טלפונים ביסודי? תנו למנהלים אוטונומיה להחליט
במקום להנחית הוראות מלמעלה, משרד החינוך צריך לנצל את משבר הסלולר כדי להעניק למנהלים אוטונומיה אמיתית. כך נרוויח גם אוריינות דיגיטלית וגם מנהיגות חינוכית יוזמת.
אתם יושבים עם חבר בבית קפה, הטלפון מצלצל והחבר "חייב רק רגע לענות לזה". בזמן שאתם ממתינים, אתם מתבוננים סביב ורואים בשולחן ליד חמישה אנשים מבוגרים שותקים, כל אחד שקוע בסמארטפון שלו. לצד היתרונות, הסמארטפונים מציבים אתגר לקשר ולקשב האנושי, אתגר שמבוגרים וצעירים כאחד מתמודדים איתו. עלינו לסגל הרגלים בריאים, לא לטמון את הראש בחול.
לאחרונה הכריז משרד החינוך על איסור שימוש בטלפונים סלולריים בבתי-הספר היסודיים. במקום איסור גורף, יש כאן הזדמנות להשיג כמה מטרות שהמשרד עצמו מנסה לקדם: פיתוח חשיבה ביקורתית ויצירתית, למידה עם AI והתמודדות עם חיים בעידן דיגיטלי. הכלי לכך הוא פשוט: אוטונומיה.
הפתרון הוא לא התנתקות אלא מיומנויות
בין אם נרצה ובין אם לא, הילדים ישתמשו בטלפונים. אם נאסור את המכשירים בבית הספר, הם יפגשו אותם בשער היציאה. במקום להתנתק בואו ניתן להם כלים. חשוב להכיר לילדים את האתגרים והסכנות, ולצייד אותם באסטרטגיות להתמודדות. ילדים כיום צריכים לפתח אוריינות דיגיטלית ומיומנויות תקשורת, וללמוד כיצד משתמשים בטכנולוגיה כדי להעצים אינטראקציה אנושית ולא כדי להחליף אותה. כל זאת לצד תרגול שליטה עצמית והיכולת לדעת מתי מניחים את המכשיר בצד.
יתרה מכך, הבינה המלאכותית (AI) נמצאת בחיי כולנו, ומשרד החינוך משקיע מאמצים בהטמעתה. המציאות היא שבבתי הספר יש מעט מחשבים, אבל סמארטפונים יש בשפע. עבור רוב הפעולות, הסמארטפון הוא מחשב לכל דבר ומכשיר נגיש לעבודה עם בינה מלאכותית. איסור גורף מונע מהילדים גישה לכלי העבודה המרכזי במציאות של ימינו, דווקא במקום שאמור להכין אותם לעתיד.
מנהלים, לא פקידים
משרד החינוך כרגולטור צריך לקבוע את המדיניות ואת הערכים, אך עליו להימנע ממיקרו-ניהול. מדיניות חכמה תניע את מנהלי בתי הספר ליזום, ותיתן להם את הכלים וההזדמנויות לפתח פתרונות המותאמים לקהילה שלהם. הנה שלושה כיוונים ליישום:
ללמוד מהצלחות: כיום בכל בית ספר יש נורמות שונות. יש בתי ספר שפיתחו "אמנה דיגיטלית", יש הורים שהתאגדו לרכישת טלפונים "טיפשים". במקום להמציא את הגלגל, המשרד צריך למפות מה עובד בשטח ולהפיץ את הידע, תוך מתן מקום למודלים שונים.
אתגר המנהלים: תחת הכותרת "הטלפון הוא אתגר של כולנו", משרד החינוך יגדיר עקרונות על (כגון: למידה פעילה, אקלים מיטבי, ויסות עצמי) וישאיר למנהלים את החופש לפתח את הפתרון ("האיך"). מנהלי בתי הספר יודעים טוב מכולם כיצד לרתום את הקהילה שלהם ליצירת נורמות תרבותיות.
מדיניות עירונית: זו הזדמנות לאגפי החינוך ברשויות לייצר מהלך רחב שאינו נגמר בצלצול בית הספר. בתהליך משותף של אנשי חינוך, הורים, תנועות נוער ובני נוער, ניתן לייצר "שפה עירונית" והרגלים שיחלחלו גם לשעות אחר הצהריים.
מנהלי בתי הספר ואגפי החינוך הם מנכ"לים לכל דבר. כל אחד מהם אחראי על ארגון ומערכת עם עשרות עובדים, מאות "לקוחות" (תלמידים) וקשרים עם הקהילה. הם מכירים את השטח, את האתגרים ואת ההזדמנויות טוב יותר מכל פקיד במטה. תנו להם את המנדט להוביל ולהנהיג והם כבר ידעו לספק את המענה הטוב ביותר.
ניב מורגנשטרן, יזם חינוכי ומנהל צמיחה ופיתוח בארגון "מפרש", מלווה מנהלים ורשויות בתהליכי חדשנות
