פרסום ראשון
המחוזי דחה תביעת הענק של מפרקי אגרקסקו נגד רואי החשבון של החברה
מפרקי אגרקסקו, שלמה נס ואלי שפלר, הגישו ב-2020 תביעה נגד משרד רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר שליווה את חברת היצוא החקלאי שקרסה, בטענה למחדלים בביקורת; ביוני 2023 קיבל בית המשפט העילון את ערעור המפרקים והורה לא לסלק את התביעה - והיא הוחזרה לבית המשפט המחוזי; השופט מגן אלטוביה קבע אתמול: "לא הוכח שהנתבעת חרגה מסטנדרט ההתנהגות של 'רואה חשבון מבקר סביר' באופן חריג"
בית המשפט המחוזי בת"א דחה אתמול את תביעת הענק בסך 150 מיליון שקל שהגישו ב-2020 מפרקי חברת אגרקסקו (עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר) נגד פירמת רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר (EY ישראל) בטענה למחדלים בביקורת הדוחות הכספיים של החברה בשנים 2007–2009. פסק דינו של השופט מגן אלטוביה, הנושא 84 עמודים, ניתן לאחר הליך משפטי ממושך, שבמסגרתו ביטל בית המשפט העליון ב-2023 החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי מ-2022 לסילוק התביעה על הסף, והורה להחזיר את הדיון לבירור עובדתי מלא של טענות המפרקים. כעת, לאחר שמיעת ראיות ומומחים, קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכחה התרשלות, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין פעולותיה לבין הנזק שיוחס לה.
השופט אלטוביה קבע כי "לאחר בחינת מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח שהנתבעת (פירמת רואי החשבון) חרגה מסטנדרט ההתנהגות של 'רואה חשבון מבקר סביר' באופן חריג או כי התקיים קשר סיבתי בין פעולותיה לבין הנזק הנטען. בהקשר זה, יש ליתן משקל לכך שבזמן אמת רשות החברות הממשלתיות לא הביעה הסתייגות מן הטיפול החשבונאי, אף שאין בכך משום אישור פוזיטיבי לתקינותו, באופן המלמד כי הפרשנות שננקטה לא נתפסה אז כסטייה מובהקת או חמורה מן הפרקטיקה המקצועית". השופט אף פסק לטובת הנתבעת הוצאות משפט ובכלל זה שכר טרחת באי כוח הנתבעת, בסך כולל של 140 אלף שקל.
אגרקסקו הוקמה בשנת 1956, ובמשך למעלה מיובל שנים שימשה לייצוא ולשיווק תוצרת חקלאית ישראלית לחו"ל. במשך כל שנות קיומה נשלטה החברה על ידי המדינה, ופעלה באופן מוצהר לקידום מטרותיה הלאומיות, לרבות סיוע למגדלי התוצרת החקלאית. במסגרת התביעה שהגישו המפרקים נטען כי במחצית 2011, כשבועיים בלבד לאחר פרסום דו"חותיה הכספיים השנתיים המבוקרים, הוגשה מטעם אגרקסקו בקשה דחופה למתן צו להקפאת הליכים, שסופה בקריסתה תוך הותרת חובות שאין כנגדם נכסים לסילוקם, וזאת בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
במסגרת התביעה שהגישו טענו המפרקים למחדלים בביקורת הדוחות הכספיים של החברה בשנים 2007-2009. מנגד, משרד רואי החשבון דחה את הטענות נגדו באמצעות עוה"ד ירון קוסטליץ ודניאל רוזנבלום ממשרד קוסטליץ ושות', וטען כי לא הוכחה כל רשלנות, הפרת חובה מקצועית או חריגה מתקני הביקורת החלים על רואה חשבון מבקר. כמו כן נטען כי הדוחות הכספיים הם דוחות של אגרקסקו שהוכנו ונחתמו על ידי הנהלת החברה ואורגניה, ואחריות משרד רואי החשבון מתמצה בביקורת הדוחות ולא בקביעת מדיניות עסקית או חשבונאית.
בפסק הדין שניתן אתמול נדחתה התביעה נגד משרד רואי החשבון, ונקבע כי "לא כל מקרה בו הרישום היה שגוי מעלה כי רואה החשבון המבקר התרשל בתפקידו".
משרד רואי החשבון טען בהליך כי לא קיים קשר סיבתי בין מחדלי רואי החשבון לבין מועד הפסקת הפעילות, שכן הקריסה נבעה מגורמים חיצוניים. בהקשר זה קבע בית המשפט כי "בנסיבות אלה, ניסיון לייחס לנתבעת (משרד רואי החשבון, ל"ד) רשלנות משום שלא מנעה מהחברה להמשיך לפעול, מתנגש חזיתית עם גבולות התפקיד: אין לצפות מרואה חשבון סביר שייכנס בנעלי ההנהלה, יחליף את שיקול דעתה העסקי או ינהל את החברה במקומה".
עוד קבע השופט כי "אף אם נפלו פגמים בטיפול החשבונאי בתשלומים למגדלים ורישומם כנכס לא היה תקין, אין בכך כשלעצמו כדי להוביל למסקנה כי קריסת החברה הייתה מתרחשת בהכרח כבר באותן שנים. מהראיות שנשמעו בפניי עולה כי האירוע ששימש בפועל זרז ממשי להתמוטטות החברה ב-2011 היה החלטת המגדלים להפסיק את התקשרותם עם המדינה והחברה (...) מהתשתית הראייתית שהונחה בפניי עולה כי מקור ההפסדים בהתנהלותה העסקית של אגרקסקו, ובפרט במדיניות התשלומים למגדלים, בהעדפת שיקולים לאומיים ובאופי פעילותה, ולא באופן הרישום החשבונאי של פריט זה או אחר".
לסיום קבע השופט כי "אין בידי לקבל את טענת המפרקים באשר להתרשלות הנתבעת או להסתמכות מטעה על הדוחות הכספיים לשנים 2007-2009. אכן, וכפי שנקבע, הרישום החשבונאי של התשלומים המיוחדים כ'נכס' לא עמד בדרישות התקינה החשבונאית. ואולם אין בקביעה זו כשלעצמה כדי לבסס אחריות נזיקית של רואה החשבון המבקר. אין די בהסתמכות על סיווג חשבונאי צר ומבודד כדי לבסס את טענת התובעים לנזק".
