.
המציאות הזו מחייבת חשבון נפש עמוק. כל עוד לא תיאכף בישראל אחריות פלילית ואזרחית מלאה כלפי בעלי שליטה זרים, וכל עוד הרגולטור לא ייצור מסגרת ברורה ומרתיעה שתציב גבולות ברורים להנפקות זרות – הציבור ימשיך לשלם את המחיר. לא ייתכן שבעלי שליטה זרים ייהנו מחסינות, בעוד המשקיע הישראלי נושא בכל הסיכון.
הלקח ברור: האחריות מוטלת על כתפי המחוקק והרגולטור, ובראשו רשות ניירות ערך. הגיע הזמן להפסיק להסתפק באזהרות כלליות, ולגבש מדיניות אכיפה ברורה, מחייבת ומרתיעה – ולהוציאה לפועל במקרים המתאימים – כדי להגן באמת על כספי הציבור ולמנוע את פרשת אול-יר הבאה. הציבור הישראלי זכאי להגנה אפקטיבית, לשקיפות, ולשוק הון הוגן – לא לעוד גל של תספורות, אכזבות ואובדן אמון.
עו"ד עופר צור ראש מחלקת ליטיגציה במשרד גורניצקי GNY. הכותב ייצג את בעלי אגרות החוב בהליכי חדלות הפירעון של חברת אול-יר
